 כינוי:
מאשה. בת: 35 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
להכניס זיכרונות לקופסאת נעליים
ואז, נגמרו לי המילים.
אתה יודע...
להגיד לך.
כל המחשבות הסתבכו לי בראש,
כמו תאונת שרשרת ארוכה מידי.
ולא נשאר לי מה לומר, מנגד התרסקות הלב.
כשלו הקווים,
התנתקה התקשורת.
נגמרתי.
אני יודעת שזה טיבם של דברים.
להיגמר.
אבל אולי בגלל שנשארנו.
שהיינו. שנמרחנו. שנמתחנו.
שאנחנו.
פשוט, לא הרגשתי.
פשוט לא שמתי לב...
שגם אני כבר הלכתי דיי רחוק.
וזה כאב כזה שמעקצץ בקצות אצבעות הידיים,
כשאני מדמיינת עם עיניים פקוחות...
כל מה שלא בא לי לראות לעולם.
יש תמונות שאי אפשר למחוק,
אפילו עם מברשת החושך של לילה בלי כוכבים.
אתה תקרא לי קטנטונת,
רק כדי שזה ירגיש בסדר.
אבל אני כבר לא ארגיש קטנה.
גם לא במובנים החיוביים של כל העניין.
וזה גם לא כל-כך בסדר.
בכלל.
אז קצת עצוב לי.
במקומות האלה שהכי צריכים אור שמש של חיבוק.
גם כשיש מי שיחבק אותי.
אני עדיין קצת מתגעגעת,
לרגעים שגם אתה היית צריך,
את האור הזה שמסנוור לי את הבטן.
אז קצת עצוב לי,
כמו טיפות קטנות על האף.
כמעט גשם עכשיו.
ושנינו כבר כמעט ממש לא כאן.
אני כמעט ולא מזהה את עקבות הנעליים ההולכות שלך בבוץ.
אבל אף פעם לא שוכחת איך אתה נראה,
בכובע גרב וחיוך מתגרה...
בערים אפורות,
שנמרחות לי אל מול העיניים.
כמעט הייתי רוצה,
כל פעם שאני הולכת...
שתגיד לי, שיש סוף שהוא לא סוף.
בא לי להכניס את כל הזיכרונות לקופסא
ולהחביא מתחת למיטה.
אבל מזמן שלא קניתי נעליים.
והם נדבקים לי לכפות הרגליים,
מתוקים-מרירים.
וכל צעד קדימה,
אני עוד לרגע...
דורכת במקום.
ואתה תגיד לי שזה טוב.
שזה טוב שטוב לי.
ואני אדמיין את כל העולם עומד הפוך על הראש,
חוץ ממך...
ואכווץ את האף במחאה.
אתה לא רואה אותי,
אז כנראה שאתה לא מחייך
ואני חצי מתעלמת
אבל לא יכולה להעלים את העובדה...
שמישהי אחרת,
כנראה קנתה את החיוך שלך במכולת.
או לפחות...
גנבה קצת משלי.
| |
כי אף פעם לא מאוחר מדי
לבקש סליחה.
אז אני מבקשת סליחה.
סליחה מהלב שלי.
סליחה שגרמתי לך סבל.
סליחה שעשיתי את מה שהגוף דרש, למרות שידעתי שזה יכאב לך אחר כך.
סליחה שגרמתי לך להרגיש דברים שלא היית אמור להרגיש.
סליחה שהמוח שלי, שאוהב לאכול סרטים, גרם לך להשמין מהם, ולהגיע למשקל יתר.
סליחה שהכבדתי עליך, שגרמתי לך לשקוע.
סליחה שחשבתי שאתה יכול להכיל, כשאתה כבר מפוצץ מבפנים.
סליחה שנתתי לך להרגיש אושר מדומה, שגרם לך לעלות על גדותיך, אבל משקר.
סליחה שעוד לא מצאתי לך לב תואם.
סליחה.
סליחה מהמוח שלי.
סליחה שהפעלתי אותך שעות נוספות השנה, בלי לשלם לך בתמורה.
סליחה שגרמתי לך להרגיש חכם, כשהיית הכי טיפש בעולם.
סליחה ששיקרתי לך, שאמרתי לך שהלב קובע ולא אתה. זה לא נכון. אתם צוות.
סליחה שאני לא יכולה להניח לך.
סליחה שאני לא יכולה לשלוח אותך לחופשה, מגיע לך.
סליחה שאני לא יכולה להניח אותך בלילה בכוס ליד המיטה, לתת גם לך מנוחה בלילה.
סליחה שבגללך אני ערה עכשיו, במקום לישון.
סליחה.
סליחה מהמשפחה שלי.
סליחה שאני לא סבלנית כמו שהבטחתי לעצמי להיות.
סליחה שאני צועקת כל כך הרבה, ועושה המון רעש על כלום.
סליחה שאני לא משתפת אתכם במה שעובר עליי.
סליחה שאני לא גורמת לכם להבין, אבל יודעת להאשים שאתם לא מבינים.
סליחה שאני לא שם בשבילכם כשאתם צריכים אותי.
סליחה שלפעמים אני מרוכזת בעצמי, במקום להתרכז באנשים שיקרים לי.
סליחה שלפעמים אני שמה אתכם במקום לא ראוי לכם, בסדר עדיפויות נמוך יותר.
סליחה שאני נוטה לשכוח שאחרי הכל, אתם הכל בשבילי.
סליחה שאני לא זוכרת שבסוף, רק אתם תהיו שם, אחרי שכל העולם יעזוב.
סליחה שאני לא אומרת לכם מספיק שאני אוהבת.
סליחה.
סליחה ממך, חברה יקרה שלי.
סליחה שאני לא תמיד קשובה לך.
סליחה שלפעמים אני עסוקה בעצמי.
סליחה שלפעמים עוברות לי מחשבות קנאה בראש.
סליחה שאני לא תמיד יודעת להעריך אותך.
סליחה על כל הפעמים שכמעט איבדתי אותך, בלי לשים לב.
סליחה שאני עצלנית, כל כך, שזה נראה כאילו אני מנצלת אותך, או מתנשאת.
סליחה שלפעמים אני עושה טעויות, כאלה שאני יודעת שכבר פגעו בך בעבר.
סליחה שאני לא תומכת בך מספיק.
סליחה שאני לא גורמת לך מספיק להבין מי את ומה את בשבילי.
סליחה.
סליחה ממך, גבר.
סליחה שגרמתי לך לחשוב שאולי יש סיכוי, כשידעתי שלא.
סליחה שהשליתי אותך, כשידעתי מראש לאן זה הולך.
סליחה שהכנסתי אותך עמוק אליי ללב, כל כך, שהיה לי קשה להוציא אותך.
סליחה שלחצתי מהר מדיי ולא שחררתי.
סליחה שלא הבנתי את הרמזים שלך, לטוב ולרע.
סליחה שחשבתי שאתה אולי האחד, למרות שאתה רחוק מלהיות.
סליחה שאולי קצת ניצלתי אותך, כדי להרגיש טוב עם עצמי.
סליחה שלא נלחמתי עליך, למרות שאולי הייתי צריכה.
סליחה.
ואם אפשר,
בקשה קטנה קצת לפני שעוד שנה מתחילה.
קצת לפני שכולם יתחילו לבקש.
אם אפשר, שנה קצת, רק קצת....
יותר טובה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
