הבלוג של אורי הייטנר

בהמשך לתיאורי המקדש ועבודת המקדש בפרקים האחרונים – הפרק הזה עוסק בעובדים בקודש, הכוהנים; בתפקידיהם ובהגבלות עליהם.

עיקר תפקידם של הכוהנים הוא פולחן הקורבנות, אולם בפרק זה יש להם תפקידים נוספים: חינוכיים ושיפוטיים (אולי בזכות היותו של יחזקאל כהן בעצמו). יש להם תפקיד של הנהגה רוחנית, להיות מורי הוראה של עם ישראל: "וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם". תפקיד נוסף של הכוהנים הוא שיפוטי: "וְעַל-רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט, בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ, וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָלו מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ, וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ".

וכפי שאנו יודעים, תפקיד נוסף שלהם, עד היום, הוא לברך את עם ישראל. בפרק זה לא מתואר תפקידם זה כעשיה אקטיבית, אלא הברכה שהם נושאים לעם באה לידי ביטוי בכך שכאשר העם מפרנס אותם, הוא נהנה מן הברכה הקורנת מהם. "וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל, וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם - לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה, וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ".

ברכת הכוהנים בימינו נאמרת בכל שבת וחג, וניתנת להיאמר גם בימי חול, אך בימי חול לרוב מדלגים עליה, ושליח הציבור, בחזרתו על תפילת עמידה, מצטט אותה.

האם הכוהנים העולים, כשרק גרביהם לרגליהם, הטלית פרושה על כפות ידיהם לפני ראשם, מאמינים באמת שיש בהם סגולה גנטית, הנותנת כוח מיוחד וברכתם? מסופקני. אולם רבים מהם מזדהים עם השליחות הזאת, עם התפקיד הזה, להיות נושאי הברכה לעם ישראל.

****

אחד הכוהנים החשובים, המשמעותיים והמשפיעים בדורנו היה לאונרד כהן; המשורר, הסופר, המלחין והזמר היהודי – קנדי, שהלך השבוע לעולמו.

באוקטובר 2009 ביקר בישראל, במסגרת מסע ההופעות האחרון שלו. הוא הופיע באיצטדיון ר"ג לפני כחמישים אלף צופים. לאחר השיר הראשון הוא בירך את ישראל בברכת בלעם:  "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".

ובתום ההופעה פרש את כפיו לעבר הקהל, וברך אותו, את ברכת הכוהנים:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׁם לְךָ שָׁלוֹם.

****

זמן קצר טרם ביקורו של ליאונרד כהן כתבתי: "איזה מזל שהזמר והמשורר לאונרד כהן אינו קורא 'מעריב'. אילו קרא, מה היה עושה לאחר קריאת מאמרו של העיתונאי היורד רון מיברג, בו לעג לניסיון להביא את לאונרד כהן למופע בישראל? בגיליון ערב פסח, הסביר מיברג שאין מצב שכהן יסכים להופעה כזאת. ישראל אחרי 'עופרת יצוקה' מוקצית בדעת הקהל מחמת מיאוס, ואם כהן יופיע בארץ, הוא עלול בהופעה אחת להרוס את כל הקרדיט שיצבור ב-80 המופעים במסע הפרידה שלו.

לאונרד כהן לא קרא, כנראה, את מיברג, ולכן הוא החליט לסיים את הקריירה המוסיקלית שלו, בת עשרות השנים, במופע בישראל, בפני בני עמו. לאונרד כהן, פטריוט יהודי ואוהב ישראל, לא יכול לבחור דרך טובה וראויה יותר לסיים את הקריירה שלו".

רון מיברג ושכמותו, הם המשת"פים של תעשיית האנטישמיות החדשה, תעשיית החרמות על ישראל. כל כך עלוב ובזוי הוא, כל על עלובים ובזויים בני דמותו, אלה הנושאים בפיהם קללה על ישראל, מתרוצצים ברחבי העולם בתערוכות נודדות כדי להכפיש את מדינתם, להעליל עלילות על צבאם, להסית את העולם נגד עמם ואחד הגרועים שבהם, התגלמות הישראלי המכוער, אף הלך למועצת הביטחון כדי להפציר בה לפעול בכל הכוח נגד מדינתו.

איפה הם אותם ננסים, אותם מיברגים, אותם ישראלים מכוערים, אותם נושאי קללה – ואיפה הוא; האמן הדגול, היהודי הפטריוט, אוהב עמו, שעמד מול קהל הרבבות ובירך את עם ישראל, את מדינת ישראל, בברכת השלום.

יהי זכרו ברוך!

* 929

ארבעים שנה מלך יהואש ביהודה. כך, לפחות מבחינה פורמלית. באופן מעשי שלטונו היה קצר יותר, כיוון שהומלך היותו ילד רך בשנים, ובשנים הראשונות הממלכה נוהלה בפועל בידי פטרונו, יהוידע הכהן הגדול.

ארבעים שנה, ומה הוא עשה באותן שנים? מה קרה באותה תקופה? הפרק מתאר רק שני אירועים לאורך התקופה הארוכה. האירוע האחד, הוא בדק הבית בבית המקדש, שהדרך אליו כללה עימות בין יואש והכוהנים סביב רפורמה בשיטת גביית המסים לבית המקדש. השני הוא המלחמה עם ארם, שבה כשלה ישראל וירושלים עמדה ליפול בידי הארמים.

הקשר בין האירועים, הוא קופת המקדש, שהייתה אוצר הממלכה. התקציב שנועד לבדק הבית, הלך בסופו של דבר לשוחד של חזאל מלך ארם, כדי שיפסיק את מסעו לכיבוש ירושלים.

בדברי הימים מסופר על כך שיואש, שבפרקנו מתואר כמי שעשה הטוב בעיני ה', פרק עול לאחר מות יהוידע, ובין השאר הורה להוציא להורג את זכריה, בנו של יהוידע, כהן ונביא. בפרק שלנו אין זכר לסיפור הזה. נותרו רק שני סיפורים, עם חוט מקשר אחד – קופת המדינה. האם יש מסר לדורות בסיפור?

יואש היה מלך יהודה. היה עליו לנהל ממלכה, לדאוג לעם, לרווחתו ולביטחונו. לשם כך, יש לו קופה ציבורית. למה הוקדשה הקופה הציבורית? לאן הלכו כל כספי המסים? מן המתואר בפרק, ניתן להסיק שהייתה ליואש אובססיה לבדק הבית בבית המקדש. מהו בדק הבית? עיסוק בצדדים החיצוניים של הפולחן.

ובשעה שיואש היה עסוק בבדק הבית, הוא לא נערך להתמודדות עם האויב מצפון, שכבש חלקים גדולים מממלכת ישראל ולאחר מכן גם חלקים מיהודה. הוא לא דאג לחזק את הצבא כדי שיוכל להגן על הממלכה מפני האויב. הוא לא דאג לחוסנו החברתי של העם, שיוכל לעמוד במלחמה.

וכך, בשעת מבחן, נאלץ יואש למסור בבושת פנים את כל אוצר המדינה, את כל כספי משלם המסים, אותם ייעד לבדק הבית, כדי להציל את עצם הקיום באמצעות שוחד לאויב הארמי. זו כבר הפעם השלישית שאוצרות המקדש משמשים להצלת הממלכה באמצעות שוחד לאויב.

הפרק מסתיים בהפיכה, שבה עבדי המלך רוצחים אותו ואמציה בנו עולה לשלטון. הסיפור הזה משאיר סימני שאלה רבים. הרי אמציה היה היורש בדין; לשם מה היה צורך בהפיכה? האם אמציה היה שותף להפיכה, כי אצה דרכו והוא רצה שלטון עכשיו? או שמא הקושרים רצו לתפוס את השלטון ולהוציאו מידי השושלת, והדבר לא עלה בידם? אולי הם רצחו את המלך כנקמה על דבר מה או בשל התנגדות לדרכו? הכתוב משאיר את הסיפור הזה סתום.

* 929

הטיול הקטן / מיקי קם

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 26.1.16

הובטחה לנו סופת שלגים אימתנית, אך למגינת לבנו, הסערה הולידה עכברה. מאימת התחזית, ביטלנו שני סדרי ט"ו בשבט שאמור הייתי להנחות ביומיים האחרונים, באורטל וביפתח. את שני הסדרים היה בכוונתי להקדיש לזכרו של עזריה אלון, שהיום מלאו שנתיים לפטירתו.

במשך 11 שנים, בוג'ה – בנימין יוגב מקיבוץ בית העמק וממכון "שיטים", מכון החגים הקיבוצי ואני, אירחנו בסדרים שאנו מנחים בצוותא את עזריה אלון ז"ל, מי שזכה להיות פעמיים חתן פרס ישראל. מדי שנה ערכנו את הסדר ביישוב אחר – כאשר ניהלתי את מתנ"ס הגולן הסדרים היו ביישובי הגולן וכשניהלתי את מרכז "יובלים", הם היו ביישובי הגליל העליון. לפני שנתיים ערכנו סדר בקריית שמונה. עזריה אלון בן ה-97 אמור היה להשתתף בו. שבועיים לפני האירוע עזריה הודיע שמצבו הבריאותי לא יאפשר לו את הנסיעה וההשתתפות. את הסדר הקדשנו להחלמתו, אך כעבור יומיים התקשר אליי בוג'ה בבוקר, ובישר לי על מותו של עזריה.

לעזריה היו שלושה תפקידים בסדר ט"ו בשבט. המרכזי – הוא סיפר על שבעת המינים, נושא שאותו חקר וכתב עליו את אחד מעשרות ספריו. בראשית הסדר הוא דיבר על שבעת המינים באופן כללי ובמהלכו הוא סיפר על כל מין ומין, מבחינה בוטנית, היסטורית, תרבותית וכן סיפורים ואגדות על הפרי. התפקיד השני – עזריה שר סולו, בקולו הרועם, את השיר "ככלות ייני", בחי"ת ועי"ן מותאמות וגרוניות. התפקיד השלישי היה פרק שאותו כינינו לבקשתו של עזריה "לא תקטוף", על משקל האיסורים שבעשרת הדברות ("לא תרצח", "לא תגנוב" וכו').

בפרק זה עזריה סיפר כיצד ביוזמתו הפך ט"ו בשבט תחילה ליום הגנת הטבע ואח"כ לשבוע איכות הסביבה; איך קיבל החג עתיר הגלגולים הזה נופך תוכני חדש. לאחר מכן הוא סיפר על ההצלחה שלו, שעליה הוא גאה יותר מכל מעשה שעשה – הקמפיין נגד קטיפת פרחי בר. ב-1964 יזם עזריה אלון את חוק ההגנה על פרחי בר, שהוגש בידי חבריו למפלגת "אחדות העבודה" ולתנועת הקיבוץ המאוחד יצחק בן אהרון וישראל בר יהודה. לאחר מכן, החברה להגנת הטבע, בהנהגתו, הובילה את הקמפיין, שגייס את ילדי הגנים ובתי הספר לחנך את ההורים לאכיפת החוק ולהגנה על פרחי הבר. הקמפיין הזה הצליח מעל המשוער, ובזכותו נצלו פרחי הבר של ארץ ישראל, כולל כלניות, רקפות, נרקיסים, צבעונים, אירוסים, חצבים וחבצלות, מפני הכחדה.

עד אז, קטיפת פרחים הייתה ביטוי לאהבת הטבע והארץ. ילדים ומבוגרים יצאו לטייל בטבע, אהבו את הטבע, ובאופן טבעי ואוהב קטפו את הפרחים הקסומים כדי להביא את הטבע האהוב לביתם. כאשר עזריה וחבריו להגנת הטבע הבינו את גודל הסכנה, הם עשו מעשה, שזכה להצלחה גדולה.

בנושא הזה בדיוק אעסוק היום בפינה, באמצעות שירה של נעמי שמר "הטיול הקטן".

אחד משיריה הראשונים של נעמי, שיר ילדים משנות החמישים, תיאר את הטיולים של ילדי קבוצת כנרת, בה גדלה נעמי, בנופי העמק והכנרת.

לטיול יצאנו, מספרת נעמי שמר, כלנית מצאנו על גבעת הדשא במערב. וכך היא ממשיכה לתאר את החוויות, את הטיפוס על ההר והתצפית על הכנרת והחזרה בדהרה. בדרך הם פגשו צב זקן, אלף נמלים שנשאו חגב. הם שמו את הרגלים בשלולית מים, על החוף ישבו בתוך סירה, בחלקת אספסת שיחקו בתופסת והבהילו את הלטאות. וכאן בא הבית שבעטיו בחרתי להשמיע את השיר:

באנו בשורה אל הכרם

רוח סערה וענף נשבר

שמה בין תילי חפרפרת

אלף רקפות כל אחד ספר.

מה הבעיה בבית הזה? אין בו כל בעיה. אך אין זה הבית המקורי. הבית המקורי היה זה:

באנו בשורה אל הכרם

רוח סערה ונשבר ענף

שמה בין תילי חפרפרת

אלף רקפות כל אחד אסף.

שינוי קל שבקלים, ואיזה הבדל בתוכן. אהבת הטבע באה לידי ביטוי בטיול בטבע ואיסוף פרחים. ולכן, אלף רקפות כל אחד אסף. כאשר החל הקמפיין למען פרחי הבר, הבינה נעמי שמר שהמסר של השיר בעייתי. שאוהבי טבע אמתיים אינם אוספים עוד אלף רקפות לביתם.

היא שינתה מילה אחת בלבד: במקום אסף – ספר. ולמען החרוז, היא הצריחה שתי מילים: במקום ונשבר ענף – וענף נשבר. ענף מתחרז עם אסף? נשבר מתחרז עם ספר.

בראיון לעופר גביש, חוקר הזמר העברי ומחנך בזמר, סיפרה בתה של נעמי שמר, הללי, שכל השנים המשיכה להטריד את נעמי שמר העובדה, שבספר השירים מופיעה הגרסה הראשונה. היא עוד זכתה, בערוב ימיה, לראות את הספר הצהוב, ספר האוסף "סימני דרך", שבו מופיעה הגרסה המתוקנת.

הביצוע המקורי של השיר היה של נחמה הנדל, אך לצערי לא מצאתי אותו ואפילו מורנו ורבנו גוגל לא הצליח לסייע בידי. לאחר מכן שרו אותו אמנים רבים ובהם יפה ירקוני, דודו זכאי ועוד. אנו נשמע את ביצועה של השחקנית והזמרת מיקי קם.

לטיול יצאנו

כלנית מצאנו

על גבעת הדשא במערב

אל ההר עלינו

את הים ראינו

ומשם ירדנו בדהרה.

צב זקן פגשנו בדרך

בית ענקי החזיק על גב

בתהלוכה נהדרת

אלף נמלים נשאו חגב.

בשלולית המים

שמנו ת'רגלים

על החוף ישבנו בתוך סירה

בחלקת אספסת

רצנו בתופסת

כל הלטאות נבהלו נורא.

באנו בשורה אל הכרם

רוח סערה וענף נשבר

שמה בין תילי חפרפרת

אלף רקפות כל אחד ספר.

אז מאוד עייפנו

והביתה שבנו

שמש כבר יורדת ומאוחר.

רק בתוך הדשא

כלנית לוחשת

שובו בשלום

נפגש מחר.

פנו

והביתה שבנו

שמש כבר יורדת ומאוחר.

רק בתוך הדשא

כלנית לוחשת

שובו בשלום

נפגש מחר.