פוסט זה מפורסם בבקשתה ובאישורה של כותבת הבלוג, או בתה בת ה-15 של כותבת הבלוג אתה פסיכולוגית שלי.

הבלוג נמצא ברשימת הקבועים שלי במשך תקופה ארוכה ואני נהנית לקרוא את האבחנות הדקות והחריפות של הכותבת. היא איננה כותבת הרבה אבל כל פוסט שלה הוא תענוג אמיתי, או לפחות כך היה עד אתמול. 

הפוסט שכותרתו הצילו שונה מאד מהפוסטים הקודמים, ולמיטב הבנתי הוא נכתב ע"י בתה של "אמבטיית שמש". 

בפוסט היא מתארת בעיה משפחתית קשה. אמא שלה לקתה בדיכאון חמור והמצב בבית קשה. היא זקוקה לעזרה, כמו שאפשר להבין מפוסט שכותרתו הצילו והיא לא יודעת למי לפנות. 

בתגובות לפוסט שכותרתו הצילו 2 היא מבקשת לשמוע סיפורים של אנשים שחוו חוויות דומות, מתוך תקווה שזה יעזור לאימא שלה. 

הצעתי לפרסם את הסיפור שלה בבלוג שלי, ואולי גם בבלוגים נוספים כדי שהיא תוכל להגיע לקהל יותר גדול ואולי באמצעות תפוצה רחבה יותר היא תמצא מישהו שמצא את עצמו או מישהו קרוב אליו במצב דומה ויוכל לכוון אותה או להגיד לה למה לצפות. 

אני לא מכירה את "אמבטית שמש", ולא את הבת שלה. הקשר היחידי שהיה לי איתה היה דרך התגובות לבלוג. 

אולי הסיפור הזה לא אמיתי. אני לא יודעת. באופן אישי אני לא יכולה להתעלם כשמישהו קורא הצילו.

אם גם אתם מרגישים ככה בבקשה תעבירו הלאה ואולי בכוח המועט שלנו כבלוגרים נוכל לעזור למישהו שנמצא במצוקה (ואם לא - אתם יודעים מה, הלוואי וזה לא אמיתי. לא אכפת לי לצאת אהבלה).