לכולם יש את הימים האלה. ימים לא מאוד נפוצים שכאלו, שמתרחשים אחת לשנה שנתיים, אבל הם בהחלט לא אירועים חד פעמיים.
בימים האלה אתם קמים בבוקר, מעיפים מבט זריז בראי שליד המיטה או בזה שבחדר האמבטיה, ולפתע אתם משתהים במבטכם כשעולה בכם ההבנה שאתם נראים בדיוק כמו שאתם צריכים להיראות.
קשה להסביר את זה, אבל משהו בבנאדם הזה שמסתכל ישירות עליכם מההשתקפות משדר בדיוק את מי ומה שאתם. ככה. בלי איפור, בלי שואו, בלי לבוש מיוחד. רק הלוק שלכם. שיער, עיניים, תווי פנים, הבעה.
אתם.
אז אתם מושכים את זמן הבהייה מול הראי, מגניבים חיוך קטן או איזו פוזה קולית, משחקים קצת עם הבבואה ואפילו עושים לה פרצופים מטופשים, עד שאחרי כמה דקות נמאס לכם ואתם חוזרים להסתכל סתם. ושוב, אתם שם. כל הזמן הייתם אתם שם בראי. אתם הגנבתם לעצמכם חיוך ואתם עשיתם פרצוף מכוער של דג, ואי אפשר היה לעוות את הפנים בצורה שתשנה את זה. ביום הזה אתם נראים בדיוק כמו שאתם צריכים להיראות. ביטוי חיצוני מושלם של האדם שאתם. של כל מה שאתם אוהבים בכם.
ברור לכם שכל מי שיראה אתכם ביום המיוחד הזה ידע לקרוא אתכם כמו ספר פתוח. איך אפשר שלא? הרי היום מוצגת לראווה יצירת אמנות מדהימה שהצליחה לתפוס את המהות שלכם!
קשר עין של שנייה, חיוך נבוך של מאית השנייה, ויכירו אתכם כמו שאף אחד לא הכיר מעולם. כל פיסת מידע קטנה עליכם תיחשף בן רגע.
בני כמה אתם
איפה אתם גרים עכשיו
איפה הנשמה שלכם גרה - בעיר, קיבוץ, מושב, אילת, כפר ירוק על צלע הר מושלג...
מה טיב היחסים שלכם עם המשפחה הקרובה
אם אתם ילדים של אמא או ילדים של אבא
כמה אחים ואחיות יש לכם
אם אתם בכורים, סנדוויצ'ים או צעירים
כמה פעמים הלכתם מכות בחייכם
מה היה השיוך החברתי שלכם בתיכון - פריקים, חנונים, מקובלים, ערסים...
מה הרחבתם בתיכון
מה אתם רוצים לעשות כשתהיו גדולים
מה אתם בגיל 4 רציתם לעשות כשתהיו גדולים
מה אתם עושים
מה עשיתם בצבא
כמה אהבתם את התפקיד שלכם בצבא
מה הסיגריה שלכם
מה הבירה שלכם
מה הנשנוש המועדף עליכם - מתוק או מלוח
איך אתם אוהבים את הקפה או התה או השוקו שלכם
איך אתם אוהבים את בני הזוג שלכם
כמה מערכות יחסים היו לכם
כמה מהן השאירו אתכם עם צלקות
כמה ביטחון עצמי יש לכם
מה התנוחה האהובה עליכם
איך אתם אוהבים שמלטפים אתכם
אם אתם אוהבים לעשות את זה באור או בחושך
איך אתם מנשקים
איזה טעם יש לנשיקה שלכם
איך אתם נראים כשאתם גומרים
מה אתם לובשים כשאתם הולכים לישון
איך אתם נראים ומה אתם עושים כשאתם ישנים
אם אתם מצחצחים שיניים לפני או אחרי ארוחת הבוקר
איך אתם אוהבים את הביצים שלכם
כמה ילדים אתם רוצים
כמה מגניבים אתם יכולים להיות
כמה שלומיאלים אתם
לאיזו מוזיקה אתם מקשיבים
אם אתם מעדיפים להקשיב למוזיקה באוזניות או ברמקולים
איך אתם רוקדים כשאתם חושבים שאף אחד לא מסתכל
איך אתם נראים כשאתם נבוכים
מה היה הצעצוע האהוב עליכם כשהייתם קטנים
אם אתם אנשים של כלבים או של חתולים
כמה צמחוניים אתם מסולם של 1 עד 10, ואפילו עד מינוס 10
לאיזו חיה הייתם הופכים אם הייתם יכולים
מה כוח העל שהכי הייתם רוצים שיהיה לכם
מה העמדות הפוליטיות וההומניטריות שלכם
אם יש לכם משקפיים או עדשות
מה הספר האהוב עליכם
מה הסרט האהוב עליכם
מה אתם רואים בטלוויזיה
מה אתם אוהבים לעשות בסופי השבוע שלכם
כמה חברים קרובים באמת יש לכם
איך אתם אוהבים להתלבש
איך אתם אוהבים שהשיער שלכם מסודר
איזו עונה בשנה אהובה עליכם
מה יגרום לכם לבכות בכי שמח
מה יגרום לכם לבכות בכי עצוב
מה המאכל האהוב עליכם
איזה חוש הומור יש לכם
על מה אתם מתחרטים
אילו שלושה דברים הייתם לוקחים איתכם לאי בודד
כמה כסף יש לכם בבנק
כמה קרובים אתם לדת, לרוחניות או ליהדות
במה אתם מאמינים
מה הריח שלכם
מה נוגע בכם עמוק בפנים
מה החלומות שלכם
מה הפחדים שלכם
בין אנג'לינה ג'ולי, ג'סיקה אלבה ומייגן פוקס - את מי הייתם מזיינים, את מי הייתם הורגים ועם מי הייתם מתחתנים
כל פרט קטנטן, כל נושא מזערי שרק תוכלו להעלות על דעתם ולא משנה כמה הוא זניח או חסר משמעות.
הכל.
כי ביום הזה אפשר, כמעט באופן קסום, לראות בכם את מי שתמיד הייתם ושתמיד תהיו.
אתכם. נקיים וטהורים.
יחד עם זאת אתם יודעים שזה יום נדיר שיש לנצל. הלילה תלכו לישון ומחר בבוקר תקומו ותרוצו להסתכל שוב בראי, וזה לא יהיה אותו הדבר.
השיער לא יסתדר בדיוק בצורה הנכונה על הראש. משהו בברק של העיניים יהיה שונה. הזיפים יהיו טיפ-טיפה יותר ארוכים, רק טיפה, אבל התמונה הכוללת תהיה שונה לגמרי.
נכון, אלה עדיין יהיו אתם שם במראה, אבל לא יוכלו לראות אתכם בבהירות כמו באותו היום שלפני. כל היופי שנגלה כלפי חוץ כאילו חזר להסתתר באיזו מערת באטמן סודית. אולי בנחיריים שלכם.
פתאום לא תאהבו את איך שהעור שלכם מתוח על הפרצוף. החיוך שלכם כבר לא יסביר מה עומד מאחוריו ומלפניו ומצדדיו.
יהיו לכם חצ'קונים שלא שמתם לב אליהם, כי תמיד גדלים חצ'קונים בלי סיבה, ולא תבינו איך לעזאזל גרמו לכם להבין שחצ'קונים הם קטע של גיל ההתבגרות ושהם אמורים להיעלם לנצח אחריו. ואז תחשבו לעצמכם מה באמת המשמעות של כל זה, ואולי יכול להיות שבעצם אתם עדיין בתהליכים של התבגרות.
אז אתם מדמיינים איך ביום הנדיר והמיוחד הזה תצאו בערב לאיזה פאב או לאיזו מסיבה. זה יהיה היום הכי נכון לפגוש אותו, שמצורך טעמי נוחות ועצלנות ספרותית מוגדר כ-"הוא" אבל בהחלט יכול להיות גם "היא". מבט של שנייה, חיוך נבוך של מאית השנייה, יספר לו את הסיפור שלכם במלואו. והוא יאהב אותו, יאהב כמו שמעולם לא אהב עדיין סיפור, והוא ירצה להמשיך לקרוא אותו לנצח נצחים.
אתם יודעים שאם לא תצאו מהבית, אם לא תנצלו את אותו היום שמאפשר לכם למצוא את ההוא כל כך בפשטות, בלי צורך במילים מיותרות ובלבולים וחוסר הבנות וטעויות וכאב, אם לא תנצלו את אותו היום זה יהיה בזבוז נוראי.
ואז אתם מתרחקים מהראי, מתקשים מעט לנתק את המבט, ומתחילים את היום שלכם.
אז היה לי יום כזה אתמול.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
