הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אני אסיים לכתוב את הפוסט הזה, אעבור על כל הבלוגים הקבועים שלי, ואם יהיה לי כוח ויהיה לכם מזל (למרות שאני לא בטוח אם מזל טוב או מזל רע), אז תקבלו היום עוד פוסט. כיף לכם (=

כי אם יש משהו שלמדתי מ-6 שנים של כתיבת בלוג, הוא שאסור לערבב כמה נושאים שונים בפוסטא אחד!

... כמובן שאני כמעט לעולם לא מיישם את המסקנה הנ"ל

אבל היום בא לי.

למרות שאני בקבע כבר כמעט חודש (הוריי למכה של 11 אלף שקל בבנק!), את הטקס בו אני מקבל את דרגות הסרן שלי ואת הזכות להסתובב במדי קבע עברתי רק ביום רביעי האחרון.

למה?

מהסיבה שבגללה נגרמות כל הרמות הגבה בצה"ל! D=

לא, זה לא הקוסם הצבאי הרשמי, אלא משהו קטן שאני קורא לו "התנהלות צבאית" ^^

מסתבר שמעדיפים להיפטר מאיתנו, הקצינים שנכנסים לקבע, בגושים. כן, בדיוק כמו שהגוף מעדיף להיפטר משאריות של מזון מעוכל.

אז הייתי אמור לחכות עד שעוד כמה קצינים יהיו זכאים להעלאת דרגה, וכל זה רק כדי שאני אוכל להסתובב במדי הקבע החדשים והמעט מסריחים שלי (הם היו ככה מהניילונים, נשבע!).

אז איך זה שאין פה תמונות?

לפני תחילת הטקס ביקשתי מאחותי שתצלם בוידיאו ואם היא תספיק אז שתצלם כמה תמונות רגילות.

אז איך זה שאין פה תמונות?

כי איכשהו, אחותי החליטה לצלם רק תמונות רגילות ולוותר על מצלמת הוידיאו.

אז איך זה שאין פה תמונות כוס-אוחטק?!?!? 0=

עקרונית אתם צודקים, זה אומר שדווקא אמורות להיות תמונות, אבל הנה עוד משתנה שתורם למשוואה: כל התמונות שאחותי צילמה היו מעט מטושטשות ודי גרועות.

אחותי הגדולה לא יודעת להפעיל מצלמה אפילו. אלוהים יודע איך היא מתכוונת להסתדר עם התואר האקדמי שלה השנה.

למזלי היה שם גם הצלם הצבאי של היחידה. אני אלך אליו שבוע הבא ואבקש שיביא לי את התמונות.

הידעתם?

אני כנראה הקצין היחיד שדפק פוזה לצלם הצבאי באמצע טקס הענקת הדרגות (=

תראו בשבוע הבא.

אבל עדיין ממש מעצבן אותי שאחותי הסתומה לא צילמה בוידיאו. ככה אף אחד לא יראה את הבדיחות הקטנות שעשיתי בטקס (ביקשתי מהמריעים שימחאו כפיים חזק יותר) ואף אחד לא ישמע את תיאור העבודה והמחמאות שכתבה עלי המפקדת שלי (גם אני לא שמעתי מרוב התרגשות מהמעמד, ואף אחד אחר לא הקשיב כי לא היה אכפת להם. לעזאזל, אני רוצה לדעת מה כתבו עלי! ולא אכפת לי שהכל זה שקרים שרק נועדו להישמע טוב באוזני המפקדים האחרים...!!! 0'= )

בסוף הענקות הדרגות עלו לבמה מפקדי המחלקות השונות, אל"מים בדרגתם (שלושה פלאפלים), לדבר בשבח העולים בדרגה.

שני המפקדים הראשונים דיברו על כל קצין באופן פרטי וציינו את השמות האישיים של כולם.

המפקד של היחידה שלי, נקרא לו "מר מריר" (שאולי זה תרגום חופשי של שם המשפחה האמיתי שלו ואלי לא), דיבר במעורפל על כולנו ביחד.

כנראה שמר מריר הרגיש שהמפקדים האחרים יצאו יותר נחמדים ממנו, כי מיד לאחר מכן הוא ביקש שכולנו נגיע למשרד שלו לאיחולים אישיים.

הגענו למשרד של מר מריר וראינו ששניים מהקצינים כבר הספיקו לעבור זובור והגיעו ספוגים במים וסבון. אות אזהרה מבשר לבאות.

ושם, במשרדו של מר מריר, זכיתי ללחוץ את ידו, לקבל ממנו ספר ולשמוע אותו וקורא לי בשמי הפרטי, כמפקד סחבק אמיתי.

... Uri. לא Ori.

נפלא.

ספיקינג אוב בוקס, אני מאוד קרוב לשריפה של ספרים.

תראו מה קיבלתי באותו יום:

ספר ממר מריר - "שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ". תקציר: "סגן אוריאל פרץ, מפקד בסיירת גולני, חלם להיות הרמטכ"ל המרוקאי הראשון.". ספוילר: הוא מת.

ספר מהרחט"ל - "בלבב פנימה - סיפור קטן של גבורה גדולה". תקציר: "דצמבר 2008. כוחות צה"ל נכנסים לעזה במסגרת מבצע 'עופרת יצוקה'. יום אחד בלבד לאחר חתונתו מצטרף קצין הצנחנים אהרון קרוב אל הקרב, ומוביל את חייליו בהגנה על יישובי הדרום. ימים ספורים לאחר מכן מקבל אביו את הבשורה הקשה: 'הבן שלך פצוע אנוש, תגיע מיד לבית החולים'.". ספוילר: הוא נשאר בחיים.

ספר מהיחידה השאני עובר אליה בחודש הבא - "תיאום כוונות - 30 שנה למלחמת יום כיפור". ספוילר: ניצחנו, אבל היו לנו המון אבידות בגלל התנהלות מחורבנת. אתם אמורים כבר לדעת את זה, באמת...!

שלושה ספרים עם שלושה מוטיבים צבאים. נפלא.

א-ו-ל-י הייתי שוקל לקרוא אחד מהספרים האלה אם בקרבות היו מעורבים גם טרולים ואורקים ובני-לילית ודרקונים וזומבים. מה הכיף בלקרוא על מלחמות עם ערבים?! 0=

אז, אממ... מישהו מכיר דרך מכובדת להיפטר מספרים? \(=

... אוו, היי, אני רואה עכשיו שאחד הספרים הגיע עם שובר החלפה!

ייפי...!!! ^^

באמת נגמרו לי הספרים החדשים לקריאה.

אחרי שחזרתי למשרד שלי, הלכתי עם אחת החיילות שלא נמצאת בבסיס רוב הזמן.

פתאום באמצע ההליכה היא מסתובבת אלי, דופקת לי חיבוק פסיכי ואומרת לי שהיא ממש התגעגעה אלי.

וזה חימם לי את הלב.

לדעת שהיא אוהבת אותי מספיק כדי להזכיר לי את זה ככה סתם.

להרגיש את הידיים שלה שמחבקות אותי חזק חזק, כמעט כדי לוודא שאני לא אוכל לברוח ממנה יותר בחיים.

לחשוב שאולי, רק אולי, יש מצב ש-

ובשלב הזה בערך שפכו לי על הראש דלי מלא במי קרח על הראש.

ממש כאילו מישהו שם למעלה מנסה לסחוט ממני את כל התקווה שיש לי במין האנושי ובאהבה.

איבדתי את האמון באנשים.

ואז התעשטתי ושאלתי:

"לאיפה השן שלי נפלה???"

...

סיפור מצחיק (?).

כדי לחגוג את קבלת הדרגות (שלי ושל עוד קצינה משלנו), יצאנו עם עוד כמה קצינים מהענף לאכול אוכל בוכרי עד שהתפוצצנו.

מצד אחד, צה"ל מעודד את הקצינים שלו לקנות אביזרי ספורט ולעשות כושר.

מצד שני צה"ל דוחף לך פיזית אוכל לפה עד שאתה מפוצץ.

זאת רק תחושה, אבל משהו אומר לי שמאוד בקרוב אני אצטרך להרחיב את מדי הקבע שלי (=

וזהו. ככה קיבלתי את דרגות הסרן שלי ואת מדי הקבע שלי.

ש... אני לא רוצה להחמיא לעצמי סתם, אבל התחת שלי נראה בהם פשוט מדהים (B

עובדה. גם אמא אמרה. ואמא יודעת.

גרררר.

אוהב בפעם הראשונה היום,

פילו הסרן עם מדי הקבע והתחת המדאים, שיואו