הבלוג של אורי הייטנר

גיבור השיח הציבורי והתקשורתי סביב יום השנה ה-12 לרצח רבין, הוא הרוצח, יגאל עמיר. פסטיבל יגאל עמיר לא נוצר מעצמו, באופן ספונטני. היו מי שיזמו אותו, שליבו אותו, שטיפחו אותו. מי עמדו מאחורי הפסטיבל הזה, ואיזה אינטרסים הוא שירת?

ההתמקדות האובססיבית ביגאל עמיר שרתה שלושה אינטרסים:

האחד, של הימין הרדיקלי. מטורפי הימין הקיצוני, אוהדיו של יגאל עמיר, שואפים לשחררו מן הכלא. הם רואים בו מנהיג וגיבור תרבות. עצם העיסוק בו, הופך אותו לקדוש מעונה ולמוקד הזדהות. שחרורו האפשרי, ימזער גם את גורם ההרתעה מפני מעשה דומה.

אנשי הימין הקיצוני סולדים מיום הזיכרון לרצח רבין ומכל התכנים הקשורים אליו. האינטרס שלהם הוא להסיט את הדיון מתכנים אלה, לגיבורם. אין להם עוד הזדמנות כזו במהלך השנה, אלא סביב יום השנה לרצח, והם מנצלים את ההזדמנות הזו היטב.

הגורם השני הוא אנשי השמאל (ולאו דווקא השמאל הרדיקלי, גם המיינסטרים של השמאל). לשמאל נוח למקד את הדיון ביגאל עמיר, כדי להעצים את האגדה שהוא, במעשהו, גרם לכישלון תהליך אוסלו. אם יגאל עמיר לא פוצץ את התהליך, הרי שהוא התפוצץ כיוון שהכישלון היה נעוץ בו מניה וביה – ההסכם היה תרמית, הפרטנר לא באמת התכוון לקיים אותו, האמונות שעמדו בבסיסו היו רעועות מלכתחילה וכשלו. קשה לאנשים להודות בשגיאתם ההיסטורית. במיוחד קשה להם להודות על כך בפני עצמם. מבחינה זו, יגאל עמיר מהווה פתרון מצויין – תשובה מוכנה לשאלות הקשות, הפותרת מחשיבה ומשחררת מהתפכחות.

אינטרס נוסף של אנשי השמאל בפסטיבל יגאל עמיר, הוא שימוש בו כדי לנגח את כל יריביהם והחולקים עליהם. כך, הן הימין הקיצוני והן השמאל חגגו על הסקרים, שהצביעו על תמיכה רחבה בחנינה לרוצח; סקרים שאני מפקפק מאוד באמיתותם.

הגורם השלישי הוא התקשורת, הנבנית מסקנדלים וקוריוזים, שהנם עתירי רייטינג הרבה יותר מדיון מעמיק. ההיריון של אשת הרוצח והלידה הצפויה של בנו מספקים את יצר המציצנות והרכילות, המוכרים עיתונים הרבה יותר משאלות הדמוקרטיה בישראל.

וכך, שלושה אינטרסים שונים זה מזה חברו יחדיו למגמה הרסנית – המרת חשבון הנפש הלאומי של החברה הישראלית, של הדמוקרטיה הישראלית, שראוי להיות לבו של יום הזיכרון לרצח רבין, בעיסוק ברוצח. הסכנה הגדולה של הפסטיבל הזה, היא הפיכתו של הרוצח למודל לחיקוי. כך, במקום יום שייעודו הוא הטמעת מסר של "לעולם לא עוד", נוצר סביב יום זה שיח ציבורי שעלול להכשיר את הקרקע לרצח הבא.

* "מעריב"