הבלוג של אורי הייטנר

תקופת חנוכה היא בעבורי תקופה עמוסה בשיעורים והרצאות, הרצאה או שתיים מידי יום. לרוב – בענייני החג, אם כי תמיד סוגיות החג נקשרות באקטואליה, כי אין בעיניי משמעות ללימוד תורה, אלא בהיותה משמעותית לנו ולחיינו.

אולם ברצוני לשתף את קוראי הטור בהרצאה שלא עסקה ישירות בתכני חנוכה. בבית הספר "הר וגיא" נערך בערב חנוכה יום מיוחד בנושא ההידברות. הוזמנתי להרצות בפני תלמידי יא, והנושא שבחרתי היה: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים – תרבות המחלוקת ביהדות". לא הייתה זו הרצאה אלא שיחה, והדברים שאביא כאן הם שילוב של טקסטים שאותם למדנו, עם תובנות שעלו בשיחה, חלקן של תלמידים, חלקן של מורות וחלקן שלי.

****

הלימוד עסק בתרבות המחלוקת ביהדות והטקסטים היו יהודיים, ובכל זאת, פתחתי את הלימוד בדבריו של וולטר: "איני מסכים עם אף מילה שאתה אומר, אך אני מוכן להיהרג על זכותך לומר את דעתך".  

וולטר היה סופר ופילוסוף צרפתי במאה ה-18, מאנשי הרוח הבולטים של תפיסת הנאורות. הקשר של וולטר ליהדות, הוא ... היותו אנטישמי בוטה וארסי; ללמדך את הצורך בקריאה ביקורתית וספקנית, גם את מי שמדבר בשם הנאורות והליברליות – אז ועתה. קריאה ביקורתית אינה מקבלת כמובן מאליו את הכתוב בטקסט, אך גם בוחנת את מי שאמר אותו, ועד כמה קיימת הלימה בין האיש לבין דבריו.

אולם מעבר לביקורת על האיש, האמירה שלו, קיימת בעבורנו גם כאמירה בפני עצמה. אמירה יפה, טקסט יסוד בחשיבה דמוקרטית וליברלית; טקסט המביא אל הקצה את תפיסות הסובלנות והפלורליזם (אך גם מעורר סימני שאלה, כפי שנראה בהמשך).

הפלורליזם והסובלנות הם שני דברים שונים. המשמעות של סובלנות היא שאני מוכן לסבול אותך למרות שאתה טועה. סובלנות היא דרך חיים של "חיה ותן לחיות"; אל תפריע לי ולא אפריע לך. אם תקים חברת הסעות פרטית, לא מסובסדת על ידי המסים שאני משלם, מה אכפת לי אם תשליך הנשים לירכתי האוטובוס? אלה החיים שלך. זב"שך.

הפלורליזם הוא ההכרה בריבוי הדעות ובחיוב שבריבוי הדעות כפרטים שניתן לבנות מהם, חרף הניגוד שבהם, מהות משותפת, המכילה את הדעות השונות, ומקבלת שהאמת עשויה להכיל בתוכה דעות שונות וגוונים שונים.

מקובל לראות בדת את היפוכו של הפלורליזם. הדת, מעצם טבעה ומעצם אמונתה שהיא מבטאת את האמת האלוהית המוחלטת, אינה יכולה לסבול ריבוי. האמנם?

"הרואה אוכלוסין אומר ברוך חכם הרזים, שאין פרצופותיהן דומין זה לזה ואין דעתם דומה זו לזו (תוספתא, ברכות, ו` ה`).

ברכת "חכם הרזים" שייכת לברכות הראיה; ברכות שיש לומר אותן בעקבות ראיית דבר מה. את ברכת "חכם הרזים" יש לומר כאשר רואים 60 ריבוא מישראל, כלומר 600,000 יהודים – כמספר יוצאי מצרים. על מה יש להתפעל כאשר רואים המון? הדעת נותנת, שכוחו של המון הוא בהיותו כאיש אחד; אחידות היוצרת עוצמה אדירה שאי אפשר כמעט לעמוד בפניה. מן הסתם, ברכת "חכם הרזים" היא על העוצמה הזאת. לא, אומרת התוספתא, הברכה אינה על האחידות אלא להיפך, היא על הריבוי. התוספתא משווה את ריבוי הדעות לשוני במראה בין בני האדם. איזה מין עולם היינו, אילו לכל בני האדם היו אותם פרצופים? היה זה עולם חסר פנים, עולם של אנשים מחוקים. הוא הדין, אומרת התוספתא, כשמדובר בדעות. אחידות דעות, מעידה על חברה של בני אדם מחוקים, חסרי פנים. עולם שבו הכל חושבים אותו הדבר, הוא עולם נורא. לא בכדי, בלל אלוהים את שפת האנשים בפרשת מגדל בבל. הוא לא ראה כל חיוב ב"שפה אחת ודברים אחדים".

עם זאת, אנו מרבים לדבר על אחדות ישראל כערך מרכזי. האם אין סתירה בין ערך זה לבין הפלורליזם?

קיים הבדל מהותי בין אחדות לאחידות. אחידות, משמעותה מחשבה אחידה לכולם. התוספתא רואה בכך קללה, ועלינו לברך על ריבוי הדעות. אחדות, היא היכולת לקיים מסגרת משותפת, עם מטרה משותפת, עם ערכים משותפים, עם יכולת החלטה, הכרעה וביצוע, חרף המחלוקות הקיימות בתוכנו, המחלוקות המבורכות.

אולם לא כל המחלוקות מבורכות. "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו" (פרקי אבות ה, יז). מה פירוש מחלוקת לשם שמים ומה פירוש מחלוקת שסופה להתקיים? מחלוקת לשם שמים – היא כזו שהצדדים בה מחפשים באמת ובתמים את טובת העניין; המבקשים את הדרך להפוך את החברה ואת העולם למקום טוב יותר. מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת המבטאת חתירה כנה לאמת. מחלוקת שאינה לשם שמים – הנה הבעת עמדה מתוך שיקול זר, כדי לשרת עניין זר כמו כבוד, כסף, כוח, קנאה, תאוות נקם. מחלוקת שסופה להתקיים – היא כזאת שלעמדות שני הצדדים, יהיה קיום לדורות, כיוון שגם העמדה שלא התקבלה מבוססת ועשויה להיות נכונה ולהתקבל בעיתוי עתידי. מחלוקת שאין סופה להתקיים – היא כזו שהטיעונים בה סתמיים ולא יהיה לה קיום, לא יישאר לה זכר, גם לא לעמדה שניצחה בטווח הקצר.

במחלוקת קרח ועדתו, מרד קרח במשה בשם הדמוקרטיה, כביכול, ומתוך התנגדות לשלטון היחיד של משה. למעשה, המטרה שלו הייתה לצבור כוח פוליטי לשמו; המניע שלו היה תאוות שלטון. בטווח קצר הוא הצליח לסחוף המונים לצדו, אך האדמה פערה את פיה ובלעה אותו ואת עדתו ולא נותר זכר להשקפת עולמו; זכרו נשאר לשלילה, ודבקו בשמו תאוות בצע וכבוד. מחלוקתו לא התקיימה. לעומת זאת – המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, מבטאת חתירה של שני הצדדים לאמת. לכן, אף שהלכה כבית הלל (ברוב המקרים) עמדת בית שמאי נשארה כתובה ומקודשת במשנה והיא ממשיכה להילמד אף היום, אחרי אלפים שנה. זו מחלוקת שסופה להתקיים.  

המחלוקות בין בית שמאי ובית הלל היו עמוקות ונגעו לסוגיות המהותיות ביותר. לא היו אלו מחלוקות פילוסופיות אלא הלכתיות, כלומר כאלו הנוגעות לחיי היומיום, לחיי המעשה. מחלוקת כזו עלולה להקשות על היכולת לחיות בצוותא, אם מה שכשר בעיניי פסול בעיני חברי ולהיפך. "אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין – לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי; כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין – לא נמנעו, עושין טהרות אלו על גבי אלו". (משנה, יבמות א, ד).

האם ניתן לחיות יחד ולגשר על מחלוקות, כולל מחלוקות בנוגע לאורחות החיים? איך חיים יחד במצב כזה? על פי איזו דרך? איך ניתן לקיים זוגיות וחיי משפחה בין בני שתי קבוצות כאלו? הדבר נראה בלתי אפשרי. ואף על פי כן, כיוון ששתי השיטות הן לשם שמים, האהבה תגבר, וימצאו את הדרך לחיות יחד. ואכן, כמה מהרבנים החשובים ביותר בשני המחנות השיאו את ילדיהם ביניהם.

האם ניתן לקיים זוגיות ומשפחה של דתי/ה וחילוני/ת? שאלתי את התלמידים. האם ניתן לקיים קהילה משותפת לדתיים וחילונים? מה אנו מפסידים ומרוויחים מכך שאנו (רובנו) חיים בקהילה נפרדת? סיפרתי להם על מושב נטור, על הגנים ובית הספר המשותפים, כהוכחה לכך שהדבר אפשרי, ראוי ורצוי.

המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי היא לשם שמים, ובכל זאת – המחלוקות עמוקות, ומאחר ומדובר במחלוקות מעשיות, לא תיאורטיות, נשאלת השאלה כיצד מכריעים ביניהן? "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים הן – מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהם ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" (תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף יג ע"ב).

מה פירוש אלו ואלו דברי אלוהים חיים? האם יש יותר מאמת אלוהית אחת? האין זו כפירה בעיקר המונותיאיסטי. אין ספק שזו אמירה נועזת, כמעט חתרנית. אין היא נוגעת לדברי אלוהים אלא לדברי בני האדם. האדם נברא בצלם, והוא חותר לאמת. אומר התלמוד, שביטוי צלם האלוהים אינו ידיעת האמת, אלא החתירה הכנה לאמת, הניסיון לברר בתום לב מה טוב לאדם ולחברה. במחלוקת שבה הטיעונים נאמרים לשם שמים, אלו ואלו דברי אלוהים חיים. מי שמדבר בשם האמת האלוהית, שכביכול נמצאת בכיסו ולכן אסור לו להתפשר, אלא יריבו חייב להתקפל בפני עמדתו, אינו אלא שרלטן, וטענתו – כפירה.

אם אלו ואלו דברי אלוהים חיים, מדוע יש צורך בהכרעה? ההכרעה אינה ההגעה לאמת, שהרי המחלוקת אינה בין אמת לשקר אלא בין דרכים להגיע לאמת. ההכרעה נועדה לאפשר קיומה של חברה. אם אפשר להגיע להסכמה – מה טוב. באין הסכמה חייבים לקבל הכרעה, והיא מחייבת את כל בני הפלוגתא. הם אינם חייבים להסכים שההכרעה נכונה, אולם היא מחייבת אותם.

ומדוע ההכרעה כבית הלל? הרי אם אלו ואלו דברי אלוהים חיים, האמת אינה בהכרח בדבריו של הלל. אומר התלמוד שהסיבה היא אופן ההתייחסות של בית הלל לעמדות בית שמאי; העובדה שבית הלל נתנו כבוד לעמדת בית שמאי, למדו קודם כל את דברי בית שמאי, והם היו נקודת המוצא שלהם לליבון הסוגיה. האם זאת סיבה משכנעת? הרי בסופו של דבר ההכרעה אינה צריכה להיות פרס על התנהגות טובה, אלא הכרעה לטובת העניין, לשם שמים. ההנחה היא, שמי שבאמת ובתמים בחן את הסוגיה לעומק, ודן בפתיחות מלאה בכל העמדות, רבים הסיכויים שיגיע בסופו של דבר להחלטה הנכונה.

כל הטקסטים עד כה, מוולטר עד הלל ושמאי, מדברים על כיבוד העמדה האחרת. האם כל עמדה היא לגיטימית? האם יש עמדה שאינה לגיטימית? האם ראוי שאהיה מוכן להיהרג על זכותה של כל עמדה להישמע? האם הפלורליזם הוא בלתי מוגבל?

הטקסטים הללו אינם נותנים לגיטימציה לכל דעה. לדוגמה – קורח ועדתו. יש עמדות בלתי לגיטימיות. ברוב מדינות העולם החופשי, הכחשת השואה הוצאה מחוץ לחוק. לכאורה, זו פגיעה בחופש הביטוי. אך חופש הביטוי אינו בלתי מוגבל. חופש הביטוי אינו חופש ההסתה ולא חופש ההכפשה. החוק בישראל אוסר על רשימות שמצען גזעני או שולל את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית להתמודד בבחירות לכנסת (אין המדובר על הוצאה מחוץ לחוק, אלא רק על איסור להתמודד בבחירות).  ואכן, ועדת הבחירות המרכזית פסלה מפלגות על פי שתי אמות המידה. עם זאת, יש לציין שבג"ץ אישר רק את הוצאת כהנא, אך לא אישר את פסילת מפלגות אנטי ציוניות, אף שהחוק בנדון מפורש למדיי.  

****

סיימתי את הלימוד בשירו של עוזי חיטמן "בארץ הזאת", שלתדהמתי אף אחד מן התלמידים לא הכיר אותו. בשירו, משדר עוזי חיטמן שלושה מסרים, שהיה לי חשוב להעביר לתלמידים: א. עלינו להאמין שאנו יודעים ומבינים לא פחות מהמנהיגים ומפוליטרוקים למיניהם, וגם מן המורים וההורים. יש לנו היכולת לחשוב ולגבש עמדה עצמאית ולדבוק בה. ב. השיר מסרב להסכים עם הטלת ספק בפטריוטיות שלנו, מצד מי שהחליט שהוא פטריוט יותר מאתנו או שהוא קובע מיהו פטריוט. וכנ"ל, מצד מי שסבור שהוא רוצה שלום יותר מאתנו וכו'. ג. חובה לכבד כל הכרעה, גם אם איננו מסכימים עמה. השיר מבטא עמדה ברורה וחד משמעית נגד הסרבנות ("גם אני הגנתי על הארץ הזאת, אם הסכמתי או לא, הלכתי אתה... אם הסכמתי או לא, המשכתי אתה").

גם אני נולדתי בארץ הזאת / והלכתי לאורכה ולרוחבה / גם אבי חלם על הארץ הזאת / הרבה שנים לפני שהוא בא / גם אני ניגנתי בארץ הזאת / שירים שנבטו מאדמתה / גם אני הגנתי על הארץ הזאת / אם הסכמתי או לא הלכתי אתה // ויש כאלה שלוקחים מונופול על החכמה / ויודעים יותר טוב ממני / ויודעים יותר טוב ממך / מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך // גם אני למדתי בארץ הזאת / אהבת מולדת אהבה תמה / גם אני איבדתי על הארץ הזאת / חברים שהיו לי נחמה / גם אני ניגנתי בארץ הזאת / שירים שנבטו מאדמתה / גם אני הגנתי על הארץ הזאת / אם הסכמתי או לא המשכתי אתה.

                                                                                                                                 * "שישי בגולן"

אחד המאפיינים המרכזיים של מתנ"ס הגולן הוא התחדשות מתמדת. משנה לשנה נוספים למתנ"ס תחומי פעולה חדשים ובכל נושא מתחדש המתנ"ס ומשתנה. מבוגרים, ילדים, הספריה האזורית, בעלי צרכים מיוחדים, התחדשות יהודית, "מעגלים" (תכנית להדרכת הורים), "עמיתים" (שילוב נפגעי נפש בקהילה) הם רק דוגמיות לשינויים הרבים בשנים האחרונות.

עם תחילתה של שנת הפעילות תש"ע, אני רואה לנכון להציג כמה מהלכי התחדשות שהמתנ"ס מצוי בעיצומם.

כמרכז קהילתי, המתנ"ס מחפש לאורך השנים דרכים לשיתוף מכסימלי של נציגי הציבור בקביעת המדיניות וקבלת ההחלטות. הגוף העליון של המתנ"ס הוא הנהלה ציבורית, המורכבת מנציגי הציבור, הפועלים בהתנדבות. ההנהלה היא המוסד המרכזי והחשוב ביותר בניהול המתנ"ס, אך מדובר בקבוצה מצומצמת של אנשים, ואנו מחפשים את הדרך להרחיב את מעגלי ההשפעה.

בשנה האחרונה עברו הנהלת המתנ"ס והצוות המוביל של המתנ"ס סדנה, שעסקה בסוגיית מערכת היחסים והעבודה המשותפת בין ההנהלה והצוות ובהרחבת מעגלי השותפות. התוצאה המרכזית של הסדנה, היא מהלך של הקמת ועדות ציבוריות בתחומים השונים שבהם עוסק המתנ"ס. בראש כל ועדה עומד חבר הנהלה, אליו מצטרפים תושבים שהנושא קרוב ללבם ואנשי המקצוע הרלוונטיים מתוך הצוות. הוועדה הציבורית מעצבת את המדיניות בכל תחום, אותה מאשרת בסופו של דבר ההנהלה. שלוש ועדות כבר החלו לפעול – ועדת נוער וילדים, ועדת ספורט וועדת תרבות וחוגים. עוד שתי ועדות נמצאות בתהליך הקמה – ועדת גיוס כספים ושיווק וועדת מבוגרים וקשישים. זאת, בנוסף לו' כו"א / כספים המחוייבת על פי חוק ופועלת במתנ"ס מאז ומתמיד.

פורום רחב הרבה יותר שהחל לפעול השנה וכבר השפיע באופן משמעותי, הוא ועידת ועדות הנוער. לוועידות הגולניות מוזמנות ועדות החינוך של היישובים, מנהלי הקהילות, רבני היישובים ובעלי תפקידים מרכזיים. שלושה מושבים של הוועידה התקיימו השנה, בהשתתפות עשרות נציגים ממרבית יישובי הגולן. בכל מושב נערך דיון עמוק ורב משתתפים על סוגיות שונות בתחום הנוער, שהביאו אותנו לשינויים בסדרי העדיפויות של תכנית העבודה והתקציב, ושל אופן ליווי מערכות החינוך הבלתי פורמלי ביישובים. בנוסף לכך, פעלו לאורך השנה מספר צוותי היגוי של נציגי ציבור בנושאים שונים הקשורים לנוער, כמו צוות בנושא תנועות הנוער שבעקבות המלצותיו אנו משנים את אופן פעילות התנועה ביישובים.

לצד המהלכים הללו, המפעילים דמוקרטיה השתתפותית קהילתית, ערכנו תהליכי דמוקרטיזציה גם בתוך צוות המתנ"ס. צוות המתנ"ס כולל 50 חברים (לא כולל מדריכי חוגים, מד"בים, מאמנים ועובדים שעתיים נוספים, שמספרם למעלה ממאה), בשלוחות ובמחלקות השונות, בפריסה גיאוגרפית רחבה. הצוות המוביל, המורכב ממנהלי השלוחות והמחלקות, נפגש באופן פעיל ומוביל את המתנ"ס. עד כמה יש לכלל חברי הצוות השפעה? בדרך כלל השפעתם היא בתוך צוות השלוחה / מחלקה ובשיחות אישיות שאני מקיים פעמיים בשנה עם כל עובד. השנה הפעלנו פרלמנט צוות, הנפגש שלוש פעמים בשנה, דן בסוגיות שעל סדר יומו של המתנ"ס, מאפשר לכל חבר צוות להעלות נושאים ולהתבטא בהם ולהשפיע על פעילות המתנ"ס. את הפרלמנט מפעיל צוות היגוי המורכב מנציגי עובדים מהשלוחות והמחלקות השונות ומסוגי התפקידים השונים.

מפעל חברתי חדש וחשוב מאוד שנוסף השנה לפעילותנו, הוא הקהילה הכפרית התומכת, שהמתנ"ס הקים יחד עם מיט"ר. מדובר בשירות לגמלאים, המעניק למנויים שירותים בתחומי הבריאות, תיקוני אחזקה בבית, חברה ותרבות. הפעלת הקהילה החלה לפני פחות מחודשיים וראשוני המנויים כבר נהנים מהשירות. יש לציין, שאוכלוסיית הגולן צעירה יחסית, אך הולכת ומתבגרת, וחובה עלינו לחשוב קדימה, על הגיל השלישי, הן ברמת הפרט והמשפחה, הן ברמת היישוב והן ברמה האזורית. המועצה האזורית והמתנ"ס צועדים כבר שנים אחדות מספר צעדים לפני הקהילה, ולא אחת דומה שאנו משקיעים אנרגיה ומשאבים על תחום שהציבור טרם זקוק לו, אך אין לי ספק שאנו עושים את הדבר הנכון, לרווחת תושבי הגולן, וציבור רחב יהנה ממנו בשנים הבאות.

אמנת הנוער, אותה אנו מקדמים בשלוש השנים האחרונות, שידרגה באופן משמעותי את מצב הנוער ופעילות הנוער בגולן ובמרבית יישוביו. גם תקציב הנוער גדל באופן משמעותי. במקביל, מאז כניסתה של רפורמת דוברת (שלמרבה הצער הופסקה בעודה באיבה) והמעבר לחמישה ימי לימודים בשבוע, מפעיל המתנ"ס תכניות לילדים בגילאי א'-ו' בתוך היישובים, במגמה להקים חברות ילדים יישוביות. הפעילות הזאת התרחבה ובשנה האחרונה הקמנו את יחידת הילדים, המפעילה את הפעילות הזאת לאורך השנה ואת הקייטנות בקיץ. הקשר ההדוק בין יחידת הילדים ומחלקת הנוער, העבודה המשותפת מול אותם גורמים ביישובים (ועדות חינוך ונוער) והצורך שעלה מן היישובים לראיה כוללת של תחום החינוך הבלתי פורמלי, הביאו אותנו למהלך חדש, שאנו נמצאים בעיצומו, שנועד להקים מחלקה גדולה לילדים ונוער, שתיקח אחריות על החינוך הבלתי פורמלי בגולן ועל ליווי היישובים בתחום זה.

קהילה נבחנת ביחסה לחלשים בתוכה. המתנ"ס נותן, בשנים האחרונות, מענה ייחודי לבעלי הצרכים המיוחדים בקהילה, בתחום הפנאי. אנו מפעילים את מועדונית צמי"ד (ילדים בעלי צרכים מיוחדים), מועדון מצמי"ד (למבוגרים), כייפת צמי"ד בקיץ ותכנית "עמיתים" לנפגעי נפש. בימים אלה אנו נכנסים לתחום חדש – תכנית "רעים", המספקת מסגרת חברתית חמה ותומכת לנערות ונערים בעלי ליקויי תקשורת וקשיי למידה, שחשים בדידות חברתית. 

תחום מרכזי בחיי התרבות והרוח שלנו, הוא ההתחדשות היהודית בקהילה. בנושא זה, המהלך החשוב ביותר שעשינו, יחד עם המרכז לזהות יהודית ישראלית בגולן, הוא הקמת מרכז "חגים", שהשבוע חגגנו רשמית את פתיחתו. המרכז מציע לציבור התושבים בגולן יעוץ, ליווי וחשיבה משותפת, על הדרך בה הם בוחרים לחגוג חג או אירוע משמעותי בחייהם, תוך חיבור למקורות, לתרבות ולשורשים היהודיים והישראליים, ברוח פלורליסטית. התחום העיקרי של המרכז, יהיה הפעולה בתוך היישובים, לחיזוק החיים התרבותיים שלהם, בעיקר סביב החגים והמועדים בלוח השנה העברי. אחרי החגים נפתח את המחזור השלישי של סדנת פעילי התרבות ביישובים, העוסקת בקהילה במעגל השנה. השנה נערך סמינר לצוות המוביל של המתנ"ס, בנושא ההתחדשות היהודית בקהילה, על מנת להרחיב את מעגל העוסקים במלאכה בתוך הצוות. לאחרונה נבחר מתנ"ס הגולן, כאחד מחמישה מתנ"סים מכל הארץ, לתכנית "בית" – תכנית מצויינות בתחום ההתחדשות היהודית בקהילה. את התכנית מובילה קרן אבי-חי, שבחרה את המתנ"סים לאחר בדיקת עומק בת חודשים אחדים. התכנית תעניק למתנ"ס משאבים רבים שיאפשרו לו להעמיק את פעילותו בתחום החשוב הזה. אחת הפעילויות החדשות שנפעיל השנה, היא סדנה בתחום הפיוט היהודי.

תחום התרבות הוא בעל חשיבות עליונה בקהילה, והמתנ"ס רואה אותו כאחד ממוקדי פעילותו. הבעיה היא, שלאורך שנים לא הצלחנו להגדיל את תקציב התרבות, שהינו נמוך מאוד (בשונה מתחומים כמו הנוער והספריות, שתקציבם גדל מאוד ואיפשר לנו להרחיב מאוד את הפעילות). יש לציין, שבנוסף לתחושה של ההנהלה והצוות, שיש צורך בשדרוג משמעותי של תחום התרבות, הצורך עלה באופן ברור גם בפגישותינו עם מנהלי הקהילות וגם בסקר שערך המכון לחקר הגולן בקרב התושבים. לנוכח עובדה זו, החלטנו על  שידוד מערכות ושינוי במבנה התקציב, כדי להרחיב את פעילות התרבות. החל בשנת 2010 יגדל מאוד תקציב התרבות והמתנ"ס יוביל פעילויות תרבות רבות ומגוונות ביישובים, בשלוחות ולפחות אירוע כלל גולני נוסף.

כדי לאפשר זאת, החלטנו לצמצם את תקציב ההסעות, שבשנים האחרונות הלך וגדל באופן משמעותי (בשל התייקרויות חוזרות ונשנות), על חשבון תקציבים לפעילות עצמה. עלות ההסעות בשנים האחרונות גדולה הרבה יותר מהתקציב שאנו מקבלים מן המועצה לנושא, והיינו חייבים לחולל שינוי. בשנתון המתנ"ס שיופץ בשבוע הבא לתושבים (חידוש נוסף), אני מציג את הפעילויות שבהן תהיה הסעה ואת הפעילויות שבהן לא תהיה ואת המענים שאנו נותנים להקלה על הורים ביישובים מרוחקים. בין השאר, הקמנו שלוחת חוגים במעלות הגולן ומרכזי חוגים בחד נס ואניעם, בנוסף למרכז החוגים הפועל בקשת, ונפתח חוגים נוספים בתוך היישובים.

פעילות בתחום התרבות, שבשנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, שמנו עליה דגש, היא עידוד היצירה הגולנית, בתחומי הזמר, התיאטרון, המחול והאמנות הפלסטית. המתנ"ס הוא במה ובית לאמני הגולן. בין השאר, הפעלנו את תכנית "על טהרת הגולן", ערבי חשיפה לאמני הגולן. ערב "על טהרת הגולן 3" יתקיים בחול המועד סוכות בכפר האמנים באניעם.

שנת הפעילות האחרונה הייתה מוצלחת מאוד. עם זאת, אי אפשר להתעלם גם מהצד השלילי בשנה זו – ביטול תכנית "תוסס" בבית הספר "אביטל". במשך כעשרים שנה הפעיל המתנ"ס במסגרת יום הלימודים הארוך תכנית העשרה מגוונת ומוצלחת, שנתנה מענה לצרכים המרובים של הילדים, נתנה ביטוי לכישרונותיהם ויצרה יום חינוך איכותי מאין כמותו. בשנים האחרונות משרד החינוך אסר על גביית תשלומי "תוסס" מן ההורים, אלא במסגרת תרומה – מי שרוצה משלם, מי שאינו רוצה אינו משלם, אך כל הילדים נהנים מהפעילות ללא קשר לתשלום. למרבה הצער, מיעוט של סרבני תשלום יצרו מצב שבעטיו החליטה המועצה הציבורית של בית הספר להפסיק את "תוסס". כפי שקורה לעתים מזומנות במקומות רבים, הרוב הדומם נאלץ להיכנע למיעוט כוחני. את תכנית "תוסס" מחליפה תכנית תל"ן, שבה יש לנו מספר מצומצם של שעות להפעלת חוגים. אנו בנינו את התכנית הטובה ביותר שאפשר, אך היא לא יכולה להיות דומה ל"תוסס". אני מקווה מאוד, שבמבחני העתיד, הרוב הגדול לא יהיה דומם, וטובת הקהילה וילדיה לא ינזקו, כפי שהיה במקרה זה.

תכניותינו להמשך רבות מאוד, בכל התחומים. בין התכניות אזכיר תכנית גדולה של הקונסרבטוריון להעמקת החינוך המוסיקלי בגולן, הרחבת פעילות אולפן המחול, הרחבת פעילות הספורט ועוד.

וזאת ההזדמנות לאחל לתושבי הגולן שנה טובה ופוריה, שנת צמיחה ויצירה!

* "שישי בגולן"

הפרשה המחפירה של לימודי העולים מאתיופיה [הגיע הזמן שנפסיק לכנות אותם "אתיופים". הם אינם אתיופים, אלא יהודים ישראלים ממוצא אתיופי] בפ"ת, אינה חדשה. כך היה גם אשתקד, לפני שנתיים, לפני שלוש וארבע שנים. מה ההבדל בין מה שקרה השנה לבין השנים שעברו? השנה, לראשונה, שר החינוך עמד בפרץ, אמר אמירה ערכית, חד משמעית, נחרצת ועמד מאחוריה בכל העוצמה. הוא הבהיר שישלול את מלוא התקציבים מבתי הספר הגזעניים ובסופו של דבר עמידתו האיתנה הביאה לתוצאה חיובית.

אילו רק לשם כך נבחר גדעון סער לתפקידו – דיינו!

בהתמודדות עם הפרשה זאת, התגלה סער כמנהיג אמיתי, כאיש חינוך, כאדם. הפרשה הזו אינה רק ביטוי לגזענות ולגישה אנטי ציונית (פגיעה בקליטת עליה והתייחסות לעולים כאל גלולה מרה שיש לבלוע במינון נמוך, היא גישה אנטי ציונית בעליל), אלא גם סימפטום לבעיית החינוך הפרטי במדינת ישראל.

"המשבר במערכת החינוך הוא משבר עמוק ורב ממדי. אין טעם להכחיש או לטאטא את זה מתחת לשטיח. יש משבר בחינוך הממלכתי ובממלכתי דתי, ובמערכת האיזון בינו לבין המערכת הנקראת 'מוכר שאינו רשמי'. מערכת הכוחות היום היא בלתי הגיונית ומעוותת בעיניי. מדובר בדבר שצריך להתמודד איתו. חלק מהחינוך הוא גם אינטגרציה תוך ניסיון לעזור לחלש להשתלב בחברה. החינוך הוא גם היכרות עם האחר. התפתחה במערכת החינוך קלות בלתי נסבלת של פתיחת מוסדות פרטיים במימון המדינה. חינוך פרטי זה חינוך פרטי. אבל היום המדינה מממנת 75 אחוז מהחינוך המוכר שאינו רשמי, שזה למעשה חינוך פרטי במימון ציבורי. אנחנו בעצם מחלישים בכך את בתי הספר הממלכתיים והממלכתיים דתיים, כי אנחנו מעודדים במו ידינו את החינוך הפרטי וזאת טעות. אנחנו הולכים ומרוקנים את מרכז המערכת לשוליים, והתוצאה ההכרחית של זה תהיה התרחבות אדירה בפערים החברתיים, שזו תופעה שממילא קיימת בישראל. החינוך הממלכתי ישאר רק לחלשים או לכאלה שאין להם ברירה. כל מי שיש לו ברירה ילך לחינוך פרטי. אני מצפה שתלמידים חזקים ירימו את התלמידים החלשים יותר כלפי מעלה, ולא שיהיו מסגרות נפרדות לחלשים שיבטיחו שגם בעתיד הם ישארו חלשים". הציטוט הזה אינו מפיה של שלי יחימוביץ'. את הדברים האלה אמר גדעון סער, הליכודניק, בראיון ל"מקור ראשון". ואם את הנחישות שגילה בפרשת העולים מאתיופיה יגלה בהתמודדות עם הרעה החולה הזאת, תרומתו לחברה הישראלית ולחינוך בישראל לא תסולא בפז.

ראוי שנזכור, שמדינת ישראל הייתה עד לפני שלושה עשורים המובילה בעולם במבחני המדידה השונים בתחום החינוך. היה זה בתקופת הפריחה של החינוך הממלכתי, הציבורי, כאשר ערכי השוויון, הסולידריות והערבות ההדדית היו הערכים המובילים בו, לצד ערכי הציונות. "בדרך כלל מנגידים בין הישגים לבין ערכים ואני חושב שיש זיקה ביניהם. חינוך לערכים מחזק הישגים, ולא להיפך. זו לא בחירה בין זה לזה", אמר סער באותו ראיון. ככל שיקדם סער את ערכי החינוך הציבורי הממלכתי, ישופר החינוך בישראל גם בהישגים הלימודיים.

כוונתו של סער לחזק באופן משמעותי את החינוך הערכי לזהות יהודית, זהות ציונית, ערכים חברתיים ודמוקרטיה, חיונית מאין כמותה. הבורות בתחומי היהדות והציונות נוראית. אני מרבה ללמד ולהרצות במכינות קדם צבאיות. חניכי המכינות הם השאור שבעיסה של בוגרי מערכת החינוך. מדובר בבני נוער שדחו בשנה ולעתים בשנתיים את שירותם, ומקדישים את התקופה הזו לעשיה התנדבותית למען החברה הישראלית לצד לימוד לעומק של תכנים יהודיים, ציוניים ואוניברסליים, לימודי פילוסופיה, ספרות, אזרחות ויהדות; תורה לשמה, ללא ציונים ומדידה כלשהי. לאחר מכן אלה הם הטובים שבמפקדים בצה"ל ומנהיגים חברתיים באזרחות, אחרי שחרורם.

כאשר אני פוגש אותם בתחילת השנה, אני נתקל בשתי תופעות קשות. האחת – הם אינם יודעים לקרוא. אינם יודעים לקרוא בתנ"ך, אינם יודעים לקרוא שירה. השניה – הם בורים ועמי ארצות בכל הקשור ליהדותם. הבעיה האחת נובעת משיטות קלוקלות של לימוד קריאה, שנבעו מכוונות טובות, אך הוכחו ככישלון. הבעיה השניה נובעת מחינוך לבוריינות – פשוט המערכת טיפחה את הבורות, גידלה את הילדים להיות בורים. ברור, שאם זו התמונה אצל חניכי המכינות, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שהמצב בקרב כלל בוגרי י"ב חמור שבעתיים. בשלושת החודשים הראשונים במכינה, הם לומדים יותר יהדות וציונות מכפי שלמדו ב-12 שנות החינוך בבית הספר. לעומת זאת, בעיית הקריאה נותרת בעינה.

אני שמח מאוד שסער בחר כמטרה עליונה את החינוך הערכי ומוביל תכניות בתחום זה. יש לקוות שהוא ישכיל לחשוף את התלמידים ליהדות פלורליסטית, על כל זרמיה, ולא יוליך אותם במשעול הצר של האורתודוכסיה בלבד.

לצערי, גדעון סער דחה, לעת עתה, הצעות של מומחים במשרדו להחזיר את השינון בע"פ של טקסטים קלאסיים מן התנ"ך והשירה העברית. החשש מפני סתירה בין שינון לבין הבנה וביקורת אינו מוצדק. בקיאות בנכסי היסוד של התרבות, היא חלק ממהות היותו של אדם בן תרבות.

עוד כיוון שגוי שבו מתלבט השר הוא הרעיון של שירת ההמנון מידי יום. יש להתייחס להמנון בקדושה וחגיגיות. שירתו מיד יום, מפקיעה ממנו את הקדושה והחגיגיות, מוזילה אותו והופכת אותו לשיר של חולין. יש להסתפק בכך שהתלמידים יכירו את ההמנון ואת מילותיו, יבינו את מסריו, ידעו מיהו נפתלי הרץ אימבר שכתב אותו וישירו אותו חמש פעמים בשנה, בטקסים מתאימים.

סער ספג ביקורת על כך שהציב את הגיוס לצה"ל כיעד חינוכי מרכזי וכמדד להצלחת בתי ספר. יש לחזק את ידיו. החינוך לשירות משמעותי הוא התגלמות החינוך לערכים. זהו חינוך לאהבת המולדת, לפטריוטיות, למחוייבות לאומית. אלה ערכים חשובים ביותר, שבלעדיהם אי אפשר לבנות אומה ואי אפשר לקיים מדינה.

החינוך לשירות משמעותי הוא חינוך לערכים חברתיים. המסר בחינוך זה, הוא נגד אגואיזם, בעד נכונות של אדם לתרום למען הכלל, לתת מעצמו 3 שנים למען הכלל ולהיות מוכן לשלם כל מחיר, אפילו את חייו, למען הכלל. מה מחנך לערכים יותר מחינוך זה?

אין חינוך לערכים ללא דוגמה אישית ובראש ובראשונה – מהעומד בראש המערכת. תפקודו של סער במשבר חינוך העולים מאתיופיה, היה מופת של ערכיות יהודית, ציונית, דמוקרטית וחברתית. על כך הוא ראוי למלוא ההערכה.

צעד חיובי נוסף בו נקט סער, הוא הכנסת שינויים בתקנות בדבר זכויות התלמיד. כל תלמיד ראוי לכבוד ואת זכויותיו יש לכבד, אך ברצון לכבד את זכויות התלמיד הגענו למצב של העדר גבולות. ללא גבולות אין חינוך, אין חברה ואין כבוד. לצד זכויות התלמיד, יש להעמיד את חובות התלמיד, והשר ראוי לברכה על כך שהוא הולך בדרך זו. עם זאת, יש לקוות שהוא לא יגרר לפתרונות קסם של משמעת חיצונית, כמו תלבושת אחידה ועמידה לכבוד המורה הנכנס לכיתה. יש להשתית את המשמעת על משמעות ולא על טקסיות.

יש לקוות שגדעון סער יחזור אל דו"ח דוברת – הבחינה הרצינית ביותר של מערכת החינוך הישראלית. אין חובה לאמץ את המלצות הדו"ח כמקשה אחת, אך יש בו תובנות חשובות מאוד אודות החינוך הראוי, אופי יום הלימודים ועוד, שראוי לאמץ אותן וליישמן.

ביום שבו נכנס גדעון סער לתפקידו, שמחתי על ההישג הגדול והחשוב שבעצם כניסתו –החלפתה של יולי תמיר, שרת החינוך הגרועה ביותר בתולדות המדינה. היום, לאחר חודשים אחדים בתפקיד, ולאחר פתיחה מוצלחת מאוד של שנת הלימודים הראשונה שלו בתפקיד, ציוני התעודה הראשונה שלו טובים מאוד.

* הפורטל לצדק חברתי BSH

"חדשות בן עזר"