הבלוג של אורי הייטנר

הפרק המסיים את ספר "ויקרא" מקומם. אם אדם מישראל רוצה לנדור נדר – לתרום תרומה נוספת, כמה עליו לנדור, כלומר מה שוויו? מסתבר ששוויו של זקן נמוך משל צעיר ושל אישה נמוך משל גבר. "וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: וְאִם-נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלשִׁים שָׁקֶל". כיוון שהזקנים נחשבו לנכבדים ביותר, סביר להניח שהערך נמדד על פי ערכו ויכולתו של אדם בשוק העבודה. ערך עבודת האישה, על פי הפרק, הוא 60%  מערך עבודת הגבר, ואנשים כמונו, המאמינים בשוויון ערך האדם ושוויון המינים, אינם יכולים שלא להתקומם.

אך בטרם נתקומם על מציאות שתוארה בתרבות הפטריאכלית לפני 3,000 שנה ובתקופה שבה העבודה התבססה ברובה הגדול על כוח שרירים, ולכן ניתן להבין את היתרון המובנה של העובד על העובדת, מוטב שנביט על עצמנו, על שוק העבודה של ישראל היום.

למרבה הבושה, גם היום בשוק העבודה הישראלי ערכה של האישה נמוך יותר משל הגבר, גם כאשר מדובר במשרות זהות.

בעוול הזה אנו חייבים להיאבק. את הקלקול הזה אנו חייבים לתקן. 

* 929

‏31.12.2013

‏כ"ח טבת תשע"ד

אורי הייטנר, מנהל מרכז "יובלים" - סיכום תפקיד

בימים אלה אני מסיים את תפקידי כמנהל "יובלים" – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית, במכללה האקדמית תל-חי.

אני מסיים ארבע שנים פוריות; גדושות בפעילות רבה, חשובה ומעניינת. "יובלים" הוא אחד מארגוני ההתחדשות היהודית בישראל. בהתחדשות היהודית אני רואה את בניית הקומה השניה – הרוחנית והתרבותית, של הציונות. ההתחדשות היהודית היא מהלך גדול וחשוב – המהלך התרבותי החשוב ביותר בחברה הישראלית בעשורים האחרונים, ויש לו פוטנציאל לחולל מהפכה תרבותית של ממש. אני שותף זה שנים רבות, בתפקידיי השונים ומחוץ להם, לתנועת ההתחדשות היהודית (בטרם נקראה כך). אני שמח וגאה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי לעמוד בראש ארגון להתחדשות יהודית; הארגון היחיד הפועל באזור הגליל המזרחי.

לצערי, תנועת ההתחדשות היהודית נמצאת בקשיים כלכליים רבים. היא הסתמכה לאורך שנים רבות על הפילנתרופיה היהודית האמריקאית. כעת, הפילנתרופיה יוצאת מהתחום, וטרם נמצא תחליף ראוי. אני מקווה שהסימנים על פיהם סוף סוף המדינה מבינה את חשיבות הנושא ואת אחריותה ומחויבותה אליו, אכן יניבו פרות.

המשבר הכלכלי פגע בעיקר בארגונים הקטנים, כמו "יובלים". היות "יובלים" ארגון קטן ופריפריאלי הוא בעוכריו. הגורם המממן של "יובלים" היה הפדרציה של סן פרנסיסקו. אני נכנסתי כאשר כבר החל תהליך היציאה ההדרגתית של הפדרציה מהתמיכה ב"יובלים". עוד קודם לכן, עזב הגורם המממן השני בגודלו – קרן "אביחי". לצערי, לאורך כל התקופה נאלצתי להתמודד עם סימן שאלה קיומי, עם הצורך במאבקי הישרדות, ועם הצורך לחזר על הפתחים. לצערי, הרשויות המקומיות באזור, כמעט ולא נרתמו למאמץ. ויש לי למה להשוות – התמיכה המשמעותית של המועצה האזורית גולן לתחום ההתחדשות היהודית, ממנה נהניתי בתפקידי הקודם, שהייתה גדולה לאין ערוך יותר מכל הרשויות באצבע הגליל גם יחד. זהו ביטוי לסדר עדיפויות ערכי.

הגורם המרכזי שהיווה חלופה זמנית וחלקית, אך חשובה מאוד; למעשה – חבל הצלה ל"יובלים", היה האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך. הקשרים והמחויבות של מנכ"ל המכללה יוסי מלכה, והתמיכה האדירה, שלא תסולא בפז, של חיים שני – מפקח מחוז הצפון באגף לתרבות תורנית, אפשרו את התמיכה הזאת.

לנוכח המצב הכלכלי הקשה, אתגר קיום הפעילות היה גדול מאוד. לשמחתי, מצאנו את הדרך לקיים פעילות רבה וענפה חרף המצב. מי שהיה מודע לקושי הכלכלי, לתקציב המצומצם ולהיקף כו"א המזערי, התקשה להאמין שגוף כזה מסוגל לקיים פעילות כזו. הדבר נראה כ"נס רפואי". הדבר נעשה באמצעות ניצול מרבי ויעיל של המשאבים, כולל המשאבים האנושיים. חלק גדול  מן הפעילות עצמה עשינו בעצמנו, ובעיקר אני, מה ששאב חלק ניכר מזמני, על חשבון זמן ניהול ולגיוס משאבים. דרך אחרת, הייתה עבודה עם מתנדבים וגיוס מרצים ומנחים בהתנדבות. ודרך נוספת ומשמעותית, הייתה יצירת שותפויות רבות, עם גורמים שונים, במתכונת שבה אחרים נותנים בעיקר את הקמח ואנו – את התורה. או בלשון "ילקוט הכזבים": עושים קומזיץ. אתה תביא את הכבש, אני אביא את אלתרמן. בדרך זו הצלחנו לקיים פעילות רבה, כאילו היינו גורם גדול וחזק. אולם הדבר לא היה קל.

אני מודה, שאמצעי נוסף ליכולת לבצע פעילות הייתה בניית תקציב אופטימי, שהתבסס על אמונה אמתית בכוחנו לגייס משאבים מגורמים שונים אליהם פנינו. לצערי, ברוב השנים לא הצלחנו לעמוד ביעדי ההכנסות (אף פעם לא חרגנו מתקציב ההוצאות), ונוצר גירעון שכוסה בידי המכללה. אני שמח, שבתקציב תשע"ד, לראשונה, המכללה העמידה תקציב ל"יובלים", בנוסף לתקורות שהיא מימנה תמיד, והנן שווה כסף משמעותי ביותר. עד הרגע האחרון בתפקידי, נלחמתי על שמירת כל פעילות וכל העובדים.

בסך הכל, ביחס להיקף המשאבים, עשינו גדולות ונצורות. אולם עשינו הרבה פחות מן הדרוש, עובדה שגרמה לי לתסכול רב, והביאה בסופו של דבר להחלטתי לסיים את תפקידי.

בעולם ההתחדשות היהודית, מתרוצצות שתי מגמות סותרות. האחת, היא מגמה של לעומתיות כלפי האורתודוכסיה והאורתודוכסים, והשניה היא יצירת גשר בין חלקי העם, על מגוון הביוגרפיות הרוחניות שבחברה הישראלית היהודית. אנו, באופן חד משמעי, שייכים למגמת הגשר והחיבורים. אני ראיתי בכך שליחות גדולה, אישית וארגונית, ואני שמח שהצלחנו בכך לא מעט.

****

להלן סקירה, על קצה המזלג, של חלק ניכר מפעילות "יובלים":

קריית שמונה – קואליציית הארגונים

אחת הסיבות העיקריות לכך שלקחתי על עצמי את ניהול "יובלים", הייתה העבודה בקריית שמונה.

בתפקידי הקודם בגולן, הייתה חסרה לי חוליה רוחנית ותרבותית בין היישובים ה"חילונים" וה"דתיים" – המרחב המסורתי, בעיקר המסורתי מזרחי. עם כניסתי לעבודה ב"יובלים", ראיתי בכניסה לקריית שמונה את אחד האתגרים המרכזיים.

טרם כניסתי, לא הייתה בכך הצלחה גדולה, ולא מעטים ניסו לרפות את ידיי, באמירות ש"יובלים" נתפסת כגורם "קיבוצניקי-חילוני-אשכנזי" ולכן לא תהיה לו דריסת רגל בק"ש.

עם כניסתי, הפעילות המשותפת היחידה הייתה "ניגון נשים" (לכך אתייחס בהמשך). ניסיון להקים יחד עם "הלל" וארגונים נוספים מסגרת בית מדרשית בק"ש – "עורי צפון", לא עלה יפה. גם ניסיונות לפעילות בקרב יוצאי חבר העמים לא הצליחה, אף שראיתי בכך אתגר חשוב.

פריצת הדרך הייתה בהקמת קואליציית ארגונים, כולל ארגונים דתיים אורתודוכסיים ששמחו לשתף עמנו פעולה, והפתיעו אותי ברמת הפתיחות והפלורליזם שלהם, כמו הנכונות לקבל קריאה במגילת איכה מפי נשים, בליל תשעה באב.

הקואליציה מונה את "יובלים" – הארגון המוביל את הפעילות והתכנים, יחד עם תרבות תורנית, ישיבת ההסדר קריית שמונה, עיריית ק"ש, מתנ"ס ק"ש (מרגע חידוש פעילותו), המועצה הדתית ק"ש ועד לפני כחצי שנה – "הלל" תל-חי.

במסגרת התכנית קיימנו פעילות יפה ורבת משתתפים בתיקון ליל שבועות ובליל תשעה באב (בשיתוף עם כנס שדרות לחברה) בשלוש השנים האחרונות. במרבית האירועים מתקיימות קבוצות שיח והתושבים הנוטלים בהן חלק, ראו בכך הזדמנות יוצאת דופן לשיח קהילתי, חזרו שוב ושוב לפעילות ופנו אלינו בבקשה להרחיבה.

לאור פניית הציבור, השנה התרחבה הפעילות לחמישה אירועים במשך השנה.

חשיבות הקואליציה גדולה מעצם האירועים. זהו ביטוי לאג'נדה שלנו כגשר בין חלקי החברה.

התחדשות יהודית בקיבוצים

בשלושים השנים האחרונות התנועה הקיבוצית עסוקה במאבקי הישרדות, במשברים כלכליים, בתהליכי שינוי מבניים ובצמיחה הדמוגרפית. נושא הזהות התרבותית נזנח, ובשנים האחרונות, לאחר שרבים מן הקיבוצים מצאו את דרכם, הוא החל לצוף ולעלות מחדש על סדר היום הקיבוצי.

ההרכב הדמוגרפי של הקיבוץ המתחדש, הכולל בתוכו ציבור מסורתי, בעיקר בהרחבות של קיבוצי הגליל העליון, שרבים מהתושבים בהם הנם בני קריית שמונה, קיים אתגר של בניית זהות תרבותית יישובית, במציאות תרבותית הטרוגנית מאוד, הרבה יותר מכפי שהקיבוץ ידע בעבר. 

אנו פעלנו בקיבוצים בדרכים שונות – קורסים למובילי קבלות שבת וליווי מובילי קבלות השבת, פעילויות לקראת החגים, בתי מדרש ועוד. אולם תחושתי הייתה שאין די בכך כדי לחולל את התמורה הראויה של התחדשות יהודית משמעותית בקיבוצים.

המחלוקות הקשות בתוך הקיבוצים סביב הקמת בית כנסת בקיבוץ, הביאו קיבוצים ואת המועצה האזורית גליל עליון, לתובנה שיש צורך להתמודד עם סוגיית זהותה היהודית של הקהילה הקיבוצית בימינו. אנו ראינו בכך הזדמנות לכניסה משמעותית לקיבוצים, לא לשיח זכויות וניסיון סוציולוגי לגשר בין הצדדים ברוח של "חיה ותן לחיות", אלא למינוף המחלוקת לעיצוב דרכו היהודית של הקיבוץ; בגליל העליון ומתוך מגמה שמהגליל העליון תצא תורה לתנועה הקיבוצית כולה.

יחד עם המועצה ובשיתוף עם המדרשה ב"אורנים" הקמנו קבוצת מנהיגות אזורית, ואנו כרגע בעיצומה של סדנה הבונה את המנהיגות ומעצבת את הדרך עמה נפנה לקיבוצים. על סמך התקציב שגייסנו, הפורום אמור לסיים בקרוב את פעילותו, אך יש למצוא את הדרך להמשך הסדנה, כדי שהיא תניב פירות מעשיים בשטח. 

מבואות חרמון

יעד נוסף שהצבתי לעצמי היה כניסה ליישובי המועצה האזורית מבואות חרמון. יחד עם מכון "שיטים" קיימנו סדנה מוצלחת מאוד לפעילי תרבות ביישובים: הקהילה במעגל השנה. כמו כן, קיימנו סדנה למובילי סדר ט"ו וקיימנו סדרי ט"ו בשבט במספר יישובים. כל הפעילות נעשתה בשיתוף פעולה עם המתנ"ס.

הפעילות עצמה הייתה מוצלחת, אך היא לא התרוממה להמשכיות ממשית ביישובים עצמם.

גוונים בגליל

תכנית של הפדרציה של סן פרנסיסקו – התכנית היחידה של הפדרציה הנמשכת גם היום, זו השנה השניה. זוהי סדנה מעמיקה וחשובה בנושאי התחדשות יהודית, פלורליזם ביהדות, קשרי ישראל ותפוצות הגולה וצדק חברתי.

זוהי תכנית חשובה מאוד, בשל הרכבה האנושי – מנהלים ובעלי תפקידים מרכזיים במערכות החינוך, התרבות והקהילה באצבע הגליל והגולן ומנהלי ארגונים במגזר השלישי באזור. המטרה היא לרתום אותם לעשיה ולשיתופי פעולה עם "יובלים". זו יכולה להיות ההזדמנות החשובה ביותר שלנו להשפעה אזורית ולשינוי אזורי, באמצעות הארגונים שחברי התכנית מנהלים. מתוך הכרתי בחשיבות התכנית, בחרתי להמשיך ולרכז אותה גם לאחר פרישתי מניהול "יובלים". אני מקווה שהתכנית, שבמקורה הייתה חד שנתית, תמשך גם לשנה השלישית.

מעגלים

בית מדרש הפועל כבר שמונה שנים, בהשתתפות למעלה מעשרים חברים – קבוצה איכותית ורצינית של שוחרי דעת, אנשים מובילים בתחומים שונים באזור הגליל והגולן. מידי שנה אנו בוחרים נושא ועוסקים בו לאורך השנה. הנושא השנתי בתשע"ד – א"י והגולה. אחד מיעדי התכנית היא גם עשיה בקהילה. מבחינה זו הצלחנו פחות מכפי שאני מצפה, אך נעשו פעולות כמו הפקת אירוע תוכן משמעותי, ובשנתיים האחרונות רב משתתפים, לקראת פסח – "והגדת לבנך", מפגש פתוח לקהל כל שנה באחד היישובים, מפגשים עם חברי גרעין "איילים" ועוד.

עד לפני שנה פעלו במקביל שתי תכניות – "מעגלים" שהתבססה בכל שנה על נרשמים חדשים ו"קהילת יובלים" שהייתה מעין תכנית המשך. התוצאה הייתה שתי קבוצות קטנות מדי וחלשות מדי וקושי רב בגיוס קבוצה חדשה מדי שנה. אשתקד איחדנו את שתי הקבוצות לקבוצה אחת גדולה, שבכל שנה אחדים מחבריה פורשים ומצטרפים חברים חדשים. השיטה החדשה מצליחה מאוד.

שיח בראש צעיר

תכנית חשובה ומוצלחת מאוד, המפגישה כ-250 צעירים מהמכינות הקדם צבאיות באזור, מדרשת השילוב, בנות שירות לאומי, תלמידים מישיבת ההסדר ועוד – חילונים ודתיים, צברים ויוצאי אתיופיה. 7 מפגשים של שיח ולימוד על סוגיות מרכזיות ושנויות במחלוקת בחברה הישראלית.

התכנית מומנה עד השנה שעברה בידי "צו פיוס", אולם הארגון פנה לנושאים חדשים ויצא מן התכנית. אנו נמצאים בעיצומם של מאמצים רבים למציאת גורם מממן מחליף, ואני מאמין שהנושא עומד להגיע לפתרונות בימים הקרובים. בינתיים, השנה, המכינות והארגונים השונים ממנים את התכנית בעצמם – ביטוי להצלחתה של התכנית.

ניגון נשים

בית מדרש לנשים מק"ש ויישובי הסביבה, שהוקם בשותפות עם המדרשה ב"אורנים". עד השנה שעברה קיימנו בנוסף לבית המדרש, גם אירועי ראש חודש פתוח לנשים שאינן חלק מבית המדרש, אך השנה עשינו הפסקה בפעילות הזו.

זו תכנית יפה וחשובה, אך יקרה מאוד ולא הצלחנו לגייס קבוצה גדולה מספיק של משתתפות.

בתחילת הדרך היא נעשתה בשותפות עם פורום נשים ק"ש, אולם השותפות הזו לא עלתה יפה, והחלפנו אותה בשותפות מוצלחת הרבה יותר עם נעמ"ת קריית שמונה.

תכנית נוספת לנשים שפעלה שנה אחת, הייתה "בואי הרוח" ביסוד המעלה.

בית מדרש החולה

בית מדרש הפועל באיילת השחר, בשותפות עם תכנית "גנדל". זוהי תכנית לשלוש שנים, המתקיימת כבר זו השנה השביעית ואין לה כל כוונה להפסיק.

בית מדרש מעיין

ניסינו  לפתוח בית מדרש קבוע בספריית מעיין ברוך, אך לא היו מספיק נרשמים. במקום זה עברנו לתכנית חלופית – סדרות קצרות של 4 מפגשים.

התקיימו כבר שתי סדרות ראשונות, ובימים אלה מתקיימת הסדרה השלישית, בהנחייתי, בנושא הזיקה של הזמר העברי למקורות ישראל.

הפעילות נעשית בשיתוף עם ספריית מעיין ברוך, והספרנית והתרבותניקית הבלתי נלאית רונית יהל.

ירח כלה

הישיבות הגדולות בבבל פתחו חודש בשנה את שעריהן לקהל הרחב, ללימוד עם כל הקהילה, בחודשים אדר ואלול. המפעל הרוחני הזה נקרא "ירחי כלה".

השם הזה אומץ לפעילות שאנו עורכים מדי שנה. במשך חודש, כל חוגי התנ"ך והיהדות ובתי המדרש באזור, לומדים במקביל נושא אחד, שנבחר בידי המנחים בהובלת איימי, על פי חוברת מקורות שאיימי עורכת. החודש מסתיים במפגש תוכן משותף.

הזמר העברי והתרבות היהודית

על פי תפיסתי, התרבות הישראלית היא חלק משמעותי בתרבות היהודית לדורותיה, שואבת ממנה, יוצרת בתוכה ומרחיבה ומעצימה אותה. סוגיית הדיאלוג בין מקורות ישראל והתרבות הציונית החדשה משמעותית ביותר בעיניי. אני מרבה לעסוק בה באופן אישי, ללמד, להרצות לכתוב ולשדר בנושא, והנושא הזה מצוי מאוד גם ב"יובלים", בעיקר סביב הזמר העברי.

הזמר העברי נוכח מאוד בפעילות השונות, כאשר עופר גביש מוביל את הפעילות, כולל פעילות רבה בהתנדבות.

הזמר העברי והדיאלוג שלו עם המקורות, נוכח מאוד בפעילות החגים שלנו, בפעילות "מעגלים", באירועים שאנו מארגנים בשבוע הספר במסגרת הפעילות האזורית "חלון גלילי לספרות ולשירה" ובהשתתפות שלנו באירועים ארציים.

גולת הכותרת של פעילות זו הייתה סדרת הערבים והסיורים: "רבותי ההיסטוריה חורזת". מסיבות תקציביות, הפסקנו את התכנית הזו בתום השנה הראשונה.

בימים אלה אנו פותחים תכנית חדשה – "מקורוק". תכנית זו פועלת כבר שנים אחדות במספר מוקדים בארץ, וכעת תפתח גם בקריית שמונה, בהובלת המתנ"ס. הרכבים מוסיקליים של בני נוער נפגשים במשך השנה לסדנאות של לימוד הן במקורות ישראל, והן לימוד מוסיקה והלחנה עם טובי האמנים בישראל. התכנית מסתיימת במופע, של שירים מן המקורות שהולחנו בידי חברי התכנית. בקריית שמונה, המנחה המוסיקלי הוא עמיר לב. מרכז "יובלים" אחראי על התוכן הלימודי בתכנית, בהנחיית שמעון זומר.

תן טללים

תכנית של הסוכנות היהודית, המשלבת התנדבות ולימוד, של צעירים יהודיים מחו"ל עם סטודנטים מהמכללה. בין השאר, מתקיים בית מדרש לעמיות יהודית וצדק חברתי, באחריות "יובלים", בהובלת איימי.

דרכך

תכנית חינוכית משמעותית לבנות מצווה ואמהותיהן, בהנחיית איימי. קבוצה ראשונה של התכנית פעלה בהצלחה רבה, אך בשנתיים האחרונות לא הצלחנו לגבש קבוצה. כעת מתגבשת קבוצה שתחל לפעול בקרוב.

חג ומועד

לאורך השנה, לקראת כל חג ומועד – מחגי תשרי עד ט"ו באב, אנו עורכים פעילות בקהילה. מרבית הפעילות נעשתה בקריית שמונה ובקיבוצים, ובמידה פחותה גם במושבים ובחצור הגלילית.

לקראת כל חג אנו עורכים במספר יישובים פעילויות: סדנאות על החג ביישוב, או סדנאות למנחים, כמו מנחי סדר ט"ו בשבט, מנחי סדר יום העצמאות, הכנה לסדר פסח במשפחה ובקהילה ועוד. מפעם לפעם אנו עורכים סיורים, כמו לאחרונה סיור חנוכיות מזמר בצפת ובעבר סיורי סליחות.

פעילות אקדמית

עם הקמת "יובלים", חלק מן הפעילות הייתה שלושה קורסים אקדמיים בשנה במכללה. הפדרציה של סן פרנסיסקו מימנה את הקורסים. עם יציאת הפדרציה, העלות הייתה כבדה מדי, ונאלצנו להפסיק את הפעילות בשנה שעברה. הקורסים עצמם היו מוצלחים מאוד. אמנם מלכתחילה רוב הסטודנטים בחרו בהם מתוך החובה לקחת קורסים במדעי הרוח ועל פי פניוּת מערכת השעות שלהם, אולם בדיעבד הם היו מרוצים מאוד וחשו שהם היו משמעותיים בעבורם.

תחום נוסף במסגרת האקדמית הוא כנס "יובלים". מדי שנה ערכנו כנס אקדמי. הכנסים היו מרתקים, עם מרצים מן השורה הראשונה, אך לא משכו קהל רב, וגרמו לנו לתחושת החמצה. לכן, החל בשנה זו, הכנס ישתלב כמושב או שניים ב"לא בשמים". השנה הנושא יהיה הפיוט היהודי.

בניגוד לתחומים האחרים, אליהם הגעתי כבעל ניסיון רב, בתחום האקדמי אני חף מכל ניסיון (למעט ניסיון כסטודנט). המענה לקושי הזה היה העזר כנגדי – הרכזת האקדמית של "יובלים", שנועדה להיות שותפתי בהובלת התחום.

במחצית הראשונה של הקדנציה שלי הרכזת הייתה ד"ר ציונה גרוסמרק ובמחצית השניה – ד"ר איילת שביט. חז"ל ("בראשית רבה") דרשו את הביטוי המקראי "עזר כנגדו": "זכה – עזר. לא זכה – כנגדו". ואילו אני, זכיתי ולא זכיתי. מהיום שאיילת נכנסה לתפקיד, זכיתי לעזר אמתי. איילת היא שותפה נאמנה, מסורה, אכפתית, שכיף לעבוד עמה – גם במחלוקות; אשת אקדמיה צנועה, חפה לחלוטין מגינוני כבוד, נפיחות וחשיבות עצמית, והעבודה עמה הייתה חוויה מתקנת בעבורי.

יד בן צבי

עד לפני שנה, מרכז "יובלים" הפעיל יחד עם יד בן צבי סדרות שנתיות של הרצאות בהיסטוריה, ברמה גבוהה מאוד, שעוררו עניין רב ומשכו קהל רב. אנו עסקנו באירוח ובארגון והיינו שותפים לבחירת הנושא השנתי ולרעיונות בנוגע לתכנים ולמרצים, אך ההובלה התכנית והמימון היו של יד בן צבי.

בשנה שעברה, יד בן צבי דרשו מאתנו, כשותפים, להשתתף גם במימון התכנית, דבר שלא היה באפשרותנו. במקביל, בשל הצורך בקיצוץ תקציבי, הנהלת "יובלים" קבעה את תכני הליבה של "יובלים", שעיקרם – התמקדות בעשיה קהילתית ולא באירועי תרבות לקהל הרחב. משתי הסיבות הללו, יצאנו מהתכנית, והמועצה האזורית גליל עליון החליפה אותנו.

שיעורי רות קלדרון

תכנית חדשה שנכנסה לפני חודשים אחדים – שיעור חודשי, ללא תשלום, של ח"כ ד"ר רות קלדרון, במועדון חולתה, במוצאי שבתות.

צעירים וסטודנטים

עם כניסתי לתפקיד נאמר לי, שקיימת הפרדה מוחלטת בין "יובלים" ל"הלל". "הלל" פועלים רק בתוך הקמפוס ואנו רק מחוצה לו, כלומר – אין לנו עיסוק עם סטודנטים. הדבר לא נראה לי נכון, והגעתי לסיכום עם "הלל", המסיר את ההתניות הללו, הן לגבי פעילותנו והן לגבי פעילותם. "הלל" ואנחנו יצרנו שיתופי פעולה מוצלחים, בפעילויות לסטודנטים כמו כנס שנתי בנושא צדק חברתי ערב עשרה בטבת, פעילות משותפת ביום השואה ועוד. כמו כן ניסינו להפעיל תכניות משותפות של בתי מדרש לסטודנטים ובתוכם בית מדרש לציונות. לצערי, תכניות בתי המדרש לא זכו להצלחה רבה. תכנית קצרת מועד שהצליחה למשוך קהל סטודנטים, הייתה בית מדרש מאיר אריאל. גם תכנית של קבלות שבת לסטודנטים, לא נענתה בשיתוף פעולה של סטודנטים רבים, אם כי הייתה משמעותית מאוד לסטודנטים המעטים שנטלו בה חלק.

השתתפות באירועי התחדשות יהודית

מידי שנה השתתפנו והפגנו נוכחות מרשימה, באירועים ארציים או אזוריים של ההתחדשות היהודית, כמו כנס "הקהל", לימוד גליל, כנס שדרות לחברה, לימוד כרמיאל ועוד: בהרצאות, שיעורים ומופעים שהובלנו. בכנס שדרות לחברה אף הובלנו מושב שלם, רב משתתפים, בנושא לימודי התנ"ך בחינוך הממלכתי (החילוני).

עמותת "פנים"

היותנו חלק מתנועה לאומית חברתית רחבה של התחדשות יהודית, ולא ארגון העומד בפני עצמו, היא תובנה רבת חשיבות ומשמעותי בעבורי. לכן, עם כניסתי לתפקיד, פעלתי להצטרפותנו לרשת בתי המדרש ומאוחר יותר לעמותת "פנים", ארגון הגג של ארגוני ההתחדשות היהודית בישראל, וראיתי כחלק מחובתי כמנהל "יובלים" להיות פעיל מרכזי בעמותה.

מעורבות ציבורית

על אף היותנו גוף קטן עם צוות מצומצם, ראינו חשיבות רבה בפעילות ומעורבות בנושאים ציבוריים, מעבר לפעילותנו המובהקת.

הצדק החברתי הוא מיסודות היהדות; מהיסודות המשמעותיים, הרלוונטיים לחברה הישראלית בימינו. הצדק החברתי היה מרכיב משמעותי ביותר בתכנים של פעילותנו, בבתי המדרש, בחגים, בפעילות בקריית שמונה, בתכנית "גוונים", ב"שיח בראש צעיר" ועוד.

שיא מעורבותנו הייתה בתקופת המחאה החברתית של קיץ 2011, שבקריית שמונה נמשכה גם לאורך חורף 2012. ערכנו קבלות שבת במאהל המחאה, ערכנו ליל שימורים חשוב ורב משתתפים בליל תשעה באב במאהל, ערכנו סדר ט"ו בשבט ופעילות בחגים במאהל, ערכנו ערב יום הכיפורים בתקופת המחאה, בשיתוף עם מקבץ הפילוסופיה במכללה, מפגש בנושא צדק חברתי עם ד"ר מאיר בוזגלו. היינו שותפים לפעילות של ארגוני ההתחדשות היהודית להוקעת תופעת "תג מחיר", נגד ההשתמטות מצה"ל ועוד, הוצאנו הודעה לתקשורת לאחר פיגוע תג מחיר שהתרחש בטובא זנגריה (שהיום על פי החשד, יתכן שהיה פרובוקציה, הקשורה יותר למאבקים הפנימיים ביישוב) ועוד.

לאורך התקופה קיימנו קשרים עם גרעין "איילים" בקריית שמונה – ליווינו בתי מדרש שלהם, ערכנו אצלם שיעורים והרצאות, סייענו בתיקון ליל שבועות, מנהלי הגרעין השתתפו בתכניות "מעגלים" ותכנית "מעגלים" התארחה פעמים אחדות אצל הגרעין למפגש משותף.

הרעיון של גשר בין זרמים ובמה לשיח בין קבוצות בחברה, היה נר לרגלינו ובא לידי ביטוי בפעולות רבות, ובהן מפגשי דתיים מקריית שמונה עם קיבוצניקים מברעם, שיח בראש צעיר, מעגלי השיח בקריית שמונה, ניגון נשים, מעגלים ועוד ועוד.

צוות יובלים

צוות "יובלים" קטן בהיקפו אך מסור ומקצועי. כמי שמורגל בניהול צוותים גדולים, היה לי מוזר, בהתחלה, לעבוד במתכונת מצומצמת כזו, כאשר חלק ניכר מן הניהול היה... לנהל את עצמי, כִּמְבָצֵעַ. אהבתי ואני אוהב את הצוות ונהניתי מאוד מהעבודה אתם.

ישיבות הצוות שלנו התחלקו לשניים – המחצית הראשונה הוקדשה ללימוד, בכל פעם בהובלת חבר צוות אחר. המחצית השניה הוקדשה לדיון ודיווח בנושאים שעל סדר היום ב"יובלים". מפעם לפעם אף יצאנו לסיורי למידה וגיבוש, ולעתים צירפנו לסיורים הללו גם את המתנדבים.

****

לאחר הודעת הפרישה שלי, החלו דיונים בהנהלת "יובלים" ובהנהלת המכללה אודות עתידה של "יובלים". הכיוון שבחרנו, היה פניה למדרשה ב"אורנים" לפרוש חסותה על "יובלים", שיהיה השלוחה הצפונית שלה. לשמחתי, לאחר דיונים ממושכים, המדרשה הרימה את הכפפה ונענתה לאתגר.

במציאות המשברית, מבחינה כלכלית, בה מצויה ההתחדשות היהודית, יש יתרון משמעותי לגודל. "יובלים" אינו הארגון היחיד המסתפח בימים אלה לארגון גדול, חזק ויציב יותר.

בין המדרשה ו"יובלים" יש זהות אידיאולוגית. באופן אישי, למדתי במשך שנתיים בבית מדרש "ניגון" במדרשה, אני שייך ל"ידידי המדרשה", אני חש קשר עמוק למדרשה, לראשיה ולרעיונותיה, מעריך מאוד את מעשיה ומאמין שזה הפתרון הטוב ביותר לעת הזאת עבור "יובלים"; הפתרון שיבטיח את המשך ההתחדשות היהודית באצבע הגליל.

באופן אישי אני מאוכזב למדיי מכך, שעל אף העובדה שהודעתי על פרישתי שלושה חודשים מראש, איני מסיים את תפקידי בתום חפיפה מסודרת עם מחליפי. אולם אני עומד לרשות אנשי המדרשה ו"יובלים" לכל בקשת עזרה, ולחפיפה בעתיד, אני מקווה הקרוב מאוד.

****

לפני כשלושה חודשים הודעתי להנהלת המכללה על החלטתי לעזוב את תפקידי (למעט המשך הובלת תכנית "גוונים").

מה הסיבות להחלטתי?

אני מאמין בכל לבי ברעיון ההתחדשות היהודית כבשורה גדולה לחברה הישראלית.  אני אוהב מאוד את עבודתי ב"יובלים", הן מבחינת התכנים שבהם אני עוסק ואותם אני מקדם, הן מבחינת אמונתי ברעיון והן מבחינת שותפיי לעשיה.

אולם בהיות "יובלים" ארגון קטן ודל במשאבים כספיים ובהיקף כוח האדם, יכולתו לחולל שינוי חברתי משמעותי, מוגבלת למדי. כשנכנסתי לתפקיד, ידעתי שמבחינה ניהולית, אחרי ניהול מתנ"ס הגולן ותפקידים אחרים שמילאתי בעבר, אני נסוג אחורה. אך מעבר לחשיבות הנושא ולאהבתי את העבודה, האמנתי שאצליח להגדיל ולהצמיח את "יובלים" ולהפכו לארגון הרבה יותר גדול ומשפיע.

לצערי, לא הצלחתי בכך, מהסיבות שתיארתי. למיטב שיפוטי, במציאות האובייקטיבית, אי אפשר היה להצליח בכך יותר משהצלחתי. אני שמח וגאה על ההיקף, העומק והרמה של הפעילות שעשינו חרף המצב הכספי הקשה. אולם העבודה בתנאים האלה גרמה לי לתסכול שהלך וגבר.  

הדבר החשוב לי ביותר בחיים, שבער ובוער בעצמותיי, הוא הרצון להשפיע על החברה הישראלית ועל הקהילה בה אני חי, בערכים ובאידיאלים שאני מאמין בהם. בתפקידיי הקודמים, תמיד חשתי שיש לי כלים לכך. ב"יובלים" חשתי שהארגון קטן מכדי שבאמצעותו אוכל להצליח בכך. הרגשתי כמו מנוע של משאית על גבי טוסטוס – גודלו של הארגון לא יכול להכיל את אנרגיות העשיה ורצון ההשפעה שלי. תסכולי הלך וגבר עד שהביא אותי להחלטה לפרוש.

החלטתי על כך, חרף העובדה שאין לי עדיין תפקיד אחר. עם סיום תפקידי, איני חש כמי שנכנס למדבר תעסוקתי, אלא לצֵיד אתגרים, ומאמין שאמצא אתגר ההולם את כישוריי ואת חלומותיי.

תודות

תודתי הראשונה היא למוטי כהן, סמנכ"ל בכיר של המכללה ויו"ר הנהלת "יובלים". מוטי היה הגב והעוגן של "יובלים" במכללה. מאחר ו"יובלים" אינו גוף אקדמי, לא כל ראשי המכללה הכירו בצורך להתעקש על קיומו, ולא תמיד הבינו את חשיבותו הרבה לקהילה. הגיבוי המלא מיוסי מלכה, המנכ"ל, וממוטי, אפשרו את הפעילות, ועל כך נתונה לשניהם תודתי.

לחברי הנהלת "יובלים", שפעלו בהתנדבות – מירב רונן, מאירה הכהן, חיים בומש, מאיקה יפה, אילת שביט וזאביק גרינברג.

לד"ר רינה חבלין, מייסדת "יובלים" שהניחה את היסודות שעליהם המשכתי את בניית "יובלים".

לחיים שני, האיש שלנו במשרד החינוך ואחת החוליות המרכזיות בהקמת קואליציית הארגונים בקריית שמונה, ולחיים בומש שאף הוא היה שותף משמעותי ביותר בהקמתה ובקיומה של הקואליציה, לצד תמיכתו הרבה ועזרתו בכל, ללא חשבון.

לחברות הצוות הפעיל – חני אהרון, חני יעקבזון ואיימי קליין. ולחברי הצוות שפרשו – קרן קהת, לוני נתנזון ונירה.

לרכזי ומנחי התכניות – ציונה ישורון, ניצה בן שלמה, לב ארן, סילבי פרטוק, חביבה גרדי, גאולה לפיד, סורינה לרנר, יעל טרן, לאה גמליאל, אורית רוזנבליט, גלית דקל וטליה בומש.

למרצות בקורסים האקדמיים – ד"ר רינה חבלין – מייסדת "יובלים" וד"ר שוש וינברג.

ולמתנדבים שסייעו, באופן קבוע או חד פעמי לפעילותינו. אזכיר את המרכזיים שבהם: כל חברי ההנהלה, יזהר בן שלמה, סילבי פרטוק, עופר גביש, חיה דגן, לאה הורביץ, גיתית ברוסטין.

תודה לכולכם! בזכותם, הצלחנו, חרף התנאים הקשים, להביא פעילות ענפה ומוצלחת מאוד של התחדשות יהודית לאצבע הגליל. נעמתם לי מאוד.

אורי הייטנר

‏31.12.2013

‏כ"ח טבת תשע"ד

אורי הייטנר, מנהל מרכז "יובלים" - סיכום תפקיד

בימים אלה אני מסיים את תפקידי כמנהל "יובלים" – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית, במכללה האקדמית תל-חי.

אני מסיים ארבע שנים פוריות; גדושות בפעילות רבה, חשובה ומעניינת. "יובלים" הוא אחד מארגוני ההתחדשות היהודית בישראל. בהתחדשות היהודית אני רואה את בניית הקומה השניה – הרוחנית והתרבותית, של הציונות. ההתחדשות היהודית היא מהלך גדול וחשוב – המהלך התרבותי החשוב ביותר בחברה הישראלית בעשורים האחרונים, ויש לו פוטנציאל לחולל מהפכה תרבותית של ממש. אני שותף זה שנים רבות, בתפקידיי השונים ומחוץ להם, לתנועת ההתחדשות היהודית (בטרם נקראה כך). אני שמח וגאה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי לעמוד בראש ארגון להתחדשות יהודית; הארגון היחיד הפועל באזור הגליל המזרחי.

לצערי, תנועת ההתחדשות היהודית נמצאת בקשיים כלכליים רבים. היא הסתמכה לאורך שנים רבות על הפילנתרופיה היהודית האמריקאית. כעת, הפילנתרופיה יוצאת מהתחום, וטרם נמצא תחליף ראוי. אני מקווה שהסימנים על פיהם סוף סוף המדינה מבינה את חשיבות הנושא ואת אחריותה ומחויבותה אליו, אכן יניבו פרות.

המשבר הכלכלי פגע בעיקר בארגונים הקטנים, כמו "יובלים". היות "יובלים" ארגון קטן ופריפריאלי הוא בעוכריו. הגורם המממן של "יובלים" היה הפדרציה של סן פרנסיסקו. אני נכנסתי כאשר כבר החל תהליך היציאה ההדרגתית של הפדרציה מהתמיכה ב"יובלים". עוד קודם לכן, עזב הגורם המממן השני בגודלו – קרן "אביחי". לצערי, לאורך כל התקופה נאלצתי להתמודד עם סימן שאלה קיומי, עם הצורך במאבקי הישרדות, ועם הצורך לחזר על הפתחים. לצערי, הרשויות המקומיות באזור, כמעט ולא נרתמו למאמץ. ויש לי למה להשוות – התמיכה המשמעותית של המועצה האזורית גולן לתחום ההתחדשות היהודית, ממנה נהניתי בתפקידי הקודם, שהייתה גדולה לאין ערוך יותר מכל הרשויות באצבע הגליל גם יחד. זהו ביטוי לסדר עדיפויות ערכי.

הגורם המרכזי שהיווה חלופה זמנית וחלקית, אך חשובה מאוד; למעשה – חבל הצלה ל"יובלים", היה האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך. הקשרים והמחויבות של מנכ"ל המכללה יוסי מלכה, והתמיכה האדירה, שלא תסולא בפז, של חיים שני – מפקח מחוז הצפון באגף לתרבות תורנית, אפשרו את התמיכה הזאת.

לנוכח המצב הכלכלי הקשה, אתגר קיום הפעילות היה גדול מאוד. לשמחתי, מצאנו את הדרך לקיים פעילות רבה וענפה חרף המצב. מי שהיה מודע לקושי הכלכלי, לתקציב המצומצם ולהיקף כו"א המזערי, התקשה להאמין שגוף כזה מסוגל לקיים פעילות כזו. הדבר נראה כ"נס רפואי". הדבר נעשה באמצעות ניצול מרבי ויעיל של המשאבים, כולל המשאבים האנושיים. חלק גדול  מן הפעילות עצמה עשינו בעצמנו, ובעיקר אני, מה ששאב חלק ניכר מזמני, על חשבון זמן ניהול ולגיוס משאבים. דרך אחרת, הייתה עבודה עם מתנדבים וגיוס מרצים ומנחים בהתנדבות. ודרך נוספת ומשמעותית, הייתה יצירת שותפויות רבות, עם גורמים שונים, במתכונת שבה אחרים נותנים בעיקר את הקמח ואנו – את התורה. או בלשון "ילקוט הכזבים": עושים קומזיץ. אתה תביא את הכבש, אני אביא את אלתרמן. בדרך זו הצלחנו לקיים פעילות רבה, כאילו היינו גורם גדול וחזק. אולם הדבר לא היה קל.

אני מודה, שאמצעי נוסף ליכולת לבצע פעילות הייתה בניית תקציב אופטימי, שהתבסס על אמונה אמתית בכוחנו לגייס משאבים מגורמים שונים אליהם פנינו. לצערי, ברוב השנים לא הצלחנו לעמוד ביעדי ההכנסות (אף פעם לא חרגנו מתקציב ההוצאות), ונוצר גירעון שכוסה בידי המכללה. אני שמח, שבתקציב תשע"ד, לראשונה, המכללה העמידה תקציב ל"יובלים", בנוסף לתקורות שהיא מימנה תמיד, והנן שווה כסף משמעותי ביותר. עד הרגע האחרון בתפקידי, נלחמתי על שמירת כל פעילות וכל העובדים.

בסך הכל, ביחס להיקף המשאבים, עשינו גדולות ונצורות. אולם עשינו הרבה פחות מן הדרוש, עובדה שגרמה לי לתסכול רב, והביאה בסופו של דבר להחלטתי לסיים את תפקידי.

בעולם ההתחדשות היהודית, מתרוצצות שתי מגמות סותרות. האחת, היא מגמה של לעומתיות כלפי האורתודוכסיה והאורתודוכסים, והשניה היא יצירת גשר בין חלקי העם, על מגוון הביוגרפיות הרוחניות שבחברה הישראלית היהודית. אנו, באופן חד משמעי, שייכים למגמת הגשר והחיבורים. אני ראיתי בכך שליחות גדולה, אישית וארגונית, ואני שמח שהצלחנו בכך לא מעט.

****

להלן סקירה, על קצה המזלג, של חלק ניכר מפעילות "יובלים":

קריית שמונה – קואליציית הארגונים

אחת הסיבות העיקריות לכך שלקחתי על עצמי את ניהול "יובלים", הייתה העבודה בקריית שמונה.

בתפקידי הקודם בגולן, הייתה חסרה לי חוליה רוחנית ותרבותית בין היישובים ה"חילונים" וה"דתיים" – המרחב המסורתי, בעיקר המסורתי מזרחי. עם כניסתי לעבודה ב"יובלים", ראיתי בכניסה לקריית שמונה את אחד האתגרים המרכזיים.

טרם כניסתי, לא הייתה בכך הצלחה גדולה, ולא מעטים ניסו לרפות את ידיי, באמירות ש"יובלים" נתפסת כגורם "קיבוצניקי-חילוני-אשכנזי" ולכן לא תהיה לו דריסת רגל בק"ש.

עם כניסתי, הפעילות המשותפת היחידה הייתה "ניגון נשים" (לכך אתייחס בהמשך). ניסיון להקים יחד עם "הלל" וארגונים נוספים מסגרת בית מדרשית בק"ש – "עורי צפון", לא עלה יפה. גם ניסיונות לפעילות בקרב יוצאי חבר העמים לא הצליחה, אף שראיתי בכך אתגר חשוב.

פריצת הדרך הייתה בהקמת קואליציית ארגונים, כולל ארגונים דתיים אורתודוכסיים ששמחו לשתף עמנו פעולה, והפתיעו אותי ברמת הפתיחות והפלורליזם שלהם, כמו הנכונות לקבל קריאה במגילת איכה מפי נשים, בליל תשעה באב.

הקואליציה מונה את "יובלים" – הארגון המוביל את הפעילות והתכנים, יחד עם תרבות תורנית, ישיבת ההסדר קריית שמונה, עיריית ק"ש, מתנ"ס ק"ש (מרגע חידוש פעילותו), המועצה הדתית ק"ש ועד לפני כחצי שנה – "הלל" תל-חי.

במסגרת התכנית קיימנו פעילות יפה ורבת משתתפים בתיקון ליל שבועות ובליל תשעה באב (בשיתוף עם כנס שדרות לחברה) בשלוש השנים האחרונות. במרבית האירועים מתקיימות קבוצות שיח והתושבים הנוטלים בהן חלק, ראו בכך הזדמנות יוצאת דופן לשיח קהילתי, חזרו שוב ושוב לפעילות ופנו אלינו בבקשה להרחיבה.

לאור פניית הציבור, השנה התרחבה הפעילות לחמישה אירועים במשך השנה.

חשיבות הקואליציה גדולה מעצם האירועים. זהו ביטוי לאג'נדה שלנו כגשר בין חלקי החברה.

התחדשות יהודית בקיבוצים

בשלושים השנים האחרונות התנועה הקיבוצית עסוקה במאבקי הישרדות, במשברים כלכליים, בתהליכי שינוי מבניים ובצמיחה הדמוגרפית. נושא הזהות התרבותית נזנח, ובשנים האחרונות, לאחר שרבים מן הקיבוצים מצאו את דרכם, הוא החל לצוף ולעלות מחדש על סדר היום הקיבוצי.

ההרכב הדמוגרפי של הקיבוץ המתחדש, הכולל בתוכו ציבור מסורתי, בעיקר בהרחבות של קיבוצי הגליל העליון, שרבים מהתושבים בהם הנם בני קריית שמונה, קיים אתגר של בניית זהות תרבותית יישובית, במציאות תרבותית הטרוגנית מאוד, הרבה יותר מכפי שהקיבוץ ידע בעבר. 

אנו פעלנו בקיבוצים בדרכים שונות – קורסים למובילי קבלות שבת וליווי מובילי קבלות השבת, פעילויות לקראת החגים, בתי מדרש ועוד. אולם תחושתי הייתה שאין די בכך כדי לחולל את התמורה הראויה של התחדשות יהודית משמעותית בקיבוצים.

המחלוקות הקשות בתוך הקיבוצים סביב הקמת בית כנסת בקיבוץ, הביאו קיבוצים ואת המועצה האזורית גליל עליון, לתובנה שיש צורך להתמודד עם סוגיית זהותה היהודית של הקהילה הקיבוצית בימינו. אנו ראינו בכך הזדמנות לכניסה משמעותית לקיבוצים, לא לשיח זכויות וניסיון סוציולוגי לגשר בין הצדדים ברוח של "חיה ותן לחיות", אלא למינוף המחלוקת לעיצוב דרכו היהודית של הקיבוץ; בגליל העליון ומתוך מגמה שמהגליל העליון תצא תורה לתנועה הקיבוצית כולה.

יחד עם המועצה ובשיתוף עם המדרשה ב"אורנים" הקמנו קבוצת מנהיגות אזורית, ואנו כרגע בעיצומה של סדנה הבונה את המנהיגות ומעצבת את הדרך עמה נפנה לקיבוצים. על סמך התקציב שגייסנו, הפורום אמור לסיים בקרוב את פעילותו, אך יש למצוא את הדרך להמשך הסדנה, כדי שהיא תניב פירות מעשיים בשטח. 

מבואות חרמון

יעד נוסף שהצבתי לעצמי היה כניסה ליישובי המועצה האזורית מבואות חרמון. יחד עם מכון "שיטים" קיימנו סדנה מוצלחת מאוד לפעילי תרבות ביישובים: הקהילה במעגל השנה. כמו כן, קיימנו סדנה למובילי סדר ט"ו וקיימנו סדרי ט"ו בשבט במספר יישובים. כל הפעילות נעשתה בשיתוף פעולה עם המתנ"ס.

הפעילות עצמה הייתה מוצלחת, אך היא לא התרוממה להמשכיות ממשית ביישובים עצמם.

גוונים בגליל

תכנית של הפדרציה של סן פרנסיסקו – התכנית היחידה של הפדרציה הנמשכת גם היום, זו השנה השניה. זוהי סדנה מעמיקה וחשובה בנושאי התחדשות יהודית, פלורליזם ביהדות, קשרי ישראל ותפוצות הגולה וצדק חברתי.

זוהי תכנית חשובה מאוד, בשל הרכבה האנושי – מנהלים ובעלי תפקידים מרכזיים במערכות החינוך, התרבות והקהילה באצבע הגליל והגולן ומנהלי ארגונים במגזר השלישי באזור. המטרה היא לרתום אותם לעשיה ולשיתופי פעולה עם "יובלים". זו יכולה להיות ההזדמנות החשובה ביותר שלנו להשפעה אזורית ולשינוי אזורי, באמצעות הארגונים שחברי התכנית מנהלים. מתוך הכרתי בחשיבות התכנית, בחרתי להמשיך ולרכז אותה גם לאחר פרישתי מניהול "יובלים". אני מקווה שהתכנית, שבמקורה הייתה חד שנתית, תמשך גם לשנה השלישית.

מעגלים

בית מדרש הפועל כבר שמונה שנים, בהשתתפות למעלה מעשרים חברים – קבוצה איכותית ורצינית של שוחרי דעת, אנשים מובילים בתחומים שונים באזור הגליל והגולן. מידי שנה אנו בוחרים נושא ועוסקים בו לאורך השנה. הנושא השנתי בתשע"ד – א"י והגולה. אחד מיעדי התכנית היא גם עשיה בקהילה. מבחינה זו הצלחנו פחות מכפי שאני מצפה, אך נעשו פעולות כמו הפקת אירוע תוכן משמעותי, ובשנתיים האחרונות רב משתתפים, לקראת פסח – "והגדת לבנך", מפגש פתוח לקהל כל שנה באחד היישובים, מפגשים עם חברי גרעין "איילים" ועוד.

עד לפני שנה פעלו במקביל שתי תכניות – "מעגלים" שהתבססה בכל שנה על נרשמים חדשים ו"קהילת יובלים" שהייתה מעין תכנית המשך. התוצאה הייתה שתי קבוצות קטנות מדי וחלשות מדי וקושי רב בגיוס קבוצה חדשה מדי שנה. אשתקד איחדנו את שתי הקבוצות לקבוצה אחת גדולה, שבכל שנה אחדים מחבריה פורשים ומצטרפים חברים חדשים. השיטה החדשה מצליחה מאוד.

שיח בראש צעיר

תכנית חשובה ומוצלחת מאוד, המפגישה כ-250 צעירים מהמכינות הקדם צבאיות באזור, מדרשת השילוב, בנות שירות לאומי, תלמידים מישיבת ההסדר ועוד – חילונים ודתיים, צברים ויוצאי אתיופיה. 7 מפגשים של שיח ולימוד על סוגיות מרכזיות ושנויות במחלוקת בחברה הישראלית.

התכנית מומנה עד השנה שעברה בידי "צו פיוס", אולם הארגון פנה לנושאים חדשים ויצא מן התכנית. אנו נמצאים בעיצומם של מאמצים רבים למציאת גורם מממן מחליף, ואני מאמין שהנושא עומד להגיע לפתרונות בימים הקרובים. בינתיים, השנה, המכינות והארגונים השונים ממנים את התכנית בעצמם – ביטוי להצלחתה של התכנית.

ניגון נשים

בית מדרש לנשים מק"ש ויישובי הסביבה, שהוקם בשותפות עם המדרשה ב"אורנים". עד השנה שעברה קיימנו בנוסף לבית המדרש, גם אירועי ראש חודש פתוח לנשים שאינן חלק מבית המדרש, אך השנה עשינו הפסקה בפעילות הזו.

זו תכנית יפה וחשובה, אך יקרה מאוד ולא הצלחנו לגייס קבוצה גדולה מספיק של משתתפות.

בתחילת הדרך היא נעשתה בשותפות עם פורום נשים ק"ש, אולם השותפות הזו לא עלתה יפה, והחלפנו אותה בשותפות מוצלחת הרבה יותר עם נעמ"ת קריית שמונה.

תכנית נוספת לנשים שפעלה שנה אחת, הייתה "בואי הרוח" ביסוד המעלה.

בית מדרש החולה

בית מדרש הפועל באיילת השחר, בשותפות עם תכנית "גנדל". זוהי תכנית לשלוש שנים, המתקיימת כבר זו השנה השביעית ואין לה כל כוונה להפסיק.

בית מדרש מעיין

ניסינו  לפתוח בית מדרש קבוע בספריית מעיין ברוך, אך לא היו מספיק נרשמים. במקום זה עברנו לתכנית חלופית – סדרות קצרות של 4 מפגשים.

התקיימו כבר שתי סדרות ראשונות, ובימים אלה מתקיימת הסדרה השלישית, בהנחייתי, בנושא הזיקה של הזמר העברי למקורות ישראל.

הפעילות נעשית בשיתוף עם ספריית מעיין ברוך, והספרנית והתרבותניקית הבלתי נלאית רונית יהל.

ירח כלה

הישיבות הגדולות בבבל פתחו חודש בשנה את שעריהן לקהל הרחב, ללימוד עם כל הקהילה, בחודשים אדר ואלול. המפעל הרוחני הזה נקרא "ירחי כלה".

השם הזה אומץ לפעילות שאנו עורכים מדי שנה. במשך חודש, כל חוגי התנ"ך והיהדות ובתי המדרש באזור, לומדים במקביל נושא אחד, שנבחר בידי המנחים בהובלת איימי, על פי חוברת מקורות שאיימי עורכת. החודש מסתיים במפגש תוכן משותף.

הזמר העברי והתרבות היהודית

על פי תפיסתי, התרבות הישראלית היא חלק משמעותי בתרבות היהודית לדורותיה, שואבת ממנה, יוצרת בתוכה ומרחיבה ומעצימה אותה. סוגיית הדיאלוג בין מקורות ישראל והתרבות הציונית החדשה משמעותית ביותר בעיניי. אני מרבה לעסוק בה באופן אישי, ללמד, להרצות לכתוב ולשדר בנושא, והנושא הזה מצוי מאוד גם ב"יובלים", בעיקר סביב הזמר העברי.

הזמר העברי נוכח מאוד בפעילות השונות, כאשר עופר גביש מוביל את הפעילות, כולל פעילות רבה בהתנדבות.

הזמר העברי והדיאלוג שלו עם המקורות, נוכח מאוד בפעילות החגים שלנו, בפעילות "מעגלים", באירועים שאנו מארגנים בשבוע הספר במסגרת הפעילות האזורית "חלון גלילי לספרות ולשירה" ובהשתתפות שלנו באירועים ארציים.

גולת הכותרת של פעילות זו הייתה סדרת הערבים והסיורים: "רבותי ההיסטוריה חורזת". מסיבות תקציביות, הפסקנו את התכנית הזו בתום השנה הראשונה.

בימים אלה אנו פותחים תכנית חדשה – "מקורוק". תכנית זו פועלת כבר שנים אחדות במספר מוקדים בארץ, וכעת תפתח גם בקריית שמונה, בהובלת המתנ"ס. הרכבים מוסיקליים של בני נוער נפגשים במשך השנה לסדנאות של לימוד הן במקורות ישראל, והן לימוד מוסיקה והלחנה עם טובי האמנים בישראל. התכנית מסתיימת במופע, של שירים מן המקורות שהולחנו בידי חברי התכנית. בקריית שמונה, המנחה המוסיקלי הוא עמיר לב. מרכז "יובלים" אחראי על התוכן הלימודי בתכנית, בהנחיית שמעון זומר.

תן טללים

תכנית של הסוכנות היהודית, המשלבת התנדבות ולימוד, של צעירים יהודיים מחו"ל עם סטודנטים מהמכללה. בין השאר, מתקיים בית מדרש לעמיות יהודית וצדק חברתי, באחריות "יובלים", בהובלת איימי.

דרכך

תכנית חינוכית משמעותית לבנות מצווה ואמהותיהן, בהנחיית איימי. קבוצה ראשונה של התכנית פעלה בהצלחה רבה, אך בשנתיים האחרונות לא הצלחנו לגבש קבוצה. כעת מתגבשת קבוצה שתחל לפעול בקרוב.

חג ומועד

לאורך השנה, לקראת כל חג ומועד – מחגי תשרי עד ט"ו באב, אנו עורכים פעילות בקהילה. מרבית הפעילות נעשתה בקריית שמונה ובקיבוצים, ובמידה פחותה גם במושבים ובחצור הגלילית.

לקראת כל חג אנו עורכים במספר יישובים פעילויות: סדנאות על החג ביישוב, או סדנאות למנחים, כמו מנחי סדר ט"ו בשבט, מנחי סדר יום העצמאות, הכנה לסדר פסח במשפחה ובקהילה ועוד. מפעם לפעם אנו עורכים סיורים, כמו לאחרונה סיור חנוכיות מזמר בצפת ובעבר סיורי סליחות.

פעילות אקדמית

עם הקמת "יובלים", חלק מן הפעילות הייתה שלושה קורסים אקדמיים בשנה במכללה. הפדרציה של סן פרנסיסקו מימנה את הקורסים. עם יציאת הפדרציה, העלות הייתה כבדה מדי, ונאלצנו להפסיק את הפעילות בשנה שעברה. הקורסים עצמם היו מוצלחים מאוד. אמנם מלכתחילה רוב הסטודנטים בחרו בהם מתוך החובה לקחת קורסים במדעי הרוח ועל פי פניוּת מערכת השעות שלהם, אולם בדיעבד הם היו מרוצים מאוד וחשו שהם היו משמעותיים בעבורם.

תחום נוסף במסגרת האקדמית הוא כנס "יובלים". מדי שנה ערכנו כנס אקדמי. הכנסים היו מרתקים, עם מרצים מן השורה הראשונה, אך לא משכו קהל רב, וגרמו לנו לתחושת החמצה. לכן, החל בשנה זו, הכנס ישתלב כמושב או שניים ב"לא בשמים". השנה הנושא יהיה הפיוט היהודי.

בניגוד לתחומים האחרים, אליהם הגעתי כבעל ניסיון רב, בתחום האקדמי אני חף מכל ניסיון (למעט ניסיון כסטודנט). המענה לקושי הזה היה העזר כנגדי – הרכזת האקדמית של "יובלים", שנועדה להיות שותפתי בהובלת התחום.

במחצית הראשונה של הקדנציה שלי הרכזת הייתה ד"ר ציונה גרוסמרק ובמחצית השניה – ד"ר איילת שביט. חז"ל ("בראשית רבה") דרשו את הביטוי המקראי "עזר כנגדו": "זכה – עזר. לא זכה – כנגדו". ואילו אני, זכיתי ולא זכיתי. מהיום שאיילת נכנסה לתפקיד, זכיתי לעזר אמתי. איילת היא שותפה נאמנה, מסורה, אכפתית, שכיף לעבוד עמה – גם במחלוקות; אשת אקדמיה צנועה, חפה לחלוטין מגינוני כבוד, נפיחות וחשיבות עצמית, והעבודה עמה הייתה חוויה מתקנת בעבורי.

יד בן צבי

עד לפני שנה, מרכז "יובלים" הפעיל יחד עם יד בן צבי סדרות שנתיות של הרצאות בהיסטוריה, ברמה גבוהה מאוד, שעוררו עניין רב ומשכו קהל רב. אנו עסקנו באירוח ובארגון והיינו שותפים לבחירת הנושא השנתי ולרעיונות בנוגע לתכנים ולמרצים, אך ההובלה התכנית והמימון היו של יד בן צבי.

בשנה שעברה, יד בן צבי דרשו מאתנו, כשותפים, להשתתף גם במימון התכנית, דבר שלא היה באפשרותנו. במקביל, בשל הצורך בקיצוץ תקציבי, הנהלת "יובלים" קבעה את תכני הליבה של "יובלים", שעיקרם – התמקדות בעשיה קהילתית ולא באירועי תרבות לקהל הרחב. משתי הסיבות הללו, יצאנו מהתכנית, והמועצה האזורית גליל עליון החליפה אותנו.

שיעורי רות קלדרון

תכנית חדשה שנכנסה לפני חודשים אחדים – שיעור חודשי, ללא תשלום, של ח"כ ד"ר רות קלדרון, במועדון חולתה, במוצאי שבתות.

צעירים וסטודנטים

עם כניסתי לתפקיד נאמר לי, שקיימת הפרדה מוחלטת בין "יובלים" ל"הלל". "הלל" פועלים רק בתוך הקמפוס ואנו רק מחוצה לו, כלומר – אין לנו עיסוק עם סטודנטים. הדבר לא נראה לי נכון, והגעתי לסיכום עם "הלל", המסיר את ההתניות הללו, הן לגבי פעילותנו והן לגבי פעילותם. "הלל" ואנחנו יצרנו שיתופי פעולה מוצלחים, בפעילויות לסטודנטים כמו כנס שנתי בנושא צדק חברתי ערב עשרה בטבת, פעילות משותפת ביום השואה ועוד. כמו כן ניסינו להפעיל תכניות משותפות של בתי מדרש לסטודנטים ובתוכם בית מדרש לציונות. לצערי, תכניות בתי המדרש לא זכו להצלחה רבה. תכנית קצרת מועד שהצליחה למשוך קהל סטודנטים, הייתה בית מדרש מאיר אריאל. גם תכנית של קבלות שבת לסטודנטים, לא נענתה בשיתוף פעולה של סטודנטים רבים, אם כי הייתה משמעותית מאוד לסטודנטים המעטים שנטלו בה חלק.

השתתפות באירועי התחדשות יהודית

מידי שנה השתתפנו והפגנו נוכחות מרשימה, באירועים ארציים או אזוריים של ההתחדשות היהודית, כמו כנס "הקהל", לימוד גליל, כנס שדרות לחברה, לימוד כרמיאל ועוד: בהרצאות, שיעורים ומופעים שהובלנו. בכנס שדרות לחברה אף הובלנו מושב שלם, רב משתתפים, בנושא לימודי התנ"ך בחינוך הממלכתי (החילוני).

עמותת "פנים"

היותנו חלק מתנועה לאומית חברתית רחבה של התחדשות יהודית, ולא ארגון העומד בפני עצמו, היא תובנה רבת חשיבות ומשמעותי בעבורי. לכן, עם כניסתי לתפקיד, פעלתי להצטרפותנו לרשת בתי המדרש ומאוחר יותר לעמותת "פנים", ארגון הגג של ארגוני ההתחדשות היהודית בישראל, וראיתי כחלק מחובתי כמנהל "יובלים" להיות פעיל מרכזי בעמותה.

מעורבות ציבורית

על אף היותנו גוף קטן עם צוות מצומצם, ראינו חשיבות רבה בפעילות ומעורבות בנושאים ציבוריים, מעבר לפעילותנו המובהקת.

הצדק החברתי הוא מיסודות היהדות; מהיסודות המשמעותיים, הרלוונטיים לחברה הישראלית בימינו. הצדק החברתי היה מרכיב משמעותי ביותר בתכנים של פעילותנו, בבתי המדרש, בחגים, בפעילות בקריית שמונה, בתכנית "גוונים", ב"שיח בראש צעיר" ועוד.

שיא מעורבותנו הייתה בתקופת המחאה החברתית של קיץ 2011, שבקריית שמונה נמשכה גם לאורך חורף 2012. ערכנו קבלות שבת במאהל המחאה, ערכנו ליל שימורים חשוב ורב משתתפים בליל תשעה באב במאהל, ערכנו סדר ט"ו בשבט ופעילות בחגים במאהל, ערכנו ערב יום הכיפורים בתקופת המחאה, בשיתוף עם מקבץ הפילוסופיה במכללה, מפגש בנושא צדק חברתי עם ד"ר מאיר בוזגלו. היינו שותפים לפעילות של ארגוני ההתחדשות היהודית להוקעת תופעת "תג מחיר", נגד ההשתמטות מצה"ל ועוד, הוצאנו הודעה לתקשורת לאחר פיגוע תג מחיר שהתרחש בטובא זנגריה (שהיום על פי החשד, יתכן שהיה פרובוקציה, הקשורה יותר למאבקים הפנימיים ביישוב) ועוד.

לאורך התקופה קיימנו קשרים עם גרעין "איילים" בקריית שמונה – ליווינו בתי מדרש שלהם, ערכנו אצלם שיעורים והרצאות, סייענו בתיקון ליל שבועות, מנהלי הגרעין השתתפו בתכניות "מעגלים" ותכנית "מעגלים" התארחה פעמים אחדות אצל הגרעין למפגש משותף.

הרעיון של גשר בין זרמים ובמה לשיח בין קבוצות בחברה, היה נר לרגלינו ובא לידי ביטוי בפעולות רבות, ובהן מפגשי דתיים מקריית שמונה עם קיבוצניקים מברעם, שיח בראש צעיר, מעגלי השיח בקריית שמונה, ניגון נשים, מעגלים ועוד ועוד.

צוות יובלים

צוות "יובלים" קטן בהיקפו אך מסור ומקצועי. כמי שמורגל בניהול צוותים גדולים, היה לי מוזר, בהתחלה, לעבוד במתכונת מצומצמת כזו, כאשר חלק ניכר מן הניהול היה... לנהל את עצמי, כִּמְבָצֵעַ. אהבתי ואני אוהב את הצוות ונהניתי מאוד מהעבודה אתם.

ישיבות הצוות שלנו התחלקו לשניים – המחצית הראשונה הוקדשה ללימוד, בכל פעם בהובלת חבר צוות אחר. המחצית השניה הוקדשה לדיון ודיווח בנושאים שעל סדר היום ב"יובלים". מפעם לפעם אף יצאנו לסיורי למידה וגיבוש, ולעתים צירפנו לסיורים הללו גם את המתנדבים.

****

לאחר הודעת הפרישה שלי, החלו דיונים בהנהלת "יובלים" ובהנהלת המכללה אודות עתידה של "יובלים". הכיוון שבחרנו, היה פניה למדרשה ב"אורנים" לפרוש חסותה על "יובלים", שיהיה השלוחה הצפונית שלה. לשמחתי, לאחר דיונים ממושכים, המדרשה הרימה את הכפפה ונענתה לאתגר.

במציאות המשברית, מבחינה כלכלית, בה מצויה ההתחדשות היהודית, יש יתרון משמעותי לגודל. "יובלים" אינו הארגון היחיד המסתפח בימים אלה לארגון גדול, חזק ויציב יותר.

בין המדרשה ו"יובלים" יש זהות אידיאולוגית. באופן אישי, למדתי במשך שנתיים בבית מדרש "ניגון" במדרשה, אני שייך ל"ידידי המדרשה", אני חש קשר עמוק למדרשה, לראשיה ולרעיונותיה, מעריך מאוד את מעשיה ומאמין שזה הפתרון הטוב ביותר לעת הזאת עבור "יובלים"; הפתרון שיבטיח את המשך ההתחדשות היהודית באצבע הגליל.

באופן אישי אני מאוכזב למדיי מכך, שעל אף העובדה שהודעתי על פרישתי שלושה חודשים מראש, איני מסיים את תפקידי בתום חפיפה מסודרת עם מחליפי. אולם אני עומד לרשות אנשי המדרשה ו"יובלים" לכל בקשת עזרה, ולחפיפה בעתיד, אני מקווה הקרוב מאוד.

****

לפני כשלושה חודשים הודעתי להנהלת המכללה על החלטתי לעזוב את תפקידי (למעט המשך הובלת תכנית "גוונים").

מה הסיבות להחלטתי?

אני מאמין בכל לבי ברעיון ההתחדשות היהודית כבשורה גדולה לחברה הישראלית.  אני אוהב מאוד את עבודתי ב"יובלים", הן מבחינת התכנים שבהם אני עוסק ואותם אני מקדם, הן מבחינת אמונתי ברעיון והן מבחינת שותפיי לעשיה.

אולם בהיות "יובלים" ארגון קטן ודל במשאבים כספיים ובהיקף כוח האדם, יכולתו לחולל שינוי חברתי משמעותי, מוגבלת למדי. כשנכנסתי לתפקיד, ידעתי שמבחינה ניהולית, אחרי ניהול מתנ"ס הגולן ותפקידים אחרים שמילאתי בעבר, אני נסוג אחורה. אך מעבר לחשיבות הנושא ולאהבתי את העבודה, האמנתי שאצליח להגדיל ולהצמיח את "יובלים" ולהפכו לארגון הרבה יותר גדול ומשפיע.

לצערי, לא הצלחתי בכך, מהסיבות שתיארתי. למיטב שיפוטי, במציאות האובייקטיבית, אי אפשר היה להצליח בכך יותר משהצלחתי. אני שמח וגאה על ההיקף, העומק והרמה של הפעילות שעשינו חרף המצב הכספי הקשה. אולם העבודה בתנאים האלה גרמה לי לתסכול שהלך וגבר.  

הדבר החשוב לי ביותר בחיים, שבער ובוער בעצמותיי, הוא הרצון להשפיע על החברה הישראלית ועל הקהילה בה אני חי, בערכים ובאידיאלים שאני מאמין בהם. בתפקידיי הקודמים, תמיד חשתי שיש לי כלים לכך. ב"יובלים" חשתי שהארגון קטן מכדי שבאמצעותו אוכל להצליח בכך. הרגשתי כמו מנוע של משאית על גבי טוסטוס – גודלו של הארגון לא יכול להכיל את אנרגיות העשיה ורצון ההשפעה שלי. תסכולי הלך וגבר עד שהביא אותי להחלטה לפרוש.

החלטתי על כך, חרף העובדה שאין לי עדיין תפקיד אחר. עם סיום תפקידי, איני חש כמי שנכנס למדבר תעסוקתי, אלא לצֵיד אתגרים, ומאמין שאמצא אתגר ההולם את כישוריי ואת חלומותיי.

תודות

תודתי הראשונה היא למוטי כהן, סמנכ"ל בכיר של המכללה ויו"ר הנהלת "יובלים". מוטי היה הגב והעוגן של "יובלים" במכללה. מאחר ו"יובלים" אינו גוף אקדמי, לא כל ראשי המכללה הכירו בצורך להתעקש על קיומו, ולא תמיד הבינו את חשיבותו הרבה לקהילה. הגיבוי המלא מיוסי מלכה, המנכ"ל, וממוטי, אפשרו את הפעילות, ועל כך נתונה לשניהם תודתי.

לחברי הנהלת "יובלים", שפעלו בהתנדבות – מירב רונן, מאירה הכהן, חיים בומש, מאיקה יפה, אילת שביט וזאביק גרינברג.

לד"ר רינה חבלין, מייסדת "יובלים" שהניחה את היסודות שעליהם המשכתי את בניית "יובלים".

לחיים שני, האיש שלנו במשרד החינוך ואחת החוליות המרכזיות בהקמת קואליציית הארגונים בקריית שמונה, ולחיים בומש שאף הוא היה שותף משמעותי ביותר בהקמתה ובקיומה של הקואליציה, לצד תמיכתו הרבה ועזרתו בכל, ללא חשבון.

לחברות הצוות הפעיל – חני אהרון, חני יעקבזון ואיימי קליין. ולחברי הצוות שפרשו – קרן קהת, לוני נתנזון ונירה.

לרכזי ומנחי התכניות – ציונה ישורון, ניצה בן שלמה, לב ארן, סילבי פרטוק, חביבה גרדי, גאולה לפיד, סורינה לרנר, יעל טרן, לאה גמליאל, אורית רוזנבליט, גלית דקל וטליה בומש.

למרצות בקורסים האקדמיים – ד"ר רינה חבלין – מייסדת "יובלים" וד"ר שוש וינברג.

ולמתנדבים שסייעו, באופן קבוע או חד פעמי לפעילותינו. אזכיר את המרכזיים שבהם: כל חברי ההנהלה, יזהר בן שלמה, סילבי פרטוק, עופר גביש, חיה דגן, לאה הורביץ, גיתית ברוסטין.

תודה לכולכם! בזכותם, הצלחנו, חרף התנאים הקשים, להביא פעילות ענפה ומוצלחת מאוד של התחדשות יהודית לאצבע הגליל. נעמתם לי מאוד.

אורי הייטנר