בכל קבוצה של אנשים, בין אם מדובר במקום עבודה, חוג, שכונה או קהילה, תמיד יש בן אדם אחד שמשמש ככותל. מישהו שמקשיב באהדה לבעיות של כולם, ויודע גם לעוץ עצה טובה. מישהו שיודע לטפוח על השכם כשמגיע, אבל גם לתת בעיטה מדרבנת בישבן כשצריך. 

אני מתארת לעצמי שעולה לכם בראש השם או הפרצוף של הכותל שלכם, או שאולי אלו אתם, הכותל של הקבוצה. 

החבר הכי טוב שלי הוא כותל שכזה. 

אנחנו מכירים כבר עשרות שנים, ובכל מקום אליו הוא מגיע הוא מיד הופך להיות האיש הזה שכולם רוצים לדבר איתו. להיות בחברתו.  

החברים מתקשרים רק אליו כשהם צריכים להתייעץ או לפרוק משהו שיש להם על הלב, וגם הקולגות בעבודה אפילו אלו שכפופים לו באים לספר לו על הקשיים שלהם, ולא רק בענייני עבודה. הם משתפים אותו גם בבעיות אישיות, בלבטים קיומיים וגם משפחתיים.  

במשך השנים שאני מכירה אותו הוא שינה את החיים של יותר מאדם אחד. אבל לקח זמן עד שהוא הבין שזה הייעוד שלו, והתחיל לעזור לאנשים בצורה מסודרת. 

אנחנו חברים כבר כמעט 3 עשורים. 26 שנים מתוכן אנחנו גם חיים ביחד. ועכשיו הוא גם בישרא. 

אני מתרגשת בשבילו.