מאמרו של יגאל צחור "עוטף ישראל" יפה ומרגש. צחור מציג בגאווה את ההתיישבות הקיבוצית שעיצבה ומעצבת את גבולות המדינה, יישבה ומיישבת את הארץ, וביטא סולידריות עם המתיישבים, בעיקר לאורך "עוטף עזה" אך גם לאורך כל גבולות המדינה, תוך שימוש בביטויים שבשפה ה"הישרדותית" הישראלית הם כמעט חתרניים, כמו "שותפות גורל", "ערבות הדדית", "היאחזות בקרקע" ו"קהילה רב דורית". צחור מספר שהמשוט שעשה לאורך גבולות המדינה העניק לו כוח ועידוד, ומאמרו בהחלט מעניק לקוראיו כוח ועידוד.
למקרא המאמר, בו הזכיר בין חבריו המיישבים את הגבולות גם אותי, ממש מתבקש לזרום עם בקשתו של צחור להפריד בין "הפוליטיקה" לבין החברות וההתיישבות ("הגעתי לכאן לא כדי לדבר פוליטיקה... כדי לבטא את ההערכה להתיישבות ולמתיישבים הקודמת למחלוקת הפוליטית"). אך מה לעשות, אני חייב להיות ישר עם עצמי, וקצת לקלקל את החגיגה.
איך בדיוק מתכוון יגאל להפריד בין "הפוליטיקה" לחברות? חברות אינה דבר ערטילאי. חברות היא ערך העומד במבחן. אם חבר שלי נמצא בסכנה ואני יכול לסייע להרחקת הסכנה – אם איני מממש את יכולתי זאת, איני חבר. ההתיישבות בגולן נמצאת בסכנה, לאחר שאהוד (מעטפות) אולמרט הניף עליה את גרזנו כדי להכרית אותה. כל אזרח בישראל נדרש להתייצב לצד הגרזן או לצד ההתיישבות. היכן עומד יגאל? האם הוא יעמוד מנגד? האם יעמוד בצד של הגרזן, כפי שהיה בסיבוב הקודם של המאבק? אם לא יתייצב לצד החברים המאויימים, איזו מין חברות זאת? איזו מין ערבות הדדית זאת? איזו מין סולידריות זאת? איזו מין שותפות גורל היא זאת?
אך איני מדבר רק בשם החברות. לצד החברות, המסר המרכזי של יגאל צחור במאמרו, הוא השקפת עולם המאמינה בהתיישבות ובתפקידה החשוב בעיצוב גבולה של המדינה. חברי קיבוץ אורטל חגגו השנה את ליל הסדר במדבר, לא רחוק מביתו של יגאל, רביבים. באחד משלושת ימי הטיולים במדבר, ביקרנו באתר ההיסטורי של רביבים וגמענו בצמא את סיפורם ההירואי של חלוצי רביבים שבמעשיהם עיצבו את גבול המדינה והבטיחו שהנגב יהיה ישראלי. זו דרכה של ההתיישבות העובדת, של תנועת העבודה ההיסטורית. המדריך בסיור לעג "לריוויזיוניסטים" שלא הבינו זאת (ויש לציין שמרבית הציבור, בוודאי הצעירים, הנוער והילדים לא ממש הבינו על מי ועל מה הוא מדבר...).
אנחנו, המתיישבים בגולן ובבקעת הירדן, ממשיכים את מפעל חייהם של חלוצי רביבים. כמותם, עלינו להתיישבות על מנת לעצב את גבולה של מדינת ישראל. איש המעטפות, הסוחר בגולן כאילו היה אחת מדירותיו, מייצג בחייו, באורח חייו, בדרכו ובמדיניותו, את ההיפך המוחלט של אותם הערכים שבשמם הוקמו רביבים ואורטל.
אי אפשר לפסוח על שתי הסעיפים. כל אזרח בישראל חייב לבחור בשעת המבחן הזאת, בין שתי הדרכים הללו. איפה נמצא יגאל במבחן הזה?
* "הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
