הבלוג של אורי הייטנר

ילדי כיתות ד'-ו' באורטל לא השתתפו השנה במחנה הפסח התנועתי. במקום המחנה התנועתי, יצאו ילדינו למחנה של ילדי אורטל בלבד, באזור אורטל.

התברכנו במערכת חינוך שיש ביכולתה ליצור מענה כזה. אולם המענה הזה אינו תחליף של ממש למחנה התנועתי האזורי. תנועת הנוער מספקת לילדים את האפשרות לצאת מהמסגרת היישובית ולהיות חלק מדבר גדול יותר, להפגש עם ילדי היישובים האחרים כשותפים וכמתחרים, להיות חלק מקהילת ילדי הגולן.

הסיבה לכך שילדי "זבנג" אינם משתתפים במחנה התנועתי, היא שהמד"צים שלהם לא השתתפו בהכנת המדריכים. אנו, המתנ"ס, איננו מאפשרים השתתפות למי שלא נטל חלק בהכנה, כיוון שהשתתפות כזו היא בלתי אחראית ואינה רצינית. וגם אם ניתן למצוא תחליפים – למשל בדמותם של המד"בים, הלגיטימציה לתחליפים כאלה היא מסר שלילי של חפיף ומתן לגיטימציה לחוסר אחריות של המד"צים. והרי תפקיד המד"ץ הוא התנסות באחריות ובמנהיגות, והאחריות מחייבת.

איני יודע מדוע המד"צים של ד'-ו' באורטל לא השתתפו בהכנה וגם איני רוצה לעסוק בכך כמקרה נקודתי. בעיניי, מדובר בסימפטום. אפשר לטפל בסימפטום, אך ללא התמודדות עם הבעיה, למחרת יצוץ סימפטום אחר.

הבעיה אינה הברזתם של שני מדריכים ספציפיים מהכנה ספציפית של מכנה ספציפי. הבעיה אינה רק אורטלית (אם כי, מסיבות בהן עוד אגע, אצלנו היא מועצמת) אלא היא כלל ארצית. תנועות הנוער במשבר מתמשך (אם כי לפני 15-20 שנה הן היו במשבר חמור יותר, על סף כליה), ויש להגיע לעומק המשבר כדי להתמודד עמו ולפתור אותו.

****

יש מספר גורמים וביטויים למשבר תנועות הנוער, אך הבולט בהם הוא משבר המד"ץ. כשאני ובני דורי היינו מדריכים בתנועה, ההדרכה היתה מרכז עולמנו. משמעות היותנו מדריכים לא התבטאה פעם בשבוע כאשר העברנו פעולה לחניכינו. בתפיסה שלנו, היינו מדריכים בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. היותנו מדריכים היתה מרכיב מרכזי, אולי המרכיב המרכזי, בזהותנו. כחניכים, לא ראינו את המדריך כפי שראינו את המדריך בחוג לטיסנאות, למשל. המדריך בחוג היה מדריך שלנו במשך שעת החוג. המדריך בתנועה, היה המדריך, בה"א הידיעה, הוא היה משמעותי לנו. וכך גם אנו, כמדריכים, לחניכינו. היום, מסיבות שונות, זה לא כך.

מצב שבו מדריך לא יגיע למחנה, למסע או להכנה למחנה, לא עלה על הדעת. לא היה מצב שבו מד"צ לא יגיע להכנה, כי יש לו בחינה חשובה למחרת. מדריכים שמשפחתם נסעה לטיול בחו"ל נשארו בארץ, כיוון שלא יכלו להפסיד את מחנה הקיץ. מדריך גם לא היה מרשה לעצמו להפסיד פעולה, אלא אם היה חולה. הרי הוא אינו חניך, הוא בעל תפקיד, יש לו שליחות, יש לו אחריות. זה לא המצב היום.

איני מציג זאת כדי ליצור אידאליזציה של העבר, או חלילה כדי לומר שהולך ופוחת הדור. בהרבה מובנים, אני מזהה היום דברים חיוביים רבים בקרב נוער וצעירים, שאני ובני דורי לא התקרבנו לדרגתם, דוגמת המפעל האדיר של המכינות הקדם צבאיות, ההליכה הרבה לשנות שירות לפני הצבא ועוד. בנושא משמעות תפקיד המדריך, וכמשתמע מכך – בנושא משמעותה של תנועת הנוער, הכרסום הוא עצום. אני כותב על כך באמונה שלמה שניתן לשנות זאת.

****

לסימפטומים הללו אני ער זמן רב, אך רק לאחרונה התגבשה בקרבי ההכרה שלב הבעיה הוא חוסר המחוייבות של המד"צים לתפקידם. חוסר המחוייבות הזאת נובע מכך, שאנו לא השכלנו לחנך כראוי למחוייבות הזאת ולדרוש אותה. בצוות מחלקת הנוער של המתנ"ס, מתגבשת ההכרה הזו, ואנו דנים בכך וניתן לכך מענה אזורי.

באורטל יש לתת לכך מענה יישובי. בתחילת השנה הוגדרה תשס"ח כשנת המפנה בתנועת הנוער באורטל. הכוונות היו מצויינות. אין אנשים טובים ומתאימים יותר מהמד"בים וממרכזת החינוך באורטל כדי לחולל את המפנה. השנה התברכנו גם בגרעינרית מצויינת שיש לה יכולת בלתי רגילה להיות שותפה אמיתית בשינוי. אך יש להודות על האמת – השנה אינה שנת מפנה. תנועת הנוער אינה מצליחה להמריא באורטל.

יש לכך יותר מסיבה אחת, וחלק מן הסיבות הן "צרות טובות". מערכת החינוך הבלתי פורמלי באורטל כל כך טובה וכל כך מקצועית, והפעילות של הילדים והנוער כל כך אינטנסיבית ועשירה, עד שנוצר שובע מסויים בקרב הילדים. ילד בכיתה ז', שיש לו פעולה של הנעורון, פעולה של "מתבגרים לחיים" (פעילות שנת הבר מצווה) ופעולת התנועה, לצד חוגים, נגינה, מחול או קבוצת ספורט, יוותר על אחת הפעולות ביתר קלות מאשר ילד שהפעולה היחידה שיש לו במהלך השבוע היא הפעולה היחידה שלו. וכאשר יש לו פעולה עם מד"ב מנוסה וכריזמטי, הוא יבכר אותה על פני פעולה שמעביר לו נער הגדול ממנו בשלוש שנים, גם אם הוא מדריך טוב ומוכשר.

סיבה נוספת היא העדר מסורת תנועתית באורטל. לאורך השנים לא נוצרה מסורת, שבה ילד רואה את אחיו הגדול וחבריו כפעילים ומדריכים בתנועה, אותם הוא וחבריו מחקים, והוא וחבריו משמשים מופת לאחיהם הצעירים וכן הלאה. כל עוד אין מסורת כזו, אנו מנסים בכל שנה מהתחלה, וזה קשה.

סיבה נוספת, היא המסר המסתגר והבדלני שהחברה האורטלית משדרת לילדיה, שפוגע בתחושת השייכות לאזור, ולכן גם במוטיבציה להיות חלק מן התנועה האזורית.

בשל כל הגורמים האלה, משבר תנועת הנוער באורטל חריף יותר מאשר ביישובים אחרים, אולם המשבר עצמו הוא כלל ארצי.

גם למשבר הכלל ארצי יש יותר מסיבה אחת. סיבה מרכזית היא הפער בין הערכים שמשדרת הסביבה הגלובלית – אינדבדואליזם קיצוני, אטומיזציה של הפרט, ניכור לחברה, תחרות פרועה, חומרנות וכו', לבין ערכי הסולידריות החברתית שהם לב לבה של תנועת הנוער. אולם דווקא השדר הגלובלי הזה מחזק את הצורך בתנועת נוער חזקה ומשמעותית, כקוטב נגדי לאותו שדר, וכסוכן של שינוי חברתי.

סיבה נוספת היא הגירויים שהקידמה הטכנולוגית והממוחשבת מציבים לנוער, גירויים שבני דורי לא הכירו ולכן לא היו בני תחרות לתנועה.

אך הגורם המרכזי הוא משבר ההדרכה. על תנועות הנוער להכיר בכך שיש לחפש מחדש את הדרך להעצים את המד"ץ ואת מעמדו, ולהשיב למד"צים את ביטחונם העצמי, את תחושת השליחות והמשמעות שלהם ואת המחוייבות שלהם.

לנו כיישוב קטן יכולת לעשות זאת טוב יותר מאשר לתנועה בעיר הגדולה. אם נגדיר זאת כמטרה, ונרתם לכך כקהילה ובראש ובראשונה כהורים, השפעתנו על הנוער גדולה יותר.

****

בתהליך אסטרטגי של מערכת החינוך בגולן, לפני שנים אחדות, נקבעו חמישה דגלי החינוך בגולן. אחד מהם הוגדר כ"המורה במרכז". אף שמדובר בדגל חשוב מאוד של העצמת המורים, והוא גם מתבצע בצורה טובה, אני הסתייגתי ומסתייג מאוד מהכותרת הזאת. עם כל החשיבות בהעצמת המורים - התלמיד הוא המרכז במערכת החינוך.

לעומת זאת, אני מגדיר ללא היסוס כיעד מרכזי של תנועת הנוער – המד"ץ במרכז. המד"צים הם חניכי התנועה וחינוכם הוא באחריותנו. אני רואה את עיקר חשיבות ההדרכה, במה שהיא נותנת למדריך, יותר ממה שהיא נותנת לחניך. צר לי שחניכי ד'-ו' הפסידו את המחנה התנועתי בשל היעדרות המדריכים מההכנה, אך צר לי יותר על שהמדריכים הפסידו את המחנה בו אמורים היו להדריך. אני שמח שמצאנו תחליף במסגרת המחנה האורטלי, אך יותר משאני שמח על כך שהחניכים זכו למחנה, אני שמח שלמדריכים ניתנה הזדמנות להדריך במחנה.

עלינו – הקיבוץ, המתנ"ס, תנועות הנוער, לשים בראש מעיינינו את דגל המד"ץ במרכז, להציב כמטרה את השבת מעמד המד"ץ ומחוייבותו להדרכה למקום הראוי להם ולבנות תכניות מעשיות להגשמת המטרה הזאת.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל