הבלוג של אורי הייטנר

מה נאחל בפתח השנה החדשה?

בראש ובראשונה גשם. גשם, גשם, גשם ועוד הרבה גשם.

שהכינרת תתמלא ונפתח שוב את סכר דגניה. שהמאגרים שוב יגלשו. שההרים יטיפו עסיס. והזרימות, הזרימות המקסימות שכבר חמש שנים לא חווינו אותן.

זה מגיע לנו!

****

זה מגיע לנו?!

במסורת היהודית עצירת גשמים היא עונש על התנהגות בלתי ראויה. עצירת גשמים עוררה תפילות, תענית (צום) ובעיקר – הבנה בצורך בתיקון חברתי.

איני יודע האם יש קשר בין עצירת גשמים למצב חברתי, אך ראוי שנתייחס אליה כך, כהזדמנות לחשבון נפש לאומי וחברתי. בשנים האחרונות יש לנו יותר ויותר סיבות לחשבון נפש ולתיקון חברתי.

הנה, שלושה חטאים, קלקולים שעלינו לתקן.

* זילות החיים – המקרים הקיצוניים הם מקרי הרצח של ילדים בידי הוריהם, ההתעללות בילדים אליה נחשפנו, מותם של עוברי אורח שלווים בקרבות רחוב בין משפחות הפשע, מקרי רצח בשל ויכוחים על נושאים פעוטים. ערך קדושת חיי אדם כורסם אצלנו בשנים האחרונות.

* שחיתות – מהנשיא וראש הממשלה ומטה, השחיתות השלטונית מחלחלת ומתרחבת. הטענה "כך כולם עושים", כצידוק, היא העדות המרשיעה מכל.

* אנו, בגולן, חווינו שמונה שנות שלום, בהן כל מרצנו וכוחנו הוקדשו לבניין ויצירה, לקליטה ולפיתוח, לעשיה חינוכית וקהילתית. ולפתע, השנה – יד זדונית, מושחתת ובוטחת מנסה לשים לאל את מפעל חיינו.

... ואנחנו מתפלאים על עצירת הגשמים?

גשם, רד כבר גשם! כי צריך לשטוף הכל! (מאיר בנאי).

****

אדם תעה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי הדרך הנכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי יידע הדרך הנכונה. כיוון שפגעו זה בזה, שאל אותו: "אחי, אמור לי, היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה". אמר לו: "אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר ימים הרבה. אלא אומר לך, בדרך שהלכתי אני אל תלך אתה, שבדרך זו תועים. עכשיו נחפש דרך חדשה".

כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה.

 (ש"י עגנון, בשם ר' חיים מצאנז, "ימים נוראים").

* מידף - עלון קיבוץ אורטל, גיליון ראש השנה