ומחר צבא ואני לא ישן וכמובן שכשאני אומר "מחר", אני מתכוון "עוד שעתיים וחצי" אבל מותר לי כי אפילו בבה"ד 1 אמרו לי שאני לא מדהים בניהול זמנים. אז יום, שעתיים וחצי... meh. אין כזה הרבה הבדל.
ובכן, בואו נראה...
יש לי יום הולדת
אני ער בשעה אבסורדית
ועד עכשיו לא כתבתי שום דבר בסגנון שמרמז שחגגתי והשתכרתי כל הלילה.
אההה... רגע. תנו לי לבדוק את זה שנייה...
אוקי אולי השורה הראשונה קצת נראית כאילו כתב אותה אדם שיכור, אבל אפשר גם לראות שאין פה מלא סמיילים או ריבוי מוגזם וחסר פואנטה של האות ח' ככה שכ-נ-ר-א-ה שזה הולך להיות אחד מהפוסטים האלה שגייל אוהבת לקרוא להם "הפוסטים שלי שמזכירים כתיבה של ילדה דכאונית בת 16".
קלאסי (=
אוי שיט. כבר יש בחוץ אור. כדאי שאני אזדרז עם הכתיבה של הפוסט הזה (הרי ידוע לכולם שאור שמש מוחק פוסטים לא מצחיקים)
אני שומר עכשיו על בית ברעננה ששייך לידידה שלי.
ידידה שהכרתי דרך פייסבוק וגיליתי להפתעתי שהיא בת יותר מ-40 ושיש לה בעל ושלוש בנות.
סיפור מצחיק ולא כזה ביזארי כמו שהוא נשמע כשאני מתאר אותו ככה. וגם אם כן, היא מכינה לי שניצלים, אז מה אכפת לי.
בכל מקרה, היא עכשיו באילת ואני שומר לה על הבית. יותר נכון להגיד שאני פה כדי לשעשע ולהאכיל את הכלבה שלה. בית לא צריך שישמרו עליו. רוב הסיכויים שהוא שומר עלי יותר משאני שומר עליו. הוא גם שומר עליכם, אנשי העולם הרחב, כשהוא משאיר אותי סגור ומסוגר בתוכו.
זה בית נחמד עם דברים מגניבים שאין לי בבית שלי.
יש כאן פסנתר ואקס-בוקס ו-Wii ושידה מלאה בספרי פנטזיה שאני מאוד אשמח לקרוא. אני פה מאתמול וביום חמישי אני חוזר לבית שלי, ככה שיש לי סך הכל שלושה וחצי ערבים ולילות לנצל את כל הטוב הזה (הצבא רוצח לי את שעות היום באכזריות), ואין לי מושג איך להתחיל לבזבז את הזמן שלי.
אתמול ישבתי שעה וניגנתי שטויות על הפסנתר אפילו שמעולם לא למדתי אפילו את הבסיס. למרות זאת, יש לי שמיעה מוזיקלית וכל שילוב של צלילים שהצלחתי להוציא מהקלידים נשמע לי מקסים. כנראה שיהיה לי פסנתר בבית כשאני אגדל.
לפני כמה שעות ישבתי לשחק Halo באקס-בוקס. תמיד כיף להרוג חייזרים. בום בום. בום בום. *הורג את עצמי עם רימון שזרקתי עקום*. טיהי ^^
גם יש פה HOT בטלוויזיה ולא YES.
... טוב, שום דבר לא יכול להיות מושלם.
אבל הדבר שאני הכי אוהב בבית הזה הוא העובדה שהוא נורמלי.
כן כן. נורמלי.
מסודר ונקי והגיוני. (חוץ ממלא מתגי אורות שלא עושים כלום. ומהלחצן שמפעיל את האזעקה, ולמזלי, גם מכבה אותה. באמת שהיו צריכים לספר לי על השטות הזאת לפני שגרמתי לעצמי לחרבן במכנסיים מרוב לחץ...)
בית נורמלי נשמע אולי כמו דבר סטנדרטי לחלוטין, אבל נכון לעכשיו אני חי בבית של אמא שלי שהיא אספנית כפייתית. הבית מלא עד אפס מקום בזבל, אי אפשר למצוא שום דבר שצריך וכל הזמן מסריח מכלבים ומטינופת חבוייה שאי אפשר לנקות.
חברים שלי כבר אמרו לי באופן הכי ישיר שיש שהם לא מוכנים לבוא אלי הביתה כי זה מגעיל אותם.
וכי אמא שלי מפחידה אותם. אבל זה כבר נושא אחר.
אז מרגע שהגעתי הנה, רצתי לספר לחברים שלי שהם יכולים לבוא לשבת איתי ולראות סרט או משהו. לצערי יש לי חברים מאוד עסוקים, אז זה עוד לא יצא לפועל.
גם הצעתי לעוד מישהי לבוא לבקר אותי כאן. מישהי שמערכת היחסים שלנו לא ממש ברורה לי. אחרי שלא נפגשנו הרבה זמן, היא הציעה שניפגש. אמרתי לה שהיא מוזמנת, היא אמרה שהיא רוצה לבוא, שאלתי אם היום או מחר, ועדיין לא קיבלתי תשובה. נראה לי שהיא לא תבוא.
וופס, הנה השעון המעורר שלי מצלצל.
אל תדאגו. הוא מתחיל לצלצל 40 דקות לפני שאני באמת אמור להתעורר.
יאפ. לא קל לי להתעורר בבוקר.
הכלבה שאני שומר עליה, מאפין, חמודה אבל מעצבנת.
היא כלבה טובה שלא עושה קקי או פיפי בבית, למרות שהיה עכשיו קטע מצחיק שבו הלכתי לעשות קקי, וכשיצאתי מהשירותים ראיתי שגם היא עשתה. (תסמונת סטוקהולם?)
כשאני חוזר מהצבא אני לוקח אותה ל-"פרלמנט", שזה גן הכלבים הקרוב.
יש שם אנשים של כלבים. הם מצחיקים אותי. מדברים על מערכות היחסים של הכלבים שלהם עם כלבים אחרים וכל זה...
בנוסף לכך אני יכול להגיד לכם שמאפין חרמנית עלי טילים
אבל אני אחסוך מכם איך הידע הזה הגיע לרשותי.
קראתי היום בבלוג של מישהי שהיה לי איתה קטע ושהיום אנחנו מנותקי קשר. לאחרונה התחלתי לתהות לעצמי אם אהבתי אותה. לא "אהבתי-חיבבתי". אהבתי. כי אלוהים יודע שהבחורה הזאת עצבנה לי את החיים והייתה רחוקה מאוד מהרעיון של בת הזוג האידיאלית עבורי, אבל...
לא יודע. בהחלט היה בה משהו.
סתם. התחלתי לתהות לעצמי מה באמת היה ביני ובין הבנות שהייתי איתן בקשר. יש מצב שלא הייתי צריך לקרוא את הקומיקס של סקטו פילגרים. השפיע עלי.
יש לי הרגשה שהמוח שלי בוגד/בגד/יבגוד בי.
המממ...
ויומולדת וכל זה.
כמובן שלא ארגנתי שום דבר.
ימי הולדת תמיד נראו לי כמו יום שבו האנשים שאוהבים אותך צריכים להוכיח לך כמה הם אוהבים אותך.
אבל כשאני חושב על זה, האם אני דואג להראות לחברים שלי כמה אני אוהב אותם בימי ההולדת שלהם?
לא ממש.
*קול של צבוע*
כמה שזה מצחיק, את חצות העברתי דווקא בבית של אמא, כשנסעתי לקחת כמה בגדים ונרדמתי על המיטה.
התעוררתי בשתיים וחצי.
אולי בגלל זה אני לא ישן.
... נאא. לגמרי שיחקתי Halo כשהייתי אמור ללכת לישון ^^
טוב הפוסט הזה כבר מתחיל לעצבן אותי
אני אקרא כמה הודעות שהחברים הטובים שלחו לי אחרי חצות. זה בטח יעודד אותי (= (עריכה: הו כן, זה עזר. תודה חמודים.)
ואז צבא.
סעמק.
אולי אני אקח יום חופש?
*סוף פתוח*
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
