לפני שנים אחדות יצאנו ליום צוות, להרמת כוסית לשנה החדשה. אריאלה, שארגנה את היום, הזמינה אותנו לפגוש מושבניקים לדוגמה, וכך הגענו לראשונה אל משפחת פונדק. ערב ראש השנה, ומה מתאים יותר מלהפגיש אותנו עם כוורן, סליחה, דבוראי.
את המפגש השני בבית פונדק אף פעם לא נשכח, אף שלא כל כך נעים לזכור. זה היה ב-12 ביוני 2006. במהלך הישיבה נודע לנו על חטיפת החיילים והדיווחים על המלחמה שהחלה זרמו מכל כיוון. אולם אני רוצה להזכיר דווקא את ההתחלה של היום. הקדמנו לישיבה קטיף עצמי של ליצ'י במטע של משפחת פונדק. ובכלל, אנו נהנים בישיבותינו מפירות המטע לעונתם – פעם זה גויאבות, פעם מנגו, פעם ליצ'י.
אז מה סמלי יותר מלהיפרד מנורית בט"ו בשבט, ראש השנה לאילן.
כי האדם עץ השדה, וכך נורית – מצד אחד, שורשיה נטועים עמוק באדמת הארץ, באדמת הגולן, באדמת רמות. ואין לרמות לוקאל פטריוט גדול יותר מנורית. מצד שני, צמרותיה שואפים תמיד אל על, לרעיונות חדשים ויצירתיים.
נורית היא מין כספית – תמיד נמרצת, תמיד מתרוצצת, תמיד קופצנית, תמיד חיונית.
נורית, הצטרפת אלינו לפני שנתיים וחצי ונעמת לנו מאוד. השרית אווירה טובה ונעימה מאוד, רוויה בהומור המיוחד שלך, ותרמת לנו תרומה נכבדת.
הגעת לתפקיד ללא כל ניסיון ניהולי, ולמדת, ולא תמיד בדרך הקלה, שמקצוע הניהול הוא מקצוע קשה ותובעני. נכנסת לתפקיד בתקופה קשה, כאשר לשלוחה נוספה משימת גדולה מאוד, אולי גדולה מכל שאר המשימות – הנהגת יום הלימודים המלא בבית הספר המשותף ולצדו תכנית הבית שלנו בימי ו', עם המעבר לחמישה ימי לימודים בשבוע. וכעבור שנה – הקמת מרחב משותף עם בית הספר החדש והספריה החדשה, תוך התמודדות לא פשוטה עם משימה לא קלה, ויש להודות, גם עם פרטנרים לא כל כך קלים.
ועל אף כל הקשיים, הטבעת במתנ"ס את חותמך. גולת הכותרת של עשייתך – הקמת אולפן המחול החדש, וחידושו, בסערה עזה, של תחום המחול שדישדש, במקרה הטוב, לאורך שנים רבות.
בשם כולנו אני מודה לך מאוד על השנתיים וחצי במחיצתך. אני בטוח שסוף תפקידך אינו סוף תרומתך לקהילה ולמתנ"ס. וזכרי – גם אם את עוזבת את המתנ"ס, המתנ"ס אינו עוזב אותך.
אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
