החלטתו של אהוד אולמרט שלא להתמודד על ראשות "קדימה" ולהתפטר מתפקידו לאחר הפריימריס מתבקשת, אין ממנה מנוס.
דבריו אודות אחריותו "להביא שלום" מעוררת דאגה – חשש שינסה בכל מחיר להביא ל"הישג" מדיני שירשם על שמו. האופן האובססיבי בו הוא מנהל את המו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן בהחלט מעורר דאגה. כאזרח, אני מודאג מאוד, איני סומך על שיקול דעתו, ועל יכולתו לנהל מו"מ אחראי, נקי משיקולים זרים; אני חושש ממכירת חיסול, שגם אם לא תביא להסכם על נסיגה מהגולן בזמן הקצר שנותר, תכלול התחייבויות חסרות אחריות והרות אסון של אולמרט, שעלולות לכבול את ידי ראש הממשלה הבא, או לפחות לתת לו את התירוץ ש"ידיו כבולות", כדי לעשות מעשים שלא יעשו.
אולמרט הוא ברווז צולע בשתי רגליו. הוא עומד לפנות את הזירה ללא אמון ציבורי בו, ביושרו ובהגינותו. אין לו מנדט להוביל הכרעות היסטוריות שנויות במחלוקת נגד רצון העם.
אני חושש מאוד שאולמרט ישאיר אחריו אדמה חרוכה.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
