לא תארתי לעצמי שזה יגיע כ"כ מהר.
בתי חולים, מוות, פרידה, כאב, אכזבה.
עוד לא ידעתי מזה לאבד,
מזה לבכות לא מסרט או סדרת דרמה....
לבכות על הכאב, על האיבוד.
המילים: " אחר"כ זה יחשל אותך ", לא נכונות.
זה שובר אותי בכל פעם שאני נזכרת.
מחסום נוסף בחיי, לא אשכח.
אני לא מבינה מדוע אני שבורה, כשבכל יום אני קמה עם חיוך.
יש לי לפחות 10 מטרות טובות בחיים - ואני רוצה לשנות.
אני מחכה להזדמנות....
והכי מדכא אותי זה האנשים, אבל התייאשתי וויתרתי...
אנשים טובים צצים לי בחיים.
ולפניהם הולכים לי.
אני לא רוצה להעביר את הזמן אחורה.
אני רוצה להמשיך בחיי...
אבל ל 5 דקות לעצור ובאמת לחזור.
לאהוב.
לדעת שלא אאבד.
לדעת שלמרות שבכל יום אני עוברת משהו, תמיד יישאר לי הזכרון.
לא עובר יום שאני לא מסתכלת לשמיים.
לראות עד כמה שבכל יום משתנה הצבע שלהם.
לנסות להבין אם אכן יש משהו מעבר לדימיון.
והמילה שכ"כ מפחידה, הורסת הכל...
הדמעות מרטיבות וגורמות לחשש.
יבוא זמנו של כל בנאדם, אבל זה מפחיד.
דמיינו לעצמכם: כל מה שאתם עוברים,עברתם ותעברו,
כל מה שהעיינים שלכם רואים, כל אשר אתם חפצים בו לא יהיה יותר קיים.
לא חור שחור. אלא דממה.
החברים יעלמו,המשפחה,האהבה,התקווה....הכל!
יותר ממודאגת, אני ליתר דיוק מאוכזבת....
יותר מידי דברים ולמרותם אני מחייכת.
אני פוחדת עליך, החיים שלי ילכו.
I can see you're sad, even when you smile, even when you laugh..."
I can see it in your eyes, deep inside you want to cry
"...Cause you're scared, I ain't there?
ליאור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
* bimba *
