הסלע האדום

אדוני הדיין, טעית.

תקנון המשחקים שעליו אתה אמון מלא פרצות. יש בו עיוותים, הוא לא מאוזן, לא תמיד אפשר ליישם אותו. זו לא הפועל באר-שבע שהיתה צריכה לעמוד לדין על אירועי גמר גביע המדינה לנוער, זו ההתאחדות לכדורגל. בכבודה ובעצמה. היא זו שאירגנה את המשחק, היא זו שצריכה לשאת באחריות.

כן, שוב הוטל קלון על אוהדי הפועל באר-שבע, המופרעים, הברברים, האלימים. "בבונים שיצאו מכלוב". חבורת מתלהבים פרצה לכר הדשא בסיום המשחק, זכתה בכמה דקות תהילה "אצל החבר'ה" בדרך הביתה, וכתבה בכך פרק חדש ולא מחמיא בתולדות המועדון: העמדה לדין בגלל התפרעות אוהדים (לא הורים) במשחק נוער.

גזר הדין: 1,000 שקל קנס בגין עבירת התפרצות אוהדים לשדה המשחק, 1,000 שקל קנס בסעיף התפרעות אוהדים, ועוד משחק ללא קהל על-תנאי למשך שנה בליגת הנוער. לכאורה, עונש קל יחסית שאמור לצנן גם את האינסטינקט של מי שחושב להגיש ערעור. בשביל עונש כזה עדיף להבליג. לשלם ולשתוק.

אז זהו, שלא. צדק צריך להיות בכל מקרה והעוולה שנגרמה למועדון, ובעיקר לאוהדיו, ברורה. ההתאחדות לכדורגל הרי נוהגת להטיל את האחריות השילוחית לנעשה ביציעים על הקבוצה המארחת. אבל האיצטדיון בנס-ציונה היה באותו אחר-צהריים חגיגי תחת ניהול, שליטה ובקרה מלאים שלה ושל אנשיה.

כי הרי מי היה אחראי על מערך האבטחה? מי ערך ישיבות תיאום מול המשטרה? מי דאג לחלוקה ולהפרדה בין הקהלים? מי בדק את כליהם של האוהדים בכניסה? מי התיר להם להכניס ליציע רימוני עשן ונפצים? מי לא הצליח למנוע את כניסתם הוולגרית לכר הדשא בסיום? ומי זה ששלט במערך הכריזה באיצטדיון?

אז כשמדובר במשחק בוסרמיל אפשר להבין את הטיעונים ולהיצמד לתקנון. הקבוצה הביתית היא הכתובת, אפשר לזמבר אותה. אבל בנס-ציונה, באירוע רשמי של ההתאחדות, אי אפשר לצפות שאלונה תדאג לסדר ביציעים, שפליקס ישלוט בפלוגת הסדרן, ושאסי יחלק פלאיירים בטריבונה. אבסורד.

ויש גם את שאלת האפקטיביות בענישה. מה אפשר לצפות ממועדון לעשות, שהאורים והתומים של הכדורגל, אלו שחיברו את התקנון, לא עשו. ואיך, באמת ובתמים, אמורה ההנהלה לנהוג בפעם הבאה, בגמר הבא. לפעול שלא להביא קהל? להביא כוח סדרנות מטעמה למשחק חוץ? לא להופיע מחשש לפירוטכניקה?

מר עמנואל סלע, טעית.

תמרות עשן בגמר הגביע            צילום: אתר ההתאחדות

אני רק שאלה

אי אפשר להימנע גם מהשאלה הזו: מה יכולת התימרון של דיין שמקבל את שכרו מהמוסד שבו הוא נושא בתפקיד שיפוטי? יש לו בכלל סמכות לדון בהתרשלות של מעסיקיו? זה ייתכן?

משהו עלינו, האוהדים

אותי מטרידה שאלה נוספת, של הגדרה וקולקטיב. שמתי לב שבנוער, בוגרים, הדין אותו דין, היחס אותו יחס. כולם תחת קטגוריית אוהדי הפועל באר-שבע. ובכדורסל, מה?

ווֶסחאב

היה בעיתון. יום רביעי, ידיעות אחרונות, סתימה של דוד בן-שימול: "אלונה ברקת, הבעלים של הפועל באר-שבע, וטובי מלאך, המשמש כמלווה האישים שמגיעים מחו"ל מטעם ההתאחדות, התלוננו בפני יו"ר ההתאחדות אבי לוזון על כך שמשה עגייב, אשר היה אחראי לטקס בסיום משחק האליפות של מכבי חיפה, מנע מהם לרדת לכר הדשא".

אין מנחם

בימים האחרונים, עוד לפני מותו השבוע של משה כהן, גזבר הפועל באר-שבע לשעבר, התגלתה לי באקראי עובדה מצערת נוספת: מנחם פרלמוטר, היו"ר האגדי של הפועל באר-שבע בשנות ה-60, כבר לא איתנו. זה קרה באוקטובר 2010 בבית יונה, בית האבות בו העביר את שנותיו האחרונות. בן 82 היה במותו.

בתו, תמי גבעון, מספרת שבלוויה נכחו אפרים צבי ואסי רחמים כנציגי הפועל באר-שבע. איך זה שלא שמענו, לא קראנו, לא ידענו. "לפני שלוש שנים אמא נפטרה", מסבירה גבעון, "ומאדם חברותי שמוקף אנשים העדיף אבא להיות לבד. לא פעם התקשרו בני משפחה וחברים וביקשו לבוא לבקר, אבל הוא סירב".

אפילו בימיו האחרונים היה הכדורגל חשוב ומרכזי עבור פרלמוטר. "אבא היה עוקב אחרי עיתוני ספורט באופן קבוע וגם כשעבר למחלקה הסיעודית עדיין היה צופה אדוק בכדורגל בטלוויזיה ומנתח עם אחיו את המהלכים. בהפועל באר-שבע הוא היה מתעניין והתגאה בגביע הוקרה שהעניק לו אלי זינו לפני 7 שנים".

זמן קצר לפני מותו שאלה אותו הבת מה עוד היה רוצה לעשות בחייו. "שתיקחי אותי למשחק של מנצ'סטר יונייטד", הוא ענה. "את זה לצערי לא הספקתי להגשים עבורו", היא אומרת.  

האמת שבימים האחרונים חיפשתי את מי לעודד בגמר הצ'מפיונס הקרוב. אז הנה מצאתי. בשביל מנחם.

 

מנחם פרלמוטר. יהי זכרו ברוך

תביאו לו גביע. מנצ'סטר יונייטד

סל סלים

בחודש האחרון האצנו את המגעים לאיחוד כוחות בקבוצות הבוגרים בכדורסל הבאר-שבעי. מהלך האיחוד הוא צו השעה, כמעט קונצנזוס, למעט שניים-שלושה אינטרסנטים שלא מחפשים את טובת הענף (רמז: אותם אנשים שבמשך שנתיים סירבו לעשות איחוד בתוך הפועל באר-שבע בין נוער לבוגרים).

נתעלם מהם. נתרכז בחיובי. נתקדם. ענף הכדורסל בעיר רווי שנאה ומחנאות כך שאין טעם להיכנס למאבקים פומפוזיים. כל מי שהיה פעיל ב-30 השנים האחרונות מבין את הבעיה. הכי קל זה להתפתות להגיב, לענות, להיגרר למלחמות, לרדת לשוחות ולהטיל בוץ. יותר נכון לגלות עכשיו איפוק ומתינות.

עיין ערך

כדורסל, כבר אמרו לפני, זו מסורת, תרבות ושפה. הנה כמה מילים עדכניות שלמדתי בענף:

קרש-סל - כששחקן נותר חופשי מתחת לסל לשתי נקודות קלות.

נגר - שחקן שאין לו, לא היה לו, ולעולם גם לא יהיה לו מושג.

ג'ורה - סל רך שסופג הכל, בניגוד לסל קשה שהכדור מקפץ בו .

אבטיח - זריקה לסל בלי כיוון ובטח שבלי פגיעה. סתם בום טראח.

צ'אקה - סל חלק מחצי מרחק שאחריו נשמע מהרשת רחש קל.

ציפור - כשקבוצה שולחת שחקן בודד להתקפה מעבר לקו ההגנה.

שמתי לב

עונה עגומה משהו עברה על הכדורסל באזור הדרום, עדות למצבנו הכללי:

עירוני אשקלון ירדה מליגת העל

הפועל בארי נשרה מהלאומית

מכבי שדרות צנחה מהארצית

מה שמשאיר אותנו עם הישג אחד בלבד ראוי לציון: העליה המזהירה של בית"ר באר-שבע מליגה א'.

משהו טוב לסיום

ב-1.7.11, בעוד חודש וקצת, אמורים לעלות הדחפורים הראשונים לתחילת העבודות על האיצטדיון החדש והיכל הספורט הדנדש במבואה הצפונית של באר-שבע. רשמתי ביומן, המצלמה כבר בטעינה.

פרקט צהוב, יציע אדום. ההיכל החדש