הבלוג של אורי הייטנר

הפסקת החשמל המבויימת שערכו הפלשתינאים בעזה, שהיתה הברקה תעמולתית גאונית, משתלבת היטב בדרך פעולתם זה 60 שנה. ההנהגה הפלשתינאית לדורותיה מעולם לא בחלה בגרימת סבל לפלשתינאים כדי לפגוע בישראל ובתדמיתה. במשך 60 שנה בחרו הפלשתינאים שלא לשקם את הפליטים ולכלוא אותם במחנות פליטים, כאמצעי לסחיטת תביעת השיבה, שנועדה לחסל את מדינת ישראל.

ישראל לא הפסיקה את החשמל לרצועת עזה. היתה זו הצגת התבכיינות מבויימת. אולם ללא קשר לאירועים הנ"ל, יש לישראל זכות מוסרית מוחלטת שלא לספק חשמל לרצועת עזה.

ישראל התנתקה מעזה. ישראל שילמה מחיר כבד מאוד במסגרת ההתנתקות הזאת. עקירת כל יישובי גוש קטיף נועדה לנתק את עזה מאיתנו ואותנו מעזה. מרגע שהתנתקנו, איננו אחראים במאומה למה שקורה בעזה.

העובדה שאיננו אחראים לעזה, אין פירושה שאיננו צריכים לסייע לעזה, בפרט סיוע הומניטרי. אבל פירוש הדבר, שהעזרה שלנו לעזה היא וולונטרית לחלוטין, ואין היא נובעת מכל חובה ומחוייבות.

אילו הגבול בינינו לבין עזה היה שקט, היתה הצדקה מלאה לסיוע ישראלי לפלשתינאים – הן בנושאים הומניטריים והן בכל נושא אזרחי וכלכלי אחר. אולם כאשר עזה היא בסיס לתוקפנות, לטרור ולפשעי מלחמה יומיומיים נגד אזרחי ישראל, אין כל סיבה שישראל תסייע לפלשתינאים סיוע כלשהו בנושא כלשהו.

ישראל אינה אחראית עוד לנעשה ברצועת עזה. האחריות לנעשה בעזה היא על מי ששולט בעזה. יש בעזה ממשלה. היא ורק היא אחראית לכך שלתושבי עזה יהיה חשמל, יהיה מזון, יהיו תרופות. נכון, אין בעזה תשתית לחשמל, אך מממשלת חמאס נדרש הרבה פחות מייצור תשתית כזאת, כדי לממש את אחריותה לתושביה. כל שנדרש ממנה, הוא לקבל החלטה – לשים קץ לירי הקסאמים לעבר ישראל. הרי אלמלא הירי, המעברים היו פתוחים, הסולר היה עובר, כלל לא היתה מתעוררת בעיה. ואם תתקבל ההחלטה הזאת, המצור על עזה יוסר באחת.

ממשלת חמאס אינה מקבלת את ההחלטה הזאת והיא ממשיכה בטרור הטילים. בכך, היא נושאת באחריות לכל תוצאה של מדיניות זו. ואם התוצאה היא החשכת עזה, וגם אם תהיה זו החשכה אמיתית ולא מבויימת - כל האחריות על התוצאה הזאת מוטלת על ממשלת חמאס, אף שהפלשתינאים התרגלו להעדיף את ההתבכיינות על האחריות.

אלה בתוכנו השוללים את המצור על עזה, בטענות מטענות שונות, מתעקשים שלא להציע כל חלופה. הם מתנגדים למבצע קרקעי גדול בעזה, הם יוצאים נגד הסיכולים הממוקדים. אלה שיוצאים נגד כל אמצעי ההתגוננות של ישראל, מסרבים להציע דרך אחרת להפסקת הטרור. עד לפני שנתיים וחצי, היתה להם תרופת פלא – להתנתק מעזה. אם רק נצא מעזה, יפסק הטרור, כיוון שהטרור הוא תוצאה של הכיבוש.

יצאנו מעזה, עד המילימטר האחרון. עקרנו את יישובינו, עד היישוב האחרון, עד הבית האחרון, עד היהודי האחרון. שמנו קץ לכיבוש. והטרור לא נפסק אלא גבר. מסתבר שלא הכיבוש הוא לב הסכסוך, אלא מדובר במלחמה נגד קיומה של ישראל.

אלה שצעקו כל השנים ש"רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב, כן יהיה טוב, אההההה" מסרבים לומר שתי מילים שכנראה אינן מצויות בלקסיקון שלהם: סליחה, טעינו. לשם כך יש צורך בקצת יושרה. ויושרה, כידוע, היא מצרך נדיר במחוזותינו. 

* "קו למושב"