הבן הלונדוני חגג יום הולדת. זה אירוע שקורה פעם בשנה, וכמו בכל שנה התכנסנו ביחד שלושת האנשים שהיו אחראים לעניין כדי לחגוג בצוותא.  

השנה החלטנו לערבב שמחה בשמחה ולהגשים פנטזיה קטנה שטיפחנו בשנים האחרונות, שותפי להורות ואנוכי, ולצאת לטיול הליכה לאורך התמזה.    

אורכו של הנהר הוא כ-300 ק"מ מראשיתו ועד הסכר בלונדון. טיול לאורך כל תוואי הנחל נמשך מינימום שבועיים.

לנו היו רק שלושה ימים, אז בנינו לעצמנו מסלול קצרצר. טעימה. בחרנו את הקטע בין Goring ל Marlow. כ- 60 ק"מ בסך הכל. 

שלושה ימים של הליכה לאורך נהר רק בן זוגי ואני. 

בסביבתנו הקרובה היו מי שהרימו גבה. זה לא משעמם? 

עכשיו, אחרי שחזרנו, אני יכולה לכתוב בשמחה שלא השתעממנו אפילו לא לדקה אחת.

הנוף לאורך הנהר כל הזמן משתנה. לפעמים הולכים ביער-עד. שרכים מכסים את הקרקע ומתפתלים סביב גזעי העצים. הצמרות גבוהות ומסתירות את אור השמש. כן, אור השמש. רצה הגורל ונפלנו על שלושת ימי השמש היחידים במהלך החודש האחרון. היתה כל כך הרבה שמש שאפילו נשרפנו, כי מי לוקח קרם הגנה לטיול באנגליה?

לפעמים הולכים באחו מוריק. מדשאות שמשתרעות לאורך קילומטרים על גבי קילומטרים. בירוק המכוסח, הסמיך והבוהק משתובבים כלבים. כל כך הרבה כלבים! וכולם מטופחים ומחונכים עד שנדמה שגם הכלבים נדבקו בנימוס הבריטי. נדהמנו כשראינו את בעלי הכלבים מנקים אחרי הכלבים שלהם, אפילו כשהחרא היה בתוך שיח. לא היו שם פקחים או קנסות. ככל הנראה מדובר בעניין תרבותי. 

כשמתרחקים מהעיירות האחו הופך להיות שדה של דגני-בר דקיקי גבעול שמתנועעים ברוח הקלילה, והדרך מתכנסת לשביל צר שנכבש ע"י רגלי המטיילים למרות שהשביל לא מאד מתוייר. רק כשהתקרבנו לעיירות נקרו בדרכנו אנשים אחרים. בעיקר אצנים ורוכבי אופניים, ופעם אחת אישה צעירה שהוליכה עגלת תאומים על שביל העפר. 

בעיירות מסויימות יש בתים שמגיעים עד קו המים, ואז צריך להתרחק מהנהר ולבצע עיקוף. למעשה, אלו לא ממש בתים אלא אחוזות רחבות ידיים כמו אלו שרואים בדרמות תקופתיות של ה BBC. על חלקם היו תלויים מסרים פוליטיים ברוח התקופה הנוכחית. Vote leave, הם מפצירים בהולכים ובשבים.

אחר כך, כשפגשנו את ס' ול' הם סיפרו לנו שכל השלטים שהם ראו בלונדון קוראים להשאר באיחוד האירופי, ותהינו ביחד על עניין המעמדות במאה ה-21. באותו הזמן המלכה חגגה (שוב) את יום הולדת ה-90, אז כנראה ששום דבר לא ממש השתנה. 

הנהר מלא בקולות ציוץ וגִּעְגּוּעַ. המוני המונים של ברווזים, ברבורים ואווזים מסוגים שונים מתגוררים בנהר, ואנחנו מוקסמים מגוזלי הברבור האפורים שנראים ממש כמו ברווזונים מכוערים, ומקולות האווזים שחורי הצוואר שנשמעים כמו נביחות. ליד שדה קצור אנחנו עוצרים כדי להתפעל מלהקה של בזים שמרחפים נמוך ומשחרים לטרף. ויש גם ציפורי שיר, שחרורים ואדומי חזה ועוד כל מיני סוגים ומינים שאינני מכירה בשם. 

שפריריות כחולות-שקופות מרחפות באוויר, כמעט בלתי נראות, וגם דבורי בר שמנמנות שמתמחות בפרחי הבר הסגולים. מדי פעם חשופיות מפוספסות הולכות על השביל במיחושים דרוכים, ואנחנו נזהרים לא לדרוך עליהן. 

ועוד לא כתבתי אף מילה על הנהר שזורם לו בנחת, ועל אלפי הסירות - אלו המהירות שמפלחות את המים בקצב מהיר, כלומר, בקצה ההליכה שלנו, וגם סירות המגורים שקשורות לגדה ועציצים צבעוניים מקשטים את גגותיהן.

כל כך נעים ללכת, ולדעת שאין לאן למהר. לא צריך להגיע לשום מקום כי ההליכה היא גם הפעולה וגם המטרה.

כשהתעייפנו עצרנו לנוח. השתרענו על מחצלת ונהננו מזיו היום, מהשמש המלטפת ומקולות הפכפוך של המים שלחכו את השיחים על הגדה.

זה היה טיול חלומי. פשוט חלומי. 

אמנם לא קל, כי בכל זאת, 60 ק"מ לא הולכים ברגל, כלומר, כן, אבל אי אפשר להמנע מיבלות ושאר מירעין בישין. למזלינו באנו מצויידים מראש עם תרופות ופלסטרים וחוץ מזה היינו בכושר טוב. התכוננו לטיול בהליכות בוקר ארוכות לאורך נחל גדורה ונחל נעמן גדוש היתושים. בגלל שהיינו מוכנים הצלחנו לגמוע את המרחק בקלות יחסית וחזרנו עם טעם של עוד. 

אני חושבת שהתכנון המוקפד וההכנות המדוקדקות הן אלו שהפכו את הטיול שלנו להצלחה, ואני ממליצה לכל מי שמתכנן טיול דומה לוודא שכל המנהלות סגורות כמו שצריך לפני שעולים על המטוס.

יש מספר חברות שמארגנות טיולים כאלו מא'-ת'. לטעמי, המחיר היה יקר מדי בעיקר כשאפשר למצוא את כל המידע באינטרנט. 

אז תכננתי את המסלול בעצמי. מצאתי מקומות לינה סמוכים למסלול ההליכה, ובמקום להשתמש בחברה ייעודית למטיילים על מנת להעביר את התיקים שלנו נעזרתי בשירותים של חברות שליחויות מקומיות שהבטיחו (וגם קיימו) same day delivery בעלויות הרבה הרבה יותר נמוכות. 

אז אם גם אתם חולמים על חופשה פעילה וגם נינוחה שכזו, אני ממליצה בחום על טיול לאורך התמזה. תרגישו חופשי לפנות אלי במייל אם תרצו פרטים נוספים.