לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה


"לעולם אל תשפוט ספר על פי כריכתו. שפוט אותו על פי התמונות היפות שבפנים" - נו הזה עם הראסטות שקופץ. (ולא, לא הייתה לי חברה שקראו לה סופיה. אני עובד על זה.)

Avatarכינוי: 

בן: 37

Skype:  dragon_18_18 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2012    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2012

אני באור אחר


איזה כיף זה לתת לפוסט כותרת עם מצלול של שלוש מילים שמתחילות באות א'. כותרת כזאת מעלה בי הרגשה של... הממ... OCD. ולא, זה לא ניסיון שלי ליצור סמיילי חדש. *מסתכל עקום ומנסה לראות אם יצרתי בטעות סמיילי חדש* אולי צוללן עם משקפי סקובה ש...? מממ... לא. בכל מקרה, זה שם קיצור של תסמונת. (איך זה שרק עכשיו צורם לי הרעיון שהמילה Disorder יכולה לתאר אנשים שעבורם הכל חייב להיות מסודר באופן מופתי?)

 

אם יש מקום שאני אוהב בבית שלנו, זה חדר האמבטיה שלי. (שלי! כן! מאז שאחותי עברה לקומה העליונה, האהא! פראיירית!)

ולמה אני אוהב אותו, תשאלו...?

לא בגלל האמבטיה. ממש לא. אם להגיד את האמת, אפילו לא השתמשתי בה ביומיים האחרונים.

גם לא בגלל השירותים. למרות שדווקא השתמשתי בהם מספר רב של פעמים ממושכות ביומיים האחרונים. (ואחר כך אני מתפלא שאף אחד שקורא כאן בבלוג לא מנסה להיפגש איתי בחיים האמיתיים?? ... אהה, לא. אני לא מתפלא.)

וגם לא בגלל הדגים מקרמיקה שמקשטים את הקירות. יש בהם משהו שמפחיד אותי.

הסיבה שבגללה אני אוהב את חדר האמבטיה שלי היא התאורה. התאורה, והמראה הענקית שמעל הכיור. אלוהים יודע כמה שעות מהחיים שלי בזבזתי מולה כשעשיתי לעצמי פרצופים כמו מפגר ("כמו"?)...

בחדר האמבטיה שלי יש חלון שפונה לכיוון מערב. כל ערב כשאני חוזר הביתה, השקיעה מציפה את החדר באור. בהתאם לשלב של השקיעה ולמצב השמיים, האור צובע את החדר בגוונים אחרים. כחול, סגול, אדום, כתום, צהוב...

כשאני נכנס לחדר האמבטיה שלי בשעות האלו, למרות תנאי התאורה החשוכים יחסית, אני לא מדליק את האור. אני נעמד מול המראה ומסתכל על עצמי מואר בצבעי השקיעה.

 

רוב הפעמים, בתנאי התאורה המיוחדים האלה, אני נראה קצת אחר.

קצת יותר זקן. קצת יותר חכם. קצת יותר עמוק. קצת יותר עצוב. קצת יותר אפל. קצת יותר כואב.

ועבורי, התאורה הזאת מוציאה לראווה את הצדדים בי שאחרים לא רואים באופן רגיל. צדדים שידוע לי שהם קיימים, ויש לי היכרות מעמיקה איתם, אבל באופן כללי הם מוסתרים.

ולפעמים, כדי לתפוס את האני האחר הזה, כדי שאני אוכל אולי להראות אותו לאחרים, אני מנסה לצלם אותו.

 

לפני התמונות, כמה דברים שאני מרגיש מחוייב להגיד:

למרות שאני צלם חובבן ואוהב לשחק עם ההגדרות של המצלמה, אני רחוק מלהתיימר ולהגיד שאני צלם טוב. (אהמ, לא שזה מנע מהמפקדים במסלול הקצונה לדפוק לי מצלמה דיגיטלית מקרטעת ליד ולהכריז עלי כאחראי צילום לשלושת החודשים הקרובים, אהמ-אהמ...)

גם אין לי מצלמה איכותית שעלתה כמה אלפי שקלים (אני רק מתכנן לקנות אחת מתישהו) ושיכולה לתפוס את הרגע בחדות מושלמת ובצבעים חיים (לדוגמה, התאורה המקורית בתמונות הבאות הייתה בכלל כתומה).

יש לי קאנון A620. מצלמה עם מסך מפרקי. אני מסמפט אותה, כי מפרקים זה קול. *עושה קנאקים בצוואר*

ופאק איט. אני צלם חובבן.

אז אחרי שלב ה-"אני לא כוסית פלצנית שמתלהבת מהתמונות העלובות שלה בבלוג, נשבע! אל תשפטו אותתתתיייייי.....!!!!" *קופץ מצוק*, הנה מה שהצלחתי לצלם: (ולא, לא ערכתי כלום. אני אנטי עריכה.)

 







 

חוץ מהתמונות האלה, יש עוד דוגמה לתמונה שאני אוהב בלינק של התמונה בצד שמאל של הבלוג.

 

הנה אני.

האני האחר.

האני שלא רואים בדרך כלל.

האני שאוהב לעמוד ברוח ולעצום עיניים ולתת לעצמו להיסחף עם התחושה. האני שנהנה משיחות פילוסופיות, פלצניות, מעצבנות וחסרות פואנטה על המשמעות שהירח מכניס לחיים שלנו.

בדרך כלל רואים את האני שעושה שטויות ופרצופים וזז מצחיק ומנסה לשעשע את כולם סביבו בדרכים הכי מטומטמות שאפשר להעלות על הדעת.

אני אוהב את האני המפגר שלי. הוא מהווה חלק מאוד עיקרי באני הכולל שלי, למרות שאולי לא ידעתם את זה כי בתקופה האחרונה הוא כמעט לא בא לידי ביטוי כאן בבלוג.

אבל הנה אני, כאן בתמונות.

עם העיניים האלה, שלשם שינוי לא משדרות ילדותיות אינפנטילית חביבה וסתמית.

עיניים, שכמו ויש מאחוריהן מנגנון מכאני נסתר, מצליחות להישאר במקומן לפתוח חלון אחר לנשמה שלי שלא היה שם קודם.

 

או לפחות ככה אני בוחר לתאר את כל העניין כשאני במצבורוח פילוסופי, פלצני, מעצבן וחסר פואנטה (=

עמכם הסליחה.

 


 

כדי שהפוסט לא יהיה בזבוז זמן מוחלט למוח האינטלקטואלי שלכם, אני אוסיף חתיכה למחשבה שתיתקע לכם בראש וכל פעם שתיזכרו בה תחשבו עלי, מוהאהא:

מתישהו בתקופה האחרונה קראתי את הספר "חשוב על מספר". ספר בלשי על פענוח סדרה של רציחות מסתוריות. לא התלהבתי ממנו כי א) כל ספר בלשי שבו אני מצליח לפענח את אחת התעלומות המרכזיות באופן מיידי מאבד לדעתי צ'אנק ענקי מהערך שלו, ו-ב) כי כל ספר בלשי שבו חלק משמעותי מהפיתרון הסופי (טיהי) הוא "הוהו! ראנדומאליות סטטיסטית!" מביא לי את הסעיף. תקראו את הספר ותבינו על מה אני מדבר. או שפשוט תשאלו אותי ואני אהרוס לכם. בכיף. אני אוהב להרוס דברים ^^

הא. ספרים באמת לוקחים חלק גדול מהחיים שלי בזמן האחרון, מה?

בכל מקרה, הבלש בספר מסביר איך המוח מופרד לשתי אונות, ימנית ושמאלית, שכל אחת מהן מתפקדת באופן מעט שונה ושולטת על חצי אחר בגוף.

מהסיבה הזאת, אם תיקחו תמונה של בנאדם ותכסו בכל פעם חצי אחר של הפרצוף שלו, תגלו שכל חצי יכול להיראות כמו אדם שונה לחלוטין.

לדוגמה, עבור התמונות שלי לעיל, תוכלי לכסות את החלק השמאלי ולהישאר עם תמונה של ערבי מרושע.

וזה סתם משהו שנחמד לי לעשות לפעמים. לכסות חצאים של פרצופים בעיתון ולראות מה קורה להם.

תנסו.

ועוד משהו שכיף לעשות הוא לצייר שפמים לכולם. בעיקר לדוגמניות. ובעיקר שפמי היטלר. טיהי.

 

כמובן שיש גם מקרים קצת יותר קיצוניים, כמו עבור נהג המשאית הזה שבמשך 30 שנה חשף רק צד אחד של הפנים שלוש לשמש:



 

ומהתמונה והעובדות הנ"ל אנחנו למדים דבר מה חשוב, ילדים יקרים:

תשקיעו בלימודים כדי שלא תצטרכו להיות נהגי משאיות כשתגדלו!

או איזה משהו על קרינת השמש והנזק שהיא גורמת לעור... בלה בלה בלה. לא מעניין! גם ככה העניין האקדמי שלי נוטה לכיוון חקר המוח.

 

וזה היה הפוסט שלנו להיום.

עכשיו, איפה עמדת הכיבוד?

... מה זאת אומרת "אין עמדת כיבוד"? I=

אז בשביל מה-...?!

אעעע, כוסאוחטוק!!@#$%!@% 0=

קונספט מטומטם כל הבלוגספירה הזאת! משקיע מהזמן החופשי שלי, בלי לקבל תשלום, ואין אפילו קרואסון בסוף...!!!!

שונא אתכם!

 

אבל גם אוהב,

פילו

(שהתחיל וסיים היום את הספר "Of Mice and Men", שהפתיע אותי והיווה קריאה קלילה למדי וכמובן, מוסיף לי +1 בנקודות הניסיון של הספרים שקראתי)

נכתב על ידי , 5/6/2012 20:54   בקטגוריות ממתקי עיניים מצורפים, בכללי ככה, מנבכי הוורוד והאדום  
115 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dragon 18 ב-23/6/2012 04:35




87,478
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , האופטימיים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDragon 18 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dragon 18 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)