The fog in the morning clouded the world that we knew
It was almost enough being lonely and living for you
And the rain came to our window
And I wish I could’ve stayed.
" ולמען האמת, סה"כ גנבו ממך את השמחה ששכנה בלבך,
לקחו אותך מחיי
את ליטופייך ואת אהבתנו הגדולה...
והאמתי שהיא בסה"כ אוייבת שלך,
המסתתרת בכאבך."
עברו עליי כל כך הרבה דברים כבדים, בחיים לא היו מאמינים לי.
נמאס לי כבר להתייחס לדברים ביחס של "טוב, הנה התבגרתי" זה כבר לא יקרה.
שינתי המון דברים והבנתי שלא הכל בחיים זה מה שאתה רוצה גם אם אתה שואף לכך,
צריך להתייחס לכל דבר בנימה כלשהי ולא תמיד פסימיות או אופטימיות, אולי אף אדישות, למרות שהאדישות הורסת כל כך הרבה דברים בחיים.
לפי דעתי לקום בבוקר ולפקוח את העיניים ולהתחיל לאהוב מישהו זה דבר כך כך יפיפה, אני אפילו לא מצליחה למצוא את המילים בשביל להשוות את זה למשהו כל כך דומה לזה.
כמעט חודשיים והלימודים מסתיימים, הכל עובר כל כך מהר ואני לא רוצה לאבד טיפת אופטימיות בנוגע לזמן.
בחודשים האחרונים קרו המון דברים וחלקם החזירו לי את האמון באנשים ואת התמימות שעזבה אותי מזמן.
יש לי המון אכזבות בחודשים האחרונים והכאב כל כך גדול שגם אותו אין למה להשוות, אבל אני פוחדת לשקוע בכל כך הרבה מחשבות, אני רק רוצה לומר שאנשים הכי קרובים אליכם מתישהו יעזבו, לא משנה אם זאת החברה הכי טובה,המשפחה או אף הכלב שגידלתם מגיל 5, כולם לבסוף עוזבים, אז אל תבזבזו דקה מחייכם,תסלחו גם אם בתוך הלב אתם תחשבו שהגאווה שלכם פוחתת, כי זה כל כך לא נכון, והכי חשוב תאהבו כל מי שהלב שלכם יחפוץ בו, מפני שאני בזבזתי עוד פחות מחצי חיים בלהתלונן ולאכזב ולהעציב וזה לא מגיע לא לאלה שאני אוהבת ולא לעצמי, לאחר שאבדתי מה שאהבתי ואת מי שאהבתי, הבנתי מה קרה והחרטה שלי כבר לא עזרה לי.
ובכל זאת הפחד שיום אחד אני אקום מחדש ושוב מישהו שאני אוהבת ייעלם מהעולם הזה, הרגש הזה צורב וכואב ולמרות כל המרמור הזה, אני חייבת להמשיך ולהתגבר ולא לשכוח לאהוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
* bimba *
