הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

להנאתכם, הפוסט הזה מקובץ באופן שאינו הגיוני בעליל.

כן, זה אמור להיות להנאתכם.

יש דברים שפשוט נהיים יותר טובים כשהם לא הגיוניים בעליל. תסמכו עלי בנושא ותתחילו כבר לקרוא כדי שתוכלו לספר לאנשים בארוחת החג שקראתם את הפוסט הזה!

רגעים של אושר

חצר גדולה עם עצי לימון וליים ותפוזים.

לפנטז על גינת הירק שאגדל כאן, ועל פינת הישיבה שתהיה ובעצם כל דבר אחר שאפשר לעשות עם חצר גדולה.

לשתות כוס ראשונה של מיץ תפוזים קר שנסחט משני התפוזים האחרונים שנשארו על העץ שגדל בגינה. (שלושת-רבעי כוס...)

לקטוף לימונים מהחצר ולהבין שהם יספיקו לי לחיים שלמים.

לפגוש מישהו מהשכונה שמבקש כמה לימונים מהעץ ולתת לו בשמחה.

רגעים של באסה

שאותו מישהו חוזר שוב לבקש לימונים ברגע הכי פחות קשור בעולם. להבין שכנראה מיהרתי לבסס מערכת יחסים ידידותית עם רפה השכל השכונתי. שבמקרה הוא גם נצלן.

כשמיץ מסריח של מיכל לכליאת זבובים נשפך עלי בזמן שאני קוטף לימונים.

רגעים של אושר

לשבת בחצר ולהשחיז מצ'טה משך שעה ארוכה, כאילו אני מינימום הרוצח הסדרתי החדש שהגיע לשכונה.

השאירו בגינה מלא קורות עץ שיהיו מושלמות לל"ג בעומר הקרוב.

לשבת עם חברים בחצר על סיגריה (סיגריה שלהם, לא שלי).

חברים שמגיעים פעם ראשונה מתלהבים מהמקום וממה שעשיתי איתו ואומרים שהוא אדיר.

להגיד לאחד החברים שאסור לעשן בתוך הדירה.

רגעים של באסה

לסדר ולנקות אחרי החברים כשהם הולכים.

לראות איך חברים שלך מלכלכים את הרצפה כשהם יושבים בסלון.

ללכלך בטעות את הרצפה בעצמי. אני נכנס למוד שבו ממש אפשר לראות בתנועה איטית איך משהו נשפך על הרצפה. זה נוראי.

זבובים ויצורים מעופפים אחרים אוהבים נורא להיכנס לדירה ולא לצאת החוצה.

לגלות שחוץ מחצי קיר ואיזה פס מוזר בתקרה, כל שאר הדירה היא בעצם בית גבס אחד גדול. כבר ראיתי בתים של בובות בארבי שהיו יותר עמידים. איך לעזאזל אני אמור לתלות כאן מדפים?!

למדוד חלקים שונים בדירה עם פלס ומד-מטר ולהבין שמי שבנה אותה עשה עבודה נוראית כי הכל עקום. גם יש מלא חצאי-קירות משונים שיוצאים מהקירות וסתם תופסים מקום. ויש כזאת... פינה מוזרה... דמאט, אני חושב שמי שבנה את הדירה הזאת ניסה להמציא צורות גיאומטריות חדשות. זה יהיה ההסבר היחיד.

לגלות שגם הכיור במטבח עקום בגלל שאחרי שטיפת כלים החולצה שלך ספוגה במים.

לשמוע רעש של דברים חיים שהולכים בתוך אחד הקירות. דברים חיים גדולים מספיק כדי שיעשו רעש כשהם הולכים.

לשמוע טפטוף של מים שמגיע מבתוך הקיר שמאחורי בית השימוש.

להבין שאין לך מושג איפה נמצא ברז המים הראשי, במידה ומשהו ישתבש להחריד (וכמו שאתם יודעים, משהו תמיד משתבש להחריד)

חלק מהקירות מראים סימנים של לחות שעוברת דרכם.

יש כתם לחות על התקרה בצורה של זין (פרופיל)

אין דוד שמש, רק חשמלי.

רגעים של אושר

מקלחת ראשונה? לא יודע, כי עוד לא עשיתי. אל תסיקו מזה מסקנות מרושעות על הרגלי ההיגיינה שלי.

רגעים של באסה

אין אמבטיה )=

רגעים של אושר

ארוחה ראשונה? גם עדיין לא יודע, אבל בטח יהיה כיף.

רגעים של באסה

לסקור את הדירה טוב טוב ולהבין שבעצם אני גר במה שהיה פעם הפאקינג מחסן של מישהו.

להבין שבעצם זה מקום די קטן ואין באמת מקום לשום דבר.

רגעים של אושר

לאלתר ביצירתיות כיפית איך לנצל כל סמ"ר מהדירה הקטנה הזאת בצורה המיטבית והמגניבה ביותר שתתאים לי ולאישיות שלי.

התקרה די נמוכה, ככה שאני יכול להגיע לכל מקום. גם לחלק העליון של הארון.

רגעים שבהם אני מקבל הארה מושלמת, כמו איך אני רוצה בדיוק שהסלון ייראה, או חדר השינה, או המטבח, או המקלחת, או החצר. ... זהו, תיארתי את כל המקומות בבית.

להיתקל בטעות בפריט המושלם לעיצוב שחשבת עליו (מדפים סגולים, פוף כחול, שולחן ירוק עם רגליים בגובה מתכוונן)

רגעים של באסה

ההבנה שמעכשיו הארנק שלך בסכנה, כי כל יציאה לשופינג טומנת בחובה את המשפט הגורלי "אוי, אני חייב לקנות את זה לבית!"

רגעים של אושר

לשמוע מחבר שהוא בדיוק קונה מכשיר חשמלי חדש והוא לא צריך את הישן שלו, למרות שהוא פועל סבבה (מיקרוגל, מקרר...)

לקבל במתנה שמשייה חדשה לחצר שהגיעה עם הרוחות השרביות המטורפות שנשבו שבוע שעבר.

לקחת איתי את כל השטויות המגניבות ששמרתי כל השנים כדי שאוכל יום אחד לפזר אותן בדירה החדשה שלי (מגנטים למקרר, שמיכי נעימה, שטויות שזוהרות בחושך, מנורת מים, מנורת לבה, סתם מנורה רגילה וכו'...)

רגעים של באסה

לעבור על חפצים ולמצוא ביניהם את הדברים שלקחתי מהדירה של אבא אחרי שהוא נפטר. הייתה שם מנורת תיקרה שחשבתי שהייתה עם אבא שלי מאז ומתמיד וכשהסתכלתי בפנים ראיתי שהיא בכלל מאיקאה. דמעתי קצת. אני עצוב כשאני חושב על אבא.

לקחת מהחדר שלי אצל אמא את כל הדברים שנראים לי חשובים, הכרחיים ורצויים בדירה החדשה ולהבין שבעצם זה ממש מעט ושכל הדברים שאני שומר סביבי הם חסרי חשיבות מבחינתי. יש משהו מבאס בהבנה שבעצם, רק ממש מעט דברים חשובים לך באמת. כאילו כל החיים שלך מתמצים בזה.

רגעים של אושר

לענות לטלפון בבית של אמא ולהגיד "אני בבית. ... אה, בבית של אמא, נכון."

לקחת איתי את קופיקו לדירה החדשה ביום שבת האחרון, כשהחלטתי רשמית שאני עובר. איפשה שקופיקו נמצא, שם זה הבית. אני לא יודע למה. זה החוק שקיים אצלי בראש.

כשהאינטרנט שהזמנת פועל בפעם הראשונה (=

רגעים של באסה

פוביה מטורפת שיגנבו לי דברים. אני יוצא מהבית ורודפת אותי המחשבה שכל מי שרוצה יכול פשוט לפרוץ אליו ולקחת מה שמתחשק לו ולהרוס הכל. זה נוראי.

כל מה שקשור לענייני בנק/כספים/מקרקעין. דברים מגעילים של אנשים מבוגרים, איכסה.

לגלות שכל סופ"ש יש קריוקי מזרחי בפול ווליום שמגיע מאחד השכנים הערסים.

אין לחלונות תריסים או וילונות. כרגע להסתובב בעירום זה נטו התגרות בגורל. (לא שזה אומר שפיקולו לא מוזמן (; )

מאותה סיבה, אני חייב לסגור את הדלת של השירותים כל פעם שאני... אממ, עושה שם משהו. כל דבר שהוא. השכנה יכולה לראות, אם משעמם לה.

יש בסלון חלון עם נוף מרהיב לחומת הבטון האפורה שמפרידה בינך ובין השכן ושניצבת 15 ס"מ מולו.

רגעים של אושר

ההבנה שאפשר לצייר על החומה איזה נוף שבא לך. בכלל, החומה הזאת מקיפה את כל החצר ואפשר לצייר עליה כל דבר שרק עולה בראש.

לזכור שהחברים הטובים שלי, יותם ותמי, הולכים לעבור לדירה הצמודה נורא בקרוב ואנחנו הולכים לחלוק את הגינה ביחד.

רגעים של באסה

ללכת לאיבוד בשכונה כשאני ממהר בבוקר וצריך להגיע לתחנת האוטובוס.

רגעים של אושר

ללכת לאיבוד בשכונה בערב כשאני חוזר הביתה ולא ממהר לשום מקום. לגלות איפה פחי המחזור הקרובים לבית ולמצוא את הדרך הקצרה ביותר שמובילה לשדה הצמוד.

לתכנן את מסלול הריצה החדש שלי מהבית (טוב, טכנית עוד לא עשיתי את זה, אהמ... אבל אני אעשה!)

יש בית כנסת וגן ילדים ליד הבית. כן, זה אושר. אני אוהב רעש של חיים סביבי, לרוב...

אני גר במרחק של פחות מעשר דקות נסיעה מהבית של אמא. בדרך יש חנות פרחים. מושלם.

אני יכול להזמין אנשים לישון אצלי במסגרת Couch Surfing.

להירדם על הפוף שבסלון. הלילה הראשון שישנתי בדירה.

להתעורר במיטה ביום שבת בבוקר ולגלות שהתאורה פשוט מושלמת להתעוררות נעימה. לחשוב לעצמי שאם מישהי תישהה אצלי ללילה, יהיה לה נורא נחמד להתעורר כאן.

לדעת שאיפשהו בשנה הקרובה, כשהכל יהיה מושלם ובמקום, אני אארגן מסיבה לחנוכת בית ואזמין המון אנשים שאני מכיר ואוהב לעל-האש מטורף. חברים, משפחה... יהיה אדיר.

רגעים של אופטימיות

להביא לדירה החדשה חבילת קונדומים (היחידה שעוד לא פג התוקף שלה) יחד עם חפצים הכרחיים אחרים.

זהו. באמת שאני אוהב את הדירה החדשה שלי (= הבית החדש שלי.

תספרו ותראו שיש יותר רגעים של אושר מאשר רגעים של באסה. די בטוח בזה...

ואני גם לגמרי מאחר ליציאה לליל-הסדר. פאק מי.

נתראה בחנוכת בית! (;

חג שמח!

אוהב,

פילו