השנה לא הייתי ישראבלוגית במיוחד. זה לא היה מתוכנן, אלא פועל יוצא של זמן מועט וכתיבה מרובה במחוזות אחרים. כמו שזה נראה עכשיו גם בתשע"ז לא אהיה פעילה פה במיוחד. אולי אגיח פה ושם אבל עיקר הפעילות שלי מתמקדת במקומות אחרים. סליחה. 

השנה קראתי וכתבתי בעיקר באנגלית.

התכוננתי לזה במשך שנים. התחלתי לאט לאט. ספר אחד באנגלית על כל 10 ספרים בעברית. לקח לי חודש לקרוא ספר של 200 עמודים. 

זה היה קשה. בהתחלה לא נהניתי מהקריאה. לא הצלחתי ליצור חיבור רגשי לדמויות, לעלילה. השפה יצרה אצלי תחושה של ניכור. 

אבל התעקשתי. ידעתי שאני חייבת. 

אחרי שהוצאתי לאור את "חיות המחמד של טבע" לפני כשש שנים הבנתי ששוק הספרים המקומי לא מתאים לי. מאז השוק הלך והצטמצם. חוק הספרים. ביטול חוק הספרים. הוצאות לאור שנסגרות או מתמזגות. 

הבנתי שכדי להוציא לאור ספר בארץ אני צריכה הוצאה לאור גדולה שתממן ותשווק אותי, והבנתי שכדי להגיע להוצאה גדולה יהיה עלי להתפשר על החומרים שאני כותבת. וזה הקו האדום שלי. אני לא מוכנה להתפשר על היצירה שלי. אני רוצה לכתוב את מה שאני רוצה לכתוב. 

הייתי בטוחה שיש קהל שירצה לקרוא את מה שיש לי לכתוב, ומאחר והרגשתי שהדלתות סגורות בפני פה בארץ החלטתי לחפש אותו בחו"ל. 

התאמצתי. הו, כמה שהתאמצתי, ואני עדיין מתאמצת. חורקת שיניים ושוברת אצבעות. קשה לי להתבטא בשפה שהיא לא שפת האם שלי. אני מרגישה שאני לא מספיק מדוייקת. אני מוחקת יותר ממה שאני כותבת ומבקשת עזרה מעורכים לשוניים ומגיהים שעוברים על כל מילה שלי בשבע עיניים. אבל אני לומדת המון ומשתפרת מיום ליום. ומה שהכי חשוב - אני נהנית. כל כך נהנית. 

ויש לי קוראים. אלפים רבים של אנשים כבר קראו את שני הספרים שלי. איך הייתי יכולה להגיע לקהל כזה גדול בארץ בכוחות עצמי בלבד?

והקוראים אוהבים את מה שיש לי להגיד. הספרים שלי קיבלו עשרות תגובות אוהדות.

זה אושר גדול. אושר בלתי יתואר. 

בעוד עשרה ימים ייצא לאור הספר השלישי בסדרת אלפי, ובדצמבר אפרסם את הספר הרביעי שלי שהוא בעצם תרגום לאנגלית (כלומר, כתיבה מחדש) של "חיות המחמד של טבע", ואני כבר עובדת על הספר הרביעי בסדרת אלפי שאני רוצה לפרסם בפברואר 2017, וזה יהיה בדיוק שנה לפרסום הספר הראשון שלי מה שאומר חמישה ספרים בשנה. זה המון. 

אם מישהו היה אומר לי בערה"ש תשע"ו שזה המקום בו אהיה בו בערה"ש תשע"ז לא הייתי מאמינה לו. לא הייתי מאמינה, למרות שאת כל מה שעשיתי השנה עשיתי בעצמי, כמובן שבעזרת התמיכה הבלתי מסוייגת של בני משפחתי שהתגייסו לעזור לי בכל מה שהייתי צריכה. 

אז תשע"ו היתה השנה בא יצאתי לאור.

אני מרגישה כמו ניצן שנפתח אל העולם, וכמו וורד פתחתי רק מעט את עלי הכותרת שלי. רק גיששתי קצת את הסביבה.

השנה, כחלק ממאמצי השיווק השלי, פיתחתי פרסונה אינטרנטית. יש לי טוויטר, אינסטגרם, פייסבוק, ולינקאין.

אתם מוזמנים לעקוב/להתחבר/לעשות לייק וכו' אם אתם רוצים. באופן אישי אני לא יודעת עד כמה הרשתות החברתיות האלו הן חברתיות. לדעתי כל אחד שנמצא שם רוצה לקדם איזושהי אג'נדה, ואני משתמשת בהן כדי לקדם את האג'נדה שלי.   

יש לי גם שני אתרי אינטרנט חדשים באנגלית. אתר אחד ייעודי לספרים. אתם יכולים להירשם לרשימת התפוצה שלי, אם אתם מעוניינים. תקבלו את הספר הראשון בחינם וגם עוד ספרון שיש בתוך הספר. אני שולחת מייל רק כשיש לי דברים חדשים לדווח.

אתר נוסף משלב בלוג עם ביקורות על ספרי ילדים. אפשר להגיב שם וגם לעשות מנוי, אם אתם רוצים.

למרות שאין לי תהודה גדולה, אנשים אשכרה פונים אלי ומבקשים ביקורת על הספר שלהם. זה מגניב ומלהיב ומרגש.

בזכות הבלוגים, הרשתות החברתיות והספרים יצרתי המון קשרים חדשים עם אנשים מכל רחבי העולם, ואחת מהן, kat, הפכה להיות חברה לעט. היא גרה בנבאדה ארה"ב (לא בלאס וגאס), ואנחנו משתפות אחת את השנייה בפרטים מחיינו. זה אדיר. פשוט אדיר. לא היתה לי חברה לעט מאז כיתה ו' או משהו כזה. 

צדק ד"ר סוס כשכתב: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים. השנה יצאתי לאור והגעתי למקומות נפלאים. 

אני מאחלת לכולכם ששנת תשע"ז תתן לכם את העוז להעיז. אני מאחלת לכולכם להגיע למקומות נפלאים. 

שנה טובה!