הבלוג של אורי הייטנר

* אלטרנטיבה? – הבעיה הגדולה ביותר במנהיגותו של נתניהו, היא תחביבו לשסות ציבור בציבור, כדי להיבנות בדרך של "הפרד ומשול". איזו מין אלטרנטיבה מתכוון אבי גבאי להציב, כאשר כבר בנאומו הראשון כיו"ר העבודה הוא משסה את תושבי דימונה בתושבי עמונה?

* אולי איזו הדתה קטנה? – כותרת המשנה ב"ידיעות אחרונות": "אברהם אבינו? רחל אימנו? הפלסטינים ביקשו להכיר במערת המכפלה כאתר מורשת שנמצא בסיכון בגלל הכיבוש הישראלי – וקיבלו מארגון התרבות של האו"ם את מה שרצו".

מה שגוי בטקסט הזה? לא, איני מתכוון הפעם לשגיאת הכתיב "הכיבוש" במקום אקיבוש.

אלא... רחל אמנו?! לא שמעתם על קבר רחל, בשדמות בית לחם בדרך אפרתה? לא שמעתם "שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי, שוב לא נלך רחל, מני שדמות בית לחם" (שירו של שמואל רוזן, בביצועו המרטיט של אריק לביא "שוב לא נלך רחל" המוכר יותר כ"ראי רחל ראי")? אברהם אבינו? נכון. קבור במערת המכפלה. יצחק, יעקב, שרה, רבקה, לאה – גם הם קבורים במערכת המכפלה. להם אין זכר בכותרת, ודווקא רחל, שאינה קבורה במקום, דווקא היא מוזכרת.

אופס... לא נעים. לא צריך להיות חתן התנ"ך העולמי כדי לדעת זאת. ו... אולי יש צורך באיזו "הדתה" קטנה, כדי לגרש קצת את הבורות?

* שנאת חינם –צום יז בתמוז, שחל אמש, פותח את שלושת השבועות של ימי בין המצרים, עד תשעה באב; ימים של אבל על החורבן. המסורת היהודית הסבירה את חורבן בית שני כתוצאה של שנאת חינם.

ומעניין כמה מבין הצמים והנוהגים אבלות שותפים במסע ההסתה ושנאת החינם נגד הזרם הרפורמי ביהדות.

* סורוס - כשאנטישמים תוקפים אוטואנטישמי, אני מאחל כישלון לשני הצדדים.

* די לקיבוץ – תופעה: קיבוצים רבים, ובהם קיבוצים של "השומר הצעיר", מסרבים לאפשר ל"שוברים שתיקה" להופיע בפניהם. אנשי "שוברים שתיקה" זועמים. עוד מעט נשמע מהם סיסמאות כמו "די לקיבוץ" ו"הקיבוץ משחית".

* צלם בהיכל - שחיתות ורקב במערכת הביטחון - צלם בהיכל.

* האהבה תנצח - כמה זוגות לא היו נישאים, כמה משפחות לא היו קמות, כמה ילדים לא היו נולדים ולכן גם הילדים של הילדים והנכדים של הילדים, אילו האיסור הגורף על קשר רומנטי בין מפקד ופקודה בצה"ל (וכנ"ל במערכות העסקה אזרחיות) היה תקף מאז קום המדינה. קצת נסחפנו. וכיוון שאני מאמין באהבה ומאמין שהאהבה תנצח, ברור לי שבעוד כמה שנים נחזור לשפיות.

* לבטוח בכוחות – אני צולל בארכיון יד יערי במחקר לספר בכתובים, ומצאתי כתבה על קיבוץ אורטל בשנת העשור, בעיתון "קיבוץ", תחת הכותרת: "רמה אחרת". הייתי אז מזכיר הקיבוץ, בקדנציה הראשונה שלי, ואחד המרואיינים לכתבה המאוד מפרגנת.

הכתבה הסתיימה בפסקה הבאה: ה"אני מאמין" של אורי מכסה את קירות משרדו של המזכיר. לצד רשימות חברי הוועדות, הוראות קבע ביטחוניות כתוב:

לבטוח בכוחות,

להחזיק באמונות,

לראות את הסיכוי,

לעבוד עם המצוי.

לבחון את היתרונות,

להתמודד עם החסרונות,

לראות את המטרה,

להאמין – כי ניתן להשיגהּ!

היום אני מוביל את אירועי שנת הארבעים לאורטל (בשנה הבאה), וכאילו זה היה אתמול... (אני זוכר שכעסתי ששמי הופיע כאוֹרי ולא כאוּרי).

            * ביד הלשון

מרום גולן – ביום שישי 14 ביולי ימלאו חמישים שנה לחידוש ההתיישבות היהודית בגולן. בכור היישובים הישראליים בגולן (ומעבר ל"קו הירוק" בכלל), הוא מרום גולן.

אין זה שמו הראשון של הקיבוץ. כשעלו חלוציו לקרקע הם קראו לעצמם קיבוץ גולן. לא קיבוץ ששמו גולן, אלא שם הקיבוץ היה: קיבוץ גולן.

ועדת השמות הממשלתית לא אישרה את השם, כיוון שעל פי החלטותיה שמו של יישוב לא יכלול את המילים קיבוץ ומושב. היא הסכימה לכך שהקיבוץ יקרא בשם בן שתי מילים שהשניה בהן היא גולן.

הסוגיה הגיעה לאסיפת הקיבוץ, ובין מספר חלופות הכריע הקיבוץ בעד השם מרום גולן. 

* "חדשות בן עזר", "על השבוע" 

פעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה, יצא האר"י עם תלמידיו חוץ לעיר צפת לבוש ד' בגדי לבן, הילרוק ושופיצא (מעיל עליון) וכתונת ומכנסים, כדי לקבל השבת. מתחיל מזמור 'הבו לה' בני אלים' ופזמון מיוסד לקבלת השבת ו'מזמור שיר ליום השבת' ו'ה' מלך' בניגון נאה. ובתוך שהיו משוררים אמר לתלמידיו: 'חבריי, רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת בירושלים?' וירושלים רחוקה מצפת יותר מכ"ה פרסאות. השיבו קצת מן התלמידים: 'אנו מרוצים בכך'. וקצת מן התלמידים השיבו ואמרו: 'נלך מקודם ונודיע לנשינו'. כיוון שאמרו 'נלך מקודם לביתנו', נתחרד הרב חרדה גדולה והכה כף אל כף ואמר: 'אוי לנו שלא הייתה בנו זכות להיגאל! שאלמלא הייתם כולכם משיבים לי בפה אחד, שאתם רוצים לילך בשמחה תיכף, היו נגאלים כל ישראל. שעתה הייתה השעה עומדת להיגאל, ומתוך שמיאנתם בדבר, חזרה הגלות לאיתנה בעוונותינו הרבים.

הסיפור הזה על האר"י ותלמידיו (גוריו) בצפת יכול לפתוח דיון מעניין ומעמיק על החמצת הזדמנויות היסטוריות, על התעוזה בקבלת החלטות של "עכשיו או לעולם לא", ברמה האישית, הקהילתית והלאומית.

אולם אני הבאתי את הסיפור כדי להמחיש את המתח הגאולי, כמעט אקסטזה משיחית, שבה חיו המקובלים בצפת, במאה ה-16.

אותה חבורה מופלאה, שקשה להגזים בחשיבותה ובתרומתה הגדולה לתרבות היהודית ולהיסטוריה היהודית, יצרה, בין השאר, את תפילת קבלת שבת. מקור המנהג של קבלת השבת קדום הרבה יותר, והוא מופיע כבר במסכת שבת בתלמוד הבבלי. אבל הטקס, התפילה, של קבלת השבת, עוצבה בידי המקובלים בצפת, והנוסח שהם קבעו מקובל עד היום, בכל הנוסחים ובכל תפוצות ישראל.

האר"י וחבורתו נהגו ללבוש לבן ולצאת אל הטבע, סמוך לכניסת השבת, ולערוך את הטקס.

קבלת השבת נערכת בבתי הכנסת בליל שבת, בין מנחה למעריב. היא מורכבת ממספר מזמורי תהלים וכן מן הפיוט "לכה דודי" שנכתב בצפת בידי ר' שלמה הלוי אלקבץ.

****

קבלת השבת נפתחת במזמור צה בתהלים. זהו מזמור המהלל את ה' ומטיף לעם ישראל ללכת בדרך התורה, כאשר ההיסטוריה מציבה בפניהם גזרים ומקלות – הנסים הגלויים מצד אחד, והעונש הכבד של ארבעים שנות נדודים במדבר ואי כניסה לארץ של דור יוצאי מצרים.

פתיחתו של המזמור, היא היוצקת בקבלת השבת את האווירה – אווירה של שמחה, התרגשות והתקדשות.

לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה   

נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ.

נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה   

בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ.

כך נאה לקבל את השבת.

****

בקיבוצי, אורטל, אנו מקבלים את השבת מדי שבוע, מזה תשע שנים. נפלה בחלקי הזכות הגדולה להוביל את קבלות השבת.

טקס קבלת השבת באורטל אינו תפילת קבלת השבת בבית הכנסת. הוא קרוב יותר, ברוחו, לטקס הקידוש בבית, לאחר החזרה מבית הכנסת. הוא נפתח בשירת "שלום עליכם" ויש בו הדלקת נרות, קידוש על היין והחלה, שירי שבת, דרשה לפרשת השבוע, חידות על פרשת השבוע. מדי שבת משפחה אחרת עורכת את הטקס. אנו מציינים אירועים כמו שמחות משפחתיות ואירועים קיבוציים. למשל, לאחרונה הרמנו כוסית לציון יובל לשחרור הגולן, ובירכנו "שהחיינו". קבלת השבת הכניסה לחיינו הקיבוציים מימד של קדושה, ולמרות שמספר המשתתפים בה, לרוב אינו גדול, אין לי ספק שהיא משפיעה גם על החברים שאינם נוטלים בה חלק בפועל. 

לְכוּ נְרַנְּנָה – זו תחושתי מידי ערב שבת, כשהקהילה מקבלת את השבת.

****

נעמי שמר חיברה שיר הנקרא "לְכוּ נְרַנְּנָה", ואף הוא מתאר אווירה של שמחה ותודה.

השיר הוא מתוך המחזמר "מסעות בנימין השלישי", עיבוד לספרו של מנדלי מוכר ספרים.

שירים נוספים של נעמי שמר מאותו מחזה: "שירת העשבים", ו"פירות חמישה עשר" ("שלג על עירי").

לכו נרננה

ליד התחנה

ובזמירות נריע לו

טרילי טרילי לה

ומשפחות נשמיע לו

טרילי טרילי לה

ומי זה יאמין

אחינו בנימין

אמיץ וקל כנשר

טרילי טרילי לה

הנה הוא על הדשא

טרילי טרילי לה

שירו לו, זמרו לו

טרילי טרילי לה

והניעו את ליבו

טרילי טרילי לה

אחד הוא בן דורו

כל דור וגיבורו

אשרינו זה דורנו

טרילי טרילי לה

וזהו גיבורינו

טרילי טרילי לה

פזמון...

* 929

האם ההצעות בטיוטת תקנון הבריאות החדש, שעלה לדיון ראשוני באסיפה, שבהן יש השתתפות מסוימת של החבר בהוצאות הבריאות, הן הפרטה? שאלה זו ריחפה באוויר האסיפה.

התשובה לכך מורכבת. אם מדברים על המושג "הפרטה" במובן המדעי שלה, כפי שלומדים אותה בפקולטות לכלכלה – רוב מה שנקרא הפרטות בקיבוצים אינו עונה על ההגדרה. הפרטה הוא הליך שבו מועבר רכוש הכלל לידיים פרטיות. בחיי הקיבוץ, הפרטת העסקים (מה שכמעט ואינו קורה גם בקיבוצים המופרטים) ושיוך דירות, עונים על ההגדרה. כל השינויים בתחום הצריכה ואפילו בתחום השכר, אינם הפרטה, במובנה המדעי.

אולם בשיח הקיבוצי (לא רק באורטל אלא בתנועה כולה), שנוצר בשלושת העשורים האחרונים, כל העברת פעילות מאחריות הכלל לאחריות הפרט הומשגה כהפרטה. ועל פי ההמשגה הזאת, ברור שאם החבר נדרש להשתתף בפעילות שקודם כוסתה במלואה, זוהי הפרטה.

ולכן, אם, למשל, עד כה אורטל כיסתה 99% מעלות טיפול השיניים של החבר, ועל פי ההצעה היא תכסה 90%, יש כאן הפרטה חלקית. היא מצטרפת להפרטות רבות, בעיקר בתחומי הצריכה, שנעשו בשלושים השנים האחרונות.

אולם בבחינת הנושא רק על פי אחוזי ההפרטה, יש החמצה של הראיה הכוללת. הראיה הכוללת היא בחינת רמת הערבות ההדדית בתחום הבריאות. האם לאורך זמן היא ירדה או עלתה?

****

בעבר אורטל כיסתה 100% מהוצאות הבריאות של החבר. אולם ה-100% של אז שונה מה-100% של היום. ה-100% היה על פי הסטנדרטים של אורטל באותה תקופה. למשל, רק שירות ציבורי. אם חבר הלך לרופא פרטי – הקיבוץ כלל לא השתתף בכך. כלומר, סל הבריאות של אורטל היה מוגבל למדיי, אך הוא כוסה לחלוטין.

סל הבריאות של היום, כולל ביטוחי הבריאות שבאותם ימים אי אפשר היה לחלום עליהם, גדול לאין ערוך. הוצאות הבריאות של אורטל על חבריה גדול היום בהרבה מכפי שהיה בעבר. ולכן, בראיה כוללת, הערבות ההדדית בבריאות התחזקה ולא נחלשה, למרות שפה ושם נדרשת השתתפות של החבר, שלא נדרשה בעבר. ובראיה כוללת, השתתפות החבר היא סמלית.

זה קרה בראש ובראשונה כיוון שהיכולות הכלכליות של אורטל גבוהות הרבה יותר מכפי שהיו בעבר, כיוון שעלויות הבריאות במדינת ישראל גבוהות הרבה יותר וכי הצרכים של חברי אורטל, כחברה מתבגרת ורב דורית, גבוהים יותר.

אך במקביל, גם תקציב החברים גבוה הרבה יותר מבעבר, ולכן גם דרישת ההשתתפות היום הוגנת והגיונית יותר.

****

על פי תפיסת העולם הקיבוצית של אורטל, הבריאות נמצאת בליבת הערבות ההדדית.

במצב אידיאלי, נכון היה שהקיבוץ יממן את מלוא הוצאות הבריאות. אולם ההוצאות על בריאות עלולות להיות אין סופיות. אין גבול לביטוחים, לטיפולים הפרטיים וכד', וכפי שאדם פרטי מגביל את עצמו על פי אפשרויותיו, כך הדבר גם בחברה שיתופית. כמו אדם פרטי, גם חברה שיתופית נושאת באחריות למגוון רחב של צרכים, ועליה לחלק את משאביה ביניהם, ולא לשעבד את שאר הצרכים לצורך אחד, גם אם מדובר בנושא חשוב כמו הבריאות.

ניתן לעשות זאת באמצעות הגדרת סל בריאות קשיח שהקיבוץ מספק לחבריו, ומה שמעבר לו – זו בעיית החבר. כך נהגנו בשנותיה הראשונות של אורטל. ואפשר לעשות זאת באמצעות החלטות גמישות, על תחומים שבהם נדרשת השתתפות מסוימת של החבר, כהצעת הצוות.

התרשמתי מאוד מהעבודה המקצועית והרגישה של הצוות, שהילך בשדה מוקשים, בחן לעומק את הנושא, והתקנון שיצר הוא מלאכת מחשבת של אחריות קיבוצית. אין זה אומר שחייבים לקבל כל מה שנכתב כמקשה אחת, ואי אפשר לחלוק על סעיף זה או אחר ולהציע חלופות אחרות, אך המכלול ראוי להערכה.

****

כפי שאמרתי באסיפה, אני חושש שההצעה בדבר השתתפות של 10% בכל טיפול שיניים עלולה להיות קשה למשפחה. ההצעה נכונה עקרונית, אך יתכן שאחוז ההשתתפות גבוה מדי. אני ממליץ לצוות לבחון חלופה של השתתפות נמוכה יותר, גם אם הדבר יביא לגידול מסוים בתקציב הבריאות.

אך מעבר להסתייגות זו או אחרת, ראוי הצוות לברכת "יישר כוח" מן הקהילה על עבודתו.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל