הארגונים והגורמים הבינלאומיים שיצאו למאבק נגד קיום האולימפיאדה בבייג'ין, תרמו תרומה רבה למאבק למען זכויות האדם בעולם. לא, איני תומך בביטול האולימפיאדה. הדבר אינו מעשי בשלב זה, ובכלל – יש להמנע ככל הניתן מעירוב בין פוליטיקה לספורט. עירוב בין פוליטיקה לספורט עלול לשמש תקדים שעלול לפגוע דווקא במדינות דמוקרטיות, הומניות וליברליות, כמו ישראל, המצויה תדיר תחת מתקפת ארס, שטנה והסתה מצד גורמים המצדדים במדינות העריצות ביותר ומצד אותן דיקטטורות עצמן, בשם ... זכויות האדם, כביכול, ולאמיתו של דבר, מתוך אנטישמיות גרידא.
אך חשיבות המאבק נגד האולימפיאדה, היא בהפניית זרקור על הדיכוי של הדיקטטורה הסינית והפגיעה השיטתית והאכזרית בזכויות האדם במעצמה זו. האולימפיאדה ממקדת את תשומת לב דעת הקהל העולמית לסין, ומשטר העריצות הסיני מנצל זאת לתעמולה והסברה שנועדה לשדרג את מעמדו בדעת הקהל העולמית, ולהפגין את הישגיו. התמקדות מתנגדי המשטר הסיני דווקא באולימפיאדה, כדי למחות נגד זוועות המשטר, היא צעד חכם מאוד, כיוון שאין דרך אפקטיבית יותר ואין עיתוי מתאים יותר להעלאת הנושא על סדר היום העולמי.
אני מניח שגם מנהיגי הקמפיין נגד סין לא ציפו שהוא יוביל לביטול האולימפיאדה. אולם ניתן היה לצפות שתהיה לו תועלת מעבר לעצם העלאת הנושא על סדר היום – הימנעות של מנהיגי העולם, לפחות מנהיגי העולם המערבי, מחיבוק המשטר הסיני. למרבה הצער, יעד זה לא הושג.
אין לערב פוליטיקה וספורט – זו התשובה האולטימטיבית למתנגדי האולימפיאדה בבייג'ין. אם כן, אדרבא, תהיה האולימפיאדה אירוע ספורטיבי בלבד. אולם אם היא אירוע ספורטיבי בלבד, מה יש למנהיגי העולם לחפש שם? והנה, מנהיגי העולם עולים לרגל לבייג'ין ומשחרים לפתחו של משטר הדיכוי הסיני, ואינם מוותרים על הכבוד, על החשיפה, על החגיגה הבינלאומית. התנהגותם מכשירה את השרץ ונותנת גיבוי בינלאומי לדיכוי ולרמיסת זכויות האדם בסין.
האכזבה הגדולה ביותר היא משמעון פרס. פרס, נשיא מדינת ישראל, נהנה מיוקרה בינלאומית רבה. חרף היותו נשיאה של מדינה קטנה, הוא נהנה ממעמד של זקן המדינאים ואחד המוערכים שבהם. אילו הודיע שלא ייסע לאולימפיאדה במחאה על הדיכוי בסין, אמירה זו היתה מהדהדת מקצה העולם ועד קצהו, והיתה לה תרומה אדירה במאבק למען הדמוקרטיה וזכויות האדם בעולם.
כך ראוי היה שינהג האזרח מס' 1 של מדינת היהודים, מדינה שמייסדיה חרטו על דגלה את חזון החירות, השלום והצדק של נביאי ישראל ושאפו להיות אור לגויים. אך פרס אינו האיש שיחמיץ הזדמנות להתחכך בגדולי העולם ולהיות באור זרקורי התקשורת הבינלאומית. וכך, הוא החמיץ הזדמנות להעביר לעולם מסר ישראלי ויהודי בעל משמעות ערכית ומוסרית ממדרגה ראשונה.
מה לפרס ולאולימפיאדה? הרי אין לפרס, בניגוד למנהיגים אחרים (אולמרט, למשל) עניין בספורט ומעולם לא היה לו. הוא עצמו הסביר שהאולימפיאדה היא אירוע מדיני ממדרגה ראשונה, ולכן עליו להיות נוכח בה.
דווקא העובדה שהאולימפיאדה היתה לאירוע מדיני, היתה צריכה להשאירו בבית. בשיטת הממשל הישראלית, תפקידו של הנשיא הוא מוסרי, יותר ממדיני. ובסיטואציה בה האמירה המדינית הראויה היא אמירה מוסרית, ראוי היה שנשיא מדינת ישראל יאמר אותה, בהחרמת האולימפיאדה.
... אולם אם במוסר עסקינן, למה אפשר לצפות מנשיא השומר על זכות השתיקה לנוכח גילויי השחיתות של ראש הממשלה, ואינו נוקט בצעד המתבקש מבחינה מוסרית ויוצא בקריאה דרמטית להתפטרותו של אולמרטורס? יצחק נבון נהג כך כאשר קרא למינוי ועדת חקירה ממלכתית לאחר הטבח בסברה ושתילה, וקריאתו השפיעה מאוד על קבלת ההחלטה. אבל איפה שמעון פרס ואיפה יצחק נבון...
* הפורטל לצדק חברתי bsh
בבלוג זה
בכל הבלוגים
