הבלוג של אורי הייטנר

ערב הסיפורים של צעירי אורטל, שבו סופרו סיפורים לספר השלושים, הפך במהרה לאירוע של "חברים מספרים על אבי בלכרמן".

לדור שלא ידע את אבי אספר, שאבי - שהגיע לאורטל בגרעין "טל", היה המד"ב הראשון של נוער אורטל ומאוחר יותר רכז חינוך (גיל בי"ס). למרבה הצער, לפני 8 שנים הוא עבר לעיר הגדולה.

בעיניי, זה דבר מדהים. עשר שנים אחרי שהם סיימו להיות חניכיו, עדיין אבי ממלא תפקיד כל כך משמעותי בחייהם של בנות ובני אורטל, שבמשך ערב שלם סיפרו את סיפורי מדריכם המיתולוגי.

בימים שלאחר הערב, סיפרתי על כך בהתלהבות למספר חברים באורטל. שמחתי לשמוע ממספר חברים ובני נוער אותה תגובה – כך זה יהיה גם עם שרון וקרן, גם הם מדריכים כאלה. אני בהחלט סומך את ידיי על קביעה זאת.

****

רבים האנשים שיכולים להצביע על מורה מסויים כעל מורה לחיים – מורה שהשפעתו עליהם היא מעל ומעבר לתקופת לימודיהם; היא השפעה לכל חייהם.

רבים יותר יוכלו להצביע על מדריך בתנועה, במתנ"ס או ביישוב, על מדריך בחינוך הבלתי פורמלי, כמדריך לחיים.

אני מאמין, שהשפעת החינוך הבלתי פורמלי על עיצובו של נער כבן אדם, גדולה וחשובה יותר מהשפעת החינוך הפורמלי (ואין לחשוד בי בזלזול, חלילה, בחשיבות החינוך הפורמלי). אני יכול להעיד על עצמי, שהדרך בה אני הולך כל חיי, לא עוצבה בבית הספר, אלא כחניך, פעיל, מדריך ורשג"ד בתנועת הנוער.

אף על פי כן, מדינת ישראל אינה נותנת את המקום הראוי לחינוך הבלתי פורמלי. הדבר בא לידי ביטוי בקיצוץ מתמיד בתקציבים לתנועות הנוער, למתנ"סים ולמכינות הקדם צבאיות. מזה מספר שנים נעשים ניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בחברה למתנ"סים – בתקופת נתניהו כשר האוצר היה ניסיון להפריט את החברה למתנ"סים. היום יש ניסיון לקעקע את האופי הקהילתי של החברה למתנ"סים באמצעות הפיכת המתנ"סים לתאגידים עירוניים.

ביטוי בולט למגמה זו, היה עם סיומה של שביתת המורים. מובן מאליו היה, שיש להחזיר ימי לימוד כפיצוי על השביתה. בין השאר נקבעו ימי חופשת הפסח (שלפני החג) כימי לימודים. ימים אלה הם ימי מחנות ומסעות הפסח של תנועות הנוער. כתוצאה מכך, ברוב הארץ בוטלו מפעלי הפסח התנועתיים. החמור מכל - לא נערך דיון משמעותי שבעקבותיו הוחלט שראוי להקריב את מפעלי הפסח למען החזרת ימי הלימודים. פשוט... אף אחד לא ספר את תנועות הנוער. סוגיית מפעלי הפסח כלל לא נלקחה כשיקול בדיון.

****

בגולן, לשמחתי הרבה, חוללנו בשנים האחרונות שינוי. המועצה הגדירה את החינוך הבלתי פורמלי כשווה בחשיבותו לחינוך הפורמלי. הדבר בא לידי ביטוי באמנת הנוער ובתוספת תקציבים משמעותית למחלקת הנוער של המתנ"ס (ואני מקווה שהמגמה תמשך גם בתוספת תקציבים למתנ"ס מעבר למחלקת הנוער).

ולא בכדי, בגולן מתקיימים מפעלי הפסח של תנועות הנוער כסדרן. המתנ"סים, המועצות, ביה"ס "נופי גולן" וועד ההורים שלו חברו יחדיו והחליטו לשחרר את כל המדריכים, ולא לקיים ימי לימודים במתכונת שעלולה להזיק למדריכים שיעדרו מהלימודים בימי המחנות. בהתערבות ראש המועצה הצלחנו, לאחר מאמצים רבים, לשחרר גם את תלמידי "בית ירח" בעמק הירדן (ב"הר וגיא" לא היתה שביתה, כך שהדילמה לא עמדה למבחן).

אך גם בגולן אל לנו להיות שאננים. הנה, יש היום דיבורים על צמצום "תוסס" כדי לחזק את ההישגים בלימודים. אני רואה חשיבות רבה בהישגים הלימודיים, אך כלל איני בטוח שחוגי "תוסס" תורמים לילדינו פחות מלימודי המתמטיקה, האנגלית והתנ"ך.

****

כשהייתי בכיתה י', נערכה שביתת המורים הגדולה ביותר עד השנה. טיולי חנוכה של תנועות הנוער אותה שנה הוקדמו ונערכו בזמן השביתה.

אני זוכר את הטיול בן ששת הימים בסיני, כאחת החוויות המשמעותיות ביותר שלי כנער. בפרספקטיבה של 29 שנים, אני יכול לקבוע שהטיול הזה תרם לחינוכי יותר מכל מה שלמדתי אותה שנה בבית הספר.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל