הבלוג של אורי הייטנר

ט"ו בשבט הופיע לראשונה כ"ראש השנה לאילן" במשנה, כתאריך הקובע לתשלום מס, מעשר על פרי האילנות. ממועד זה ואילך הפרי שייך לשנה החדשה. אין זה מועד של חג.

בגלות אי אפשר היה לקיים מצוות התלויות בארץ ולכן לא היתה עוד משמעות למועד זה. אולם כיוון שהמועד הופיע במשנה כאחד מארבעת ראשי השנה, הוא קיבל בהדרגה סממנים מסויימים של חג, שסימל את הגעגוע לא"י, לטבע שלה ולפירותיה.

אחד המנהגים המקובלים בו, היה אכילת פירות א"י. כמובן שאי אפשר היה לאכול פירות א"י טריים, ולכן נאכלו פירות מיובשים – צימוקים, דבלים, תמרים מיובשות וכו'. מכאן המנהג הנהוג עד היום, גם כאן בא"י, לאכול פירות יבשים בט"ו בשבט. וכמו בגולה, גם אנו אוכלים פירות יבשים המיובאים אלינו מעבר לים...

מצויים בידינו תיאורים רבים ומרגשים על ט"ו בשבט בגולה. אחד היפים מהם הוא בפרק "פירות חמישה עשר בק"ק [=קהילת קודש] בטלון", בספרו של מנדלי מוכר ספרים: "מסעות בנימין השלישי".

וכך מתאר מנדלי את החג: "חרוב שניטל לברכה בחמישה עשר בשבט, זהו אצל הבטלונים המשובח בפירות הארץ, שאין כיוצא בו. כיוון שרואים אותו – זכר ישראל לפניהם בא. מסתכלים ומסתכלים בו ונאנחים. עיניהם ליה ואומרים: הוי, ותוליכנו, אבינו אב הרחמן, קוממיות – קוממיות בכל דקדוקיה וכוונותיה, לארצנו – שהחרובין מאכל עזים שם... ומעשה באדם מישראל, שהביא פעם אחת למקומנו תמר, ויהיה לפלא. והיו כל בני העיר, למקטנם ועד גדולם, רצים לראותו. נטלו את החומש והראו בו באצבע, שהתמר, תמר זה, כתוב בתורה! אטו מילתא זוטרתא היא. זה התמר הרי הוא מארץ ישראל! ... הביטו לו – וארץ ישראל נצנצה במחזה לנגד פניהם. הנה עוברים את הירדן! הנה מערת המכפלה! הנה קבר רחל אמנו! הנה כותל מערבי! הנה טובלים ושולקים ביצים בחמי טבריא! הנה עולים על הר הזיתים, אוכלים חרובים ותמרים עד בלי די, ונותנים לתוך הכלים מלוא חפנים מעפר הארץ!!! אוי אוי, היו נאנחים, ועיניהם מקור דמעה. אותה שעה – כך מספר בנימין – היו כל הבטלונים רואים את עצמם כאילו הם בארץ ישראל. ומרבים לספר בביאת הגואל".

בשנת 1977 הוצג המחזמר "מסעות בנימין השלישי", בעיבודה של נעמי שמר. בהשראת תיאורו של מנדלי את ט"ו בשבט, היא כתבה את שירה "פירות חמישה עשר" – חמישה עשר בשבט. בשירה היא מתארת נערה יהודיה היושבת בגולה, בחורף המושלג של אירופה, וחולמת על א"י, "ארצות החום", ועל אהובה שיביא לה תמר מא"י. השיר מוכר יותר לפי שורתו הראשונה  - "שלג על עירי":

שלג על עירי, כל הלילה נח / אל ארצות החום, אהובי הלך / שלג על עירי, והלילה קר / מארצות החום, לי יביא תמר // דבש התאנה, מתק החרוב / ואורחת גמלים, עמוסי כל טוב / הנה שוב ישוב, שמש לבבי / ומשם תפוח זהב יביא //  שלג על עירי, נח כמו טלית / מארצות החום, מה הבאת לי / שלג על עירי, שלג על פני / ובתוך הפרי, כל געגועיי.

    ****

השנה, חגגנו גם אנו את ט"ו בשבט כמו היהודים בגולה, בשירה של נעמי שמר. שלג ירד על קיבוצנו. את סדר ט"ו בשבט האזורי נאלצנו לבטל בשל הסופה. הפירות היבשים של הסדר (למעט מעשר שיוגש הערב ב"שישי מתוק") יתרמו לחיילי צה"ל.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל