הרעיון לפוסט עלה במוחי אחרי שקראתי את הפוסט של עדה.

כמו כולם גם אני לא יכולתי להמלט מהדיווחים הנרגשים על החתונה של בר רפאלי, ומה שהפתיע אותי במיוחד מכל התגובות המרושעות למיניהן הייתה התגובה שדיברה על הנישואים הקודמים של בר רפאלי, הפיקטיביים, אלו שנועדו לאפשר לה לא להתגייס לצהל. המגיבים, מסתבר, לא שוכחים ולא סולחים.

בניגוד אליהם, אני חושבת שזה היה מהלך גאוני, לא רק לבר רפאלי. גם למדינת ישראל. בר שירתה (ועדיין משרתת) את המדינה הרבה יותר טוב כדוגמנית בינלאומית מאשר אילו הייתה עולה על מדים ומכינה קפה לסא"ל כלשהו בקריה (סתם דוגמא).

והיא לא היחידה. גם ספורטאים מצטיינים משרתים את המדינה הרבה יותר טוב כשהם משתתפים בתחרויות בכל רחבי העולם, מאשר בתור עובדי רס"ר.

הצעירים הללו מציגים את הפנים החיוביים של המדינה. הם ההסברה הכי טובה שלנו. הם התרופה נגד התעמולה של החמאס והחיזבאללה ושאר ארגוני הטרור שרוצים להשמיד אותנו.

קריירה של דוגמנית, ספורטאי או רקדן היא קריירה קצרת מועד. השיא שלה מגיע בגילאי 18-21, בדיוק הגילאים בהם הצעירים מחוייבים להתגייס.

צה"ל מתעקש לגייס אותם, ורובם באמת מתגייסים למרות שהם יודעים שמדובר במכת מוות לקריירה שלהם.

זה כל כך מגוחך. הלא גם מתי המעט שמצליחים להתגייס על תקן של ספורטאי מצטיין ממלאים תפקידים שלא ממש צריך, וממילא יש עודף של כוח אדם בתפקידים ג'ובניקים כך שאפשר למצוא עשרה אנשים אחרים שימלאו את אותו התפקיד באותה הצלחה.

אז מה זה נותן למדינה ששחיינית מצטיינת או כדורגלן צמרת עובדים בתור פקידים בצבא? איפה פה הרווח?

ומנגד, מדי שנה אלפי חרדים מקבלים פטור גורף מצה"ל במסגרת "תורתם אומנותם". 

ואני אומרת, למה להגביל את התורתם אומנותם לחרדים בלבד? למה לא להגדיר ספורטאים מצטיינים ודוגמני-על גם כן כתורתם אומנותם? התורה שלהם היא ריצה או רכיבה על אופניים או פוזות למצלמה, והם אומנים מומחים בתחומם לא פחות מהחרדים שמומחים בתורה.  

אני חושבת שלא היה קורה שום דבר רע למדינה אילו מערכת הביטחון היתה מעניקה מדי שנה פטור לקבוצה נבחרת של "תורתם אומנותם" חילוניים. למען האמת, הם יכולים להגן על המדינה הרבה יותר טוב עם הכישורים המיוחדים שלהם. כל ספורטאי שעולה לגמר בתחרות בינלאומית, כל שער במגזין של דוגמנית ישראלית הוא עוד סיכה שננעצת בבלון של BDS.

בצהל יש תקן רק ל-410 ספורטאים מצטיינים (לפי ויקיפדיה). כלומר, בכל שנה רק כ-130 בני נוער יכולים להתגייס על תקן של ספורטאי מצטיין, וזה בכל ענפי הספורט גם יחד, בנים ובנות כאחד! 

אם בוחנים לעומק את ההגדרה הזאת של ספורטאי מצטיין אז היא די חרטא. מי שמתקבל לתקן מחוייב לתת כל יום לפחות 6 שעות לצבא. נו באמת. בכל מקום אחר בעולם לספורטאי כזה היה משטר אימונים נוקשה וצוות של מאמנים שעובד איתו מסביב לשעון, מקפיד על כל פעולה ועל כל ביס שנכנס לו לפה. במדינת ישראל ספורטאי מצטיין הוא קודם כל חייל ורק אחר כך ספורטאי. אם אי פעם תהיתם מדוע לישראל יש כל כך מעט מדליות זהב באולימפיאדה אז זאת בדיוק הסיבה.  

מול 130 הספורטאים המצטיינים עומדים 6,500 חרדים שקיבלו דחיית שירות בשנת 2012 לפי תחקיר של שלי יחימוביץ'. זה בדיוק פי 50. 

אני חושבת שזאת בושה. פשוט בושה. וטמטום. טמטום לשמו. על כל ספורטאי שלא יוצא להתחרות בחו"ל, על כל רקדנית שמשרתת ב"מיטב", על כל מוזיקאי מחונן שיכול לחרוך אולמות קונצרטים באירופה אבל מנגן מארשים בתזמורת צה"ל, על כל דוגמנית שמתפקדת כנהגת בוס במקום לצעוד על המסלול בשבוע האופנה בניו יורק המדינה צריך לגייס עוד שלושים דיפלומטים מומחי הסברה שילכו לצעוק באו"ם ולהתראיין ב- CNN ולהסביר למה כל העולם נגדנו.

אז כשאני שומעת על דוגמניות צעירות ומבטיחות שמתחתנות בנישואים פיקטיביים על מנת להשתחרר מצהל, אני לא כועסת עליהן אלא על המדינה שלא השאירה להן שום ברירה אחרת.