לקראת השקיעה של אתמול נשמעו יללות מוזרות מבחוץ.

יללות הן עניין תדיר באזור הדלת. יש את אלו החנפניות כשהחתולים רוצים להכנס הביתה, יש נהמות אזהרה כשכלבים זרים מתקרבים יותר מדי, ויש את היללות המתפנקות כשסתם בא להם ליטופים.

בדרך כלל אנחנו מתייחסים לכל היללות בדרך אחת - התעלמות מוחלטת.

לכן לא היתה סיבה להתייחס אחרת לקולות שנשמעו אתמול.

פטרתי אותן בתור תדר חדש של החתולים, המשכתי לבהות בסדרה מטופשת בטלוויזיה, כשמשהו צד את עיני.

מעניין איך לפעמים שוני קטן בנוף שרואים בזוית העין גורם להתיחסות אחרת אל קולות. הבנתי שבכלל לא מדובר ביללות אלא בצפירות. באותו רגע הן נשמעו שוב, והפניתי את הראש לעבר החלון הפתוח.

הגדר החיה של השכן התנועעה ברוטינה הרגילה של הרוח המערבית. גג הרעפים נגלה ונחבא בין השיחים, וכשהצפירות נשמעו בשלישית הבחנתי בטווס. 

ידעתי מאיפה הוא הגיע - מפינת החי - אבל איך קפץ לגג של השכנים כנראה לעולם לא אדע, אם כי הבנתי מדוע הוא עשה זאת. הכלבה שלי המתינה לו בסבלנות למטה, ממקמת את עצמה מחדש עם כל תנועה של העוף החינני. הוא עשה את עצמו כאילו שהוא לא רואה אותה, והמשיך לצפור ולצפצף.

בהתרגשות של עירונים לשעבר מיד קראנו לילדים שיבואו לצפות בחיזיון, רצוי עם מצלמה כדי שנוכל להוכיח לכל קרובינו שלא מדובר בסיפורי מעשיות. האמצעי פטר אותנו בזלזול - נו באמת, כל פעם שאנחנו משחקים כדורגל במגרש הטווס עומד על השער ומישמיש (הכלבה) עוקבת אחריו מלמטה ומחכה לו שהוא יירד.

ברור. זאת לא אטרקציה לראות טווס קופץ על גג השכנים, כשיש לך שועל שגר בבית הספר. אגב, יצא לי לפגוש את השועל עוד כמה פעמים מאז הפגישה הראשונה ההיא. הוא גר בשיחים ליד הקפטריה, ואני בטוחה שהוא צבר כבר מספיק חוכמה בשביל לקבל תעודת בגרות :). 

חבל שהוא לא גר בסמיכות אלינו, אולי הוא היה מצליח לטרוף את העוף הגנדרן שהחליט להעביר את הלילה על גגו של השכן, ועם עלות השחר הכריז בקולי קולות על נוכחותו, מסמן את הטריטוריה שלו בצפירות עולות ויורדות. לא, הוא לא הזכיר לי את המלחמה, אלא את תרנגול הכפרות של השכנים.   

בכל אופן, אני צריכה להגיד לו תודה. ההשכמה בשש וחצי בבוקר המריצה אותנו לצאת לטיול בוקר קצר, ואחר כך, התישבנו לנוח על המרפסת עם קפה של בוקר.

ברבע לשמונה בבוקר הכל היה שקט בחוץ, ורחוץ מהטל של הלילה.

מעל הראש שלנו שיחקו חמש סנוניות. אי אפשר היה לפספס את הזנב המפוצל והכנפיים המשולשות. הן רדפו אחת אחרי השנייה וצייצו באושר.

כמה זוגות של בולבולים היו עסוקים במשחקי חיזור בין ענפי הקטלב. 

צמד צופיות טעם את פרחי הרימון בבוסתן של השכן.

ואז משום מקום הגיע עורבני, והתחיל לריב עם הבולבולים. מהצד השני הגיע בז אדום ודאה מעל הסנוניות.

תוך שניה השמיים התרוקנו מציפורים, ורק הטווס העיז לצפור ולהודיע על נוכחותו באזור.

משום מה הייתי מאושרת, כן, החיים ממשיכים.