הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

וואו, אין לכם מושג לאיזה מקום מ-ד-ה-י-ם יצאתי אתמול בלילה! D=

לבית שלי |:

יאפ. אתמול יצאתי מהבסיס הביתה בעשר וחצי בלילה.

למה?

כי אתמול היה היום האחרון שלי בתפקיד.

ביום ראשון אני עובר לתפקיד חדש, למרות שבמקור הייתי אמור להישאר באותו תפקיד עד סוף השירות שלי... (2015. כן, זה רחוק מספיק כדי שתעברו טראומה שלא תוכלו לעכל, תחזרו בתשובה מבלבול, תתחתנו ותשריצו שלושה ילדים. אתם לא צריכים להזכיר לי P= )

לא יכלו להשאיר אותי בתפקיד כי אין תקנים. למי שלא מכיר צבא (משתמט מניאק!), כשאני אומר שאין תקנים הכוונה היא שאין ליחידה מספיק כסף כדי לשמור באחזקתם בחור איכותי כמוני.

ובעיקר לא כשאני עובד על פרויקטים שלא מכניסים אפילו שקל ליחידה ^^

ואל תגרמו לי להתחיל לדבר על הציוד היוקרתי ששברתי! \(; (באמת אל. זה מסווג. אפילו המפקדת שלי לא יודעת.)

"הוהו!", אתם בטח חושבים לעצמכם (אחרי שקראתם ספר של פו הדב? באמת? "הוהו!"...? \= המ. יצורים.), "בגלל שזה היום האחרון שלו, הוא בטח נשאר עד מאוחר כדי לחגוג עם כל אנשי היחידה שאוהבים אותו עד בלי די! D= "

ובכן, בהחלט הייתה מוזיקה טובה, רחבת ריקודים פסיכודלית וחטיפים! BD רק ששש.... ממ, לא היה שם אף אחד אחר חוץ ממני \(=

את ה-"מסיבה", כמו שאתם קוראים לזה (בצבא יש לזה שם פחות מעלה חשד. "הרמת כוסית" או "שתייה" "יום עיון למפקדים מחוץ ליחידה") נארגן אני ועוד מישהו שעוזב בעוד שבועיים בערך.

אז מה לעזאזל עשיתי לבד בבסיס שלי עד מאוחר ביום האחרון לתפקיד?

אהה... עבדתי (=

... כן עם מוזיקה וחטיפים וריקודים מטורפים, כשאני מוקף כימיקלים מסוכנים. אתם לא תשפטו אותי! 0'= הייתי לבד ומסכן והשתעממתי...!!!

החלטתי שאני לא עוזב עד שאני מסיים להריץ סדרת ניסויים שדרושה כדי לסגור את אחד הפרויקטים שלי. כזה אני, לא אוהב להשאיר מאחור דברים לא גמורים.

על הנייר הייתי אמור לעשות כמה ניסויים, לקבל אחלה תוצאות, לארוז את השולחן שלי ולעוף הביתה עד שמונה.

מעשית, שכחתי שלמדע יש נטייה לחרבן על אופטימיות.

באמת.

אפשר לשים כלי על פלטת חימום עם ריאקציה פשוטה ולא מסוכנת, ללכת לשירותים לשתי דקות, ואז לחזור ולגלות שדוב קוטב פרץ למעבדה, הפך את כל המכשירים והרס את ה-pH החומצי של הריאקציה שלך. זה עד כדי כך כאוטי.

אז כוסעמק. המשכתי לעבוד עד עשר ועדיין לא קיבלתי תוצאות טובות, אבל כבר הבנתי שהגיע הזמן להתקפל וללכת.

בערך בשעה שש נכנס למעבדה המפקד שלי יחד עם איש עסקים איטלקי שמוכר לנו חלק מהציוד שלנו. המפקד ראה אותי על חלוק מעבדה והשוויץ בפני האיטלקי איך אני עובד בנאמנות עד מאוחר גם ביום האחרון שלי בתפקיד.

האיטלקי חשב שאני משוגע. למרות שהאיטלקי צודק באופן חלקי, עלו באוויר כמה רעיונות על להסביר לו שמוסר עבודה גבוה תורם ליציבות הכלכלית של המדינה, ולאור המצב העכשווי, איטליה אוכלת זין ואין להם כסף אז נה נה בננה קפוץ לי! (אני מודה שהתייאשתי באמצע מלדבר ברמה גבוהה).

האמת שמצחיק אותי קצת לחשוב על זה. הכלכלה של איטליה בזבל, הכלכלה של יוון בזבל, ומבחינה גנטית אני חצי יווני ורבע איטלקי.

כנראה שאני לא הולך להיות בנאדם עשיר. טוב נו, וודקה? (הרבע האחרון שלי אוקראיני)

איפשהו במהלך העבודה שלי נכנסה אחת הקצינות להגיד לי שלום.

היה לה די עצוב שאני עוזב. אפילו הייתי צריך לעודד אותה קצת.

מצחיק אותי איך שאנשים אוהבים אותו.

בהיכרות ראשונית, רוב האנשים לא יודעים איך לאכול אותי כי אני די מוזר ומעצבן. אבל אם תתקעו אותם איתי שבועיים, הם יחבבו אותי.

וכשאני יוצא מהחיים שלהם, זה נראה כאילו זה נפער בהם חור.

תמיד אומרים לי דברים בסגנון "מי יעשה רעשים מוזרים ויעצבן את כולם ויעשה שמח כשאתה לא תהיה פה?"

זה עושה לי חמים ^^

א-המ, אעע, די למושי!

לסיכום, אתמול היה קצת זין, אבל יש נקודה חיובית:

כל השירות שלי אני עובד עם איזשהו חומר שתמיד מזהירים עליו שהוא ריאקטיבי ומסוכן. כמובן שבכל הזדמנות שהייתה לי, ניסיתי לגרום לו להתפוצץ. אבל זה מעולם לא קרה. יש כזה קטע עם כימיה שגורמים לחומרים להישמע הרבה יותר מסוכנים ממה שהם באמת כדי שלא יהיו תאונות. לדוגמא, אם תיקחו וודקה (אבל תחזירו אותה בסוף, כן?) ותכתבו לה גיליון בטיחות כימי, כל מי שיקרא אותו יבין שמדובר בחומר רעיל ומסוכן שמומלץ לעבוד איתו בסביבה מאווררת היטב ולפנות לרופא במקרה של מגע עם הגוף או בליעה.

אז אתמול לקחתי כמות יחסית קטנה של החומר ההוא ועשיתי משהו שתמיד נחמד לי לעשות.

שפכתי אותו על אדמה.

זה נשמע מפגר, אבל זה גורם לתגובה נחמדה.

בכל מקרה, שפכתי, קרה מה שקרה, היה לי נחמד (כן אני משאיר את הניסוח הזה כמו שהוא!), ואז הסתובבתי וחזרתי למעבדה.

כשפתאום שמעתי *סווש!* כזה מגניב

והסתובבתי להסתכל

וראיתי שהתפרצה שם אש לא קטנה.

ורצתי לכבות אותה.

וזהו.

איזה מגניב ^^

אני עדיין חייב לכם את הפוסט הארוך להחריד על מה שהיה באוקטוברן.

לא ממש הייתי במוד של כתיבה עד עכשיו

באוקטוברן הייתי בכזאת התרוממות רוח מדהימה, כי כל מה שהיה שם היה פשוט מדהים, אבל יום אחרי זה שקעתי במן דכדוך שנמשך עד אתמול.

אני לא בטוח למה דווקא אתמול התעודדתי, אבל יש לי תיאוריה.

ממש נשרפתי באוקטוברן (זה מצחיק כי זה אוקטו-BURN. זה לא מצחיק כי באמת נשרפתי אחושרמוטה.)

ומאז שחזרתי, נורא גירד לי בכל הגוף ולא הבנתי למה.

עד שאתמול קמתי בבוקר וגיליתי שכל הגב העליון שלי התחיל להתקלף.

אז אתמול, כשיצאתי מהבאסה שלי, בדיוק התחלתי להשיר את העור שלי, ופרצתי מתוכו החוצה, כמו פרפר יפיפיה ומאושר שהיה כלוא עד עכשיו בגולם של סבל וגירודים! D=

למרות שיש שיגידו שזה צירוף מקרים מעניין שנכנסתי לבאסה ביום בו חזרתי הביתה וגיליתי שהמחשב שלנו קרס, ושלילה לפני שהתעוררתי במצברוח טוב הצלחתי להחיות את המחשב, כולל את השמירות של משחק המחשב שחרשתי עליו בחודש האחרון (=0

נראה לי שמצאתי תחביב חדש. באמת שמאז אתמול אני מבלה המון זמן בלקלף את עצמי. אפילו עכשיו בזבזתי חצי מהזמן שישבתי מול הפוסט הזה כדי לקלף מעל עצמי חתיכות עור בגודל המיסיסיפי! (אף פעם לא יוצא לי להשתמש בביטוי הזה, בא לי. כי המיסיסיפי זה נהר גדול כזה. וזאת גם מדינה בארה"ב. זה גם שם של בחורה. וזאת גם דרך משונה לספור. עזבו, לא משנה.)

כשקמתי הבוקר המשכתי לקלף חתיכות עור לכיור, ואחר זה גם קצצתי את הזקן, ומה שנשאר בכיור נראה כמו ניסוי גנטי כושל. או ניסוי גנטי מוצלח. תלוי אם בניסוי הזה התכוונתם ליצור עיסה שמורכבת מחתיכות של עור ושיער או לא.

מרוב שאני מקלף את עצמי, אני מרגיש כמו מפלצת בעלת רבדי אישיות רבים.

חבל רק שאני מקלף את הגוון השזוף הסקסי החדש שלי \=

אוקי נראה לי שאלה היו מספיק דיבורים על לקלף את עצמי.

עכשיו רק תנו לי להוסיף הערה קטנה על פוסט שראיתי בהמלצות העורכים. אני פשוט אתמצת לכם אותו, מבלי שקראתי את הפוסט (ואני גם לא מתכוון לקרוא את השטות הזאת):

דעתי המלאה:
"את מתלבטת אם להישאר או להיפרד מהחבר שלך"?

תיפרדו.

אם את עם הבנאדם הנכון, לא "תתלבטי" אם להישאר איתו או לא.

ילדה מפגרת P=

אוהב,

פילו הבצל (אווו, מעניין מה יקרה אם אקח את חתיכות העור שלי ואטגן אותן במחבת .= )