הבלוג של אורי הייטנר

לפני כשלוש שנים הנהגנו באורטל גביית דמי קליטה בסך $50,000. לצד אותה החלטה, הגדרנו את יעד הקליטה – 3 משפחות לשנה. על פי החלטה זו, היה עלינו לקלוט בשיטה זו 9 משפחות. בפועל, הגיעו לאורטל ארבע משפחות. שתיים כבר התקבלו לחברות, אחת עדיין בתקופת המועמדות ואחת עזבה, כלומר – קלטנו 3 משפחות, שליש מהיעד (יש לציין שקלטנו עוד שתי משפחות צעירות שלא דרך השיטה החדשה). במבחן התוצאה – אנו רחוקים מאוד מההצלחה שהגדרנו. מצב זה מחייב אותנו לבחינה וחשבון נפש. מה הגורם לאי ההצלחה? ומה יש לעשות כדי לשנות את התוצאה?

****

ההשערה הראשונה לבחינה, היא שמא השיטה עליה החלטנו מוטעית מיסודה ולכן יש לבטל את דמ"ק.

מדוע החלטנו על דמי קליטה? בראש ובראשונה מסיבות עקרוניות, אידאולוגיות. חבר חדש המתקבל לקיבוץ הוא שותף מלא בכל היש שנוצר בקיבוץ מאז הקמתו, בקהילה ובעסקים. עקרונות הצדק והשוויון מחייבים שהוא יכניס לקיבוץ את היש שהוא יצר בטרם הגיע לקיבוץ. בעבר, נדרש מן הנקלטים למסור את כל רכושם. לפני שנים רבות הגענו למסקנה שהדרישה הזאת אינה ריאלית וביטלנו אותה. דמ"ק החזירו אותנו בצורה אחרת למימוש העיקרון הזה – הנקלט נדרש לשלם סכום שקבענו, עבור ההצטרפות לשותפות.

הסיבה השניה היתה פנימית, ונגזרה מהסיבה הראשונה. היתה בתוכנו אווירה שלילית כלפי הקליטה, שהקשתה מאוד על היכולת לקלוט, עד כדי סכנה של החלטה על הפסקת הקליטה. אחת הסיבות לה, היתה ההצטרפות המלאה לשותפות בלי לשלם דבר. למרות שאני מצדד בעקרון התשלום, לא היתה הצדקה לתחושה הזאת, כיוון שגם ללא דמ"ק תרומת הנקלטים עצומה. אפשר לומר שהם מקבלים את כל העבר, אך מבטיחים את העתיד, את עצם הקיום. אך כדי להצליח בקליטה יש צורך באווירה קולטת. גביית דמ"ק צמצמה מאוד את ההתנגדות.

הסיבה השלישית היא השיכון – אין דרך לקלוט בלי שיכון. אין עוד בניה תקציבית בקיבוצים. אין מנוס מבניה עצמית. עלותה גבוהה מאוד ואיננו יכולים לבצעה לבדנו, בלי לפגוע באופן משמעותי ברמת החיים. דמ"ק הם השתתפות הנקלט בעלות בניית הבית שהוא מקבל.

כל הסיבות הללו, תקפות היום בדיוק כפי שהיו כשהחלטנו עליהן, ולכן יש להמשיך בגביית דמ"ק.

****

אפשרות שניה, היא שההחלטה טובה אך נכשלנו בדרך ביצועה. יתכן, אך מי שטוען זאת חייב להצביע על דרך להצליח.

אני מניח שיש דרכים לשיפור השיווק ולהגיע לקהל היעד. אני סבור שעל אורטל להשקיע יותר בשיווק, ושאחת הדרכים העיקריות לכך היא מרכז קליטה או משווק במשרה או לפחות בחצי משרה, שלא יעשה זאת בהתנדבות מחוץ לשעות העבודה כפי שנהוג עד היום, אלא יוכל להקדיש את זמנו ומרצו למטרה הזאת. אני מניח שיש דרכים להכניס כתבות לכלי התקשורת ועוד אמצעים שישפרו את השיווק. יש ללמוד, לחשוב ולתקן.

אולם דומני שמסקנה כזו, לפיה הבעיה היא רק בדרכי הביצוע, היא בריחה מההתמודדות האמיתית עם הכשל שבשיטה שלנו.

****

כמי שהיה אחד האחראים המרכזיים אם לא האחראי המרכזי להכנסת השיטה הנוכחית ולעיצובה, אני רואה כחובה אישית לבחון את השיטה, לקיים חשבון נפש ולהציע חלופה.

אני סבור ששגינו בכך שהכנסנו את עצמנו למילכוד – חוסם קליטה. מצד אחד, הגדרנו לעצמנו כיעד הקליטה - משפחות צעירות בגיל 28-35. מצד שני, השיטה שקבענו אינה מתאימה לגיל היעד הזה.

גיל הקמת המשפחות בציבור החילוני עלה מאוד בשנים האחרונות. רק לקראות סוף העשור השני לחייהם, מסיימים רוב הצעירים את הטיולים, השוטטות, הלימודים והרווקות ומתחילים להתמסד, להקים משפחות ולקבל את החלטותיהם לחיים. רוב האנשים בגיל זה אינם במצב כלכלי שמאפשר להם לשלם את דמ"ק שאנו דורשים (יש לציין שאופציית המשכנתא אינה קיימת בקיבוץ השיתופי). בלי קליטת משפחות צעירות, נתקשה מאוד להשאיר באורטל את בנות ובני הקיבוץ ובוגרי הגרעינים.

אם ברצוננו לקלוט, עלינו לפרוץ את המילכוד הזה. ניתן לעשות זאת באחת משתי דרכים: לשנות את יעד הקליטה ולקלוט משפחות מבוגרות יותר, בגיל 35-45, או להוריד את מחיר דמ"ק.

אני מציע לשלב בין שתי הדרכים הללו.

****

אני מציע להגדיל את טווח יעד הקליטה, למשפחות בגיל 28-45, ולקבוע דמי קליטה מדורגים. עד גיל 35 נגבה $30,000 ומגיל 35 ומעלה - $50,000.

כך הרווח שלנו יהיה כפול. בסכום הזה נוכל לקלוט משפחות צעירות. בנוסף לכך, נגיע למשפחות מבוגרות יותר, בשלות יותר וגדולות יותר, שתוכלנה לתרום לנו מאוד וגם לשלם את דמ"ק בסכום המלא.

הרעיון הזה (ושיטות נוספות של דמי קליטה מדורגים) נדונו בצוות ההיגוי האסטרטגי שבנה את השיטה הקיימת ונדחו. כעת, אחרי שלוש שנים, אני מציע לרענן את השיטה ולחזור להצעה הזאת.

איזו דירה יקבלו הנקלטים שישלמו את הסכום הנמוך? שתי אפשרויות. א. האפשרות העדיפה בעיניי – בדיוק אותה דירה כמו המשפחות המבוגרות יותר. הסבסוד של אורטל יהיה גדול יותר בדירות של המשפחות הצעירות הללו, מתוך הבנה שמדובר באוכלוסיה צעירה יותר. ב. דירות משפחתיות מורחבות. אלו דירות טובות שבהחלט תספקנה את הצעירים ומי שאינו מסתפק – שיחפש את הדרך לשלם את הסכום המלא. אך, כאמור, אני מבכר את אופציה א'.

****

אחד המאפיינים של אורטל לאורך השנים, היה הפתיחות למחשבות ורעיונות חדשים. תמיד נמנענו מדוגמטיות ומדבקות בשיטות ובהחלטות ישנות. תמיד היינו פתוחים ללמוד, לשנות, לתקן.

תמיד ידענו להפריד בין עיקר לטפל, בין המטרה לאמצעים. אם שיטה שקבענו אינה משיגה את מטרתה, אין טעם לדבוק בה, אלא יש לשנות אותה כדי שתשיג את המטרה.

היום, שלוש שנים אחרי הנהגת דמ"ק, עלינו לתקן את הכשל הטמון בהחלטה – מילכוד הסכום והגיל. אני מאמין שהשינוי שאני מציע יתקן את המצב ויביא לקליטה הרצויה בקצב הרצוי לנו, שלדעתי הוא 3-5 משפחות טובות בשנה.

****

נתון מעניין – מתוך 101 חברים באורטל, 33 (!) הגיעו מאז שנת 2000. שליש מחברי אורטל הגיעו בשבע השנים האחרונות. בלי אותם חברים, אורטל היתה מונה היום 68 חברים. זאת אשליה – בלי הקליטה הזאת, היינו צפויים לעזיבה גדולה עד כדי משבר קיומי. 

הנתונים הללו חשובים מאוד כדי להבין עד כמה חיונית הקליטה. אולם אין בכך די. אנו עדיין קטנים והגידול והקליטה הם עדיין צורך קיומי, לא פחות. בלי קליטה משמעותית, לא נוכל להתקיים.

קליטה באמצעות הרחבה קהילתית, תביא לסוף הקיבוץ. אם רצוננו להמשיך להיות קיבוץ, ואין לי ספק שזה רצון חברי אורטל, חובתנו לקלוט משפחות לחברות בקיבוץ השיתופי. עלינו להיות פתוחים לרעיונות חדשים כדי לפרוץ את התקיעות הדמוגרפית אליה נקלענו בשנתיים האחרונות.

****

ועוד הערה – יש לבצע שקליזציה של דמ"ק. המטבע הלאומי שלנו הוא השקל. ההידרשות לדולאר היא שריד לטראומה של שנות האינפלציה הקשות. היום אנו נמצאים במקום אחר. השקל הוא מטבע יציב ודווקא הדולאר משתנה ובשנה האחרונה ערכו בירידה מתמדת. פסיכולוגית - $50,000 הם $50,000. מעשית, הסכום נשחק מאוד. יש להוון את הסכום לשקלים.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל