הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אפשר להגיד שכבר יותר משנה שאני מנסה לשדל את הבלוגרית היקרה Glenys (מעתה תיקרא "גלן" וייעשו מאמצים רבים להכפיש את שמה ברבים) למפגש.

למה?

כי היא בלוגרית די מגניבה, ולכל בלוגר מגניב יש פוטנציאל להפוך לבנאדם מגניב שאני מכיר (=

שזה הרבה יותר טוב. חברים בלוגרים הם דברים נורא בעייתיים. אי אפשר לסטור להם כשרוצים. אין אפילו סמיילי בשביל זה, שיז... (כי סמיילי מחייך שמביא פרח זה כזה דבר חשוב ושימושי, הא, עורכי ישראבלוג? נורא נורא חשוב! אפילו לאמא שלי אני לא מביא פרחים!!! לכו תמציאו סמיילים שימושיים, אידיוטים...!!! 0= )

הבעיה היחידה בסיפור היא אהבתה של גלן לאנונימיות. והיא אפילו עשתה עבודה מאוד טובה בלשמור על האנונימיות שלה... תאמינו לי, תקפתי את הנושא הזה מכמה כיוונים סטוקריים שונים \(= למזלי, לגמרי בטעות (שלה. אחת פרויידיאנית, אם תשאלו אותי...), גיליתי את הזהות האמיתית שלה, מה שהוביל לשרשרת אירועים שבעקבותיה עלתה האפשרות שניפגש.

הסתמכתי על מה שגלן אמרה לי.

"אני אוהבת דברים מגניבים. אם תעשה משהו מגניב, תגיד לי ואני אבוא!"

ואז הזכירו לי חברים שקורה משהו מגניב. יש חבורה שנקראת Midburn. הם אנשים ממש מגניבים והיפיים שנכנסו חזק לקטע של הברנינג מאן (אין לי כוח להרחיב, אם אתם סקרנים תחפשו באינטרנט) והם מארגנים אירועים המוניים היפיים וחינמיים אחת לכמה זמן. רק מגיעים עם צידה וציוד לשינה ונהנים. ובסוף השבוע האחרון הם אירגנו אירוע שכזה במדבר בדרום הארץ. האירוע נקרא Burning Lotus.

הצעתי לגלן לבוא.

גלן אמרה שאולי היא תזרום.

ואז גלן גילתה שרצועת עזה קיימת.

ואז גלן התחילה לתרץ סיבות ללמה היא לא באה איתנו.

אבל אנחנו הלכנו.

ולכן, החלטתי לכתוב את פוסט החוויות מהיומיים האחרונים לא כפוסט רגיל, אלא כפוסט "תאכלי את הלב, גלן! תראי איזה דברים פיספסת ותלמדי לסמוך עלי להבא כי עובדה שלא רצח אותי פלסטיני מעזה!!!".

בכם, קוראים יקרים, אני לא אתגרה. לא ידעתם בכלל על האירוע הזה ולא הזמנתי אתכם (=

אלא אם כן ידעתם על האירוע הזה. אם כן ועדיין לא באתם, הפוסט הזה ממוען גם לכם, אנשים גרועים שכמותכם.

תלמדו לזרום! BP

היציאה עצמה הייתה מאוד ספונטנית וקלילה. אם להגיד את האמת, כמעט ולא הלכנו בעצמנו...

תכננו לצאת ב-9 בבוקר. מעשית, התעוררתי בעשר בבוקר ועוד הייתי צריך ללכת לעשות כמה סידורים בבנק.

יצא לי קצת החשק מלצאת מאוחר. חשבתי לעצמי שנסיעה של שעתיים לכל כיוון פשוט לא שווה את זה.

למזלי, קנט חברי הטוב הצליח לשכנע אותי לבוא. לא כי הוא מאוד טוב בלשכנע, אלא כי הוא בנאדם כיפי. ידעתי שאם נצא שנינו, יהיה כיף ולא משנה מה. וצדקתי (= חוץ מזה, אחרי חמש דקות של שיחה עם פקיד בנקאי, פתאום התעורר בי חשק עז להיות בלב המדבר, מוקף בהיפים. איכסה. בנקים.

קנינו צידה ויצאנו לדרך. טיפ כללי: תחשבו שוב בטרם אתם קונים במבה למדבר. זה נורא מייבש את הפה C:

ובאופן כללי, תלמדו לכמת אוכל. לגמרי קנינו יותר מדי פיתות.

ועכשיו, אם אתם מוכנים לזה...:

דברים שגלניס פיספה כי היא מעאפנה שממציאה תירוצים על איך שהיא מפחדת לצאת מהבית בגלל רצועת עזה

נוף ארץ-ישראלי - כבר כתבתי בעבר פוסט משתפך על כמה שאני אוהב את הנוף שנפרש מולי כשאני נוהג בארץ. זה לא היה שונה בנסיעה הזאת. מרבדים עצומים של ירוק וצהוב וכחול ושמח בלב. נתקלנו גם בשמות מצחיקים של יישובים נידחים בדרום הארץ. יש כאן הערב מישהו מפדיה? מפתחיה? לא? meh. טוב אז לא משנה... אני אחסוך מכם את בדיחות המוצרים להגיינה נשית.

אמריקאית חמודה וברונטית - חשוב להזכיר פה שאחד מתחביביה הרבים של גלן הוא אהבת-נשים. משיחותיי הרבות איתה הבנתי שיש לה העדפה מובהקת לאמריקאיות, ולברונטיות. שזה לא נשים שנהנות לשתות לף-ברון. אלה בנות עם שיער... אעע, חום? \= אני יכול להגיד חום? דמאט, אני מוכן להודות שאין לי באמת שמץ של מושג מה ההגדרה המדויקת של הצבע הברונטי. אבל לגמרי הייתה בחורה אמריקאית ברונטית חמודה בחבר'ה שלנו. מקסין. ולגמרי הייתה בכל האירוע אווירה של "בואו נתנסה בדברים חדשים שאולי נתחרט עליהם בעתיד". ואני לגמרי כותב את הסעיף הזה רק כדי לעצבן את גלן. בעצם, את כל הפוסט הזה. הא ^^

שטויות מצחיקות שעושים לאמריקאים - מקסין רצתה שנלמד אותה מילים בעברית. אנחנו, לעומת זאת, רצינו ללמד אותה דברים שיגרמו לישראלים לצחוק עליה בעתיד. אני גאה שמצאנו את האיזון המושלם. מקסין, שמאוד נהנתה מאירוע ההיפים הראשון שלה, ביקשה מאיתנו שנלמד אותה איך אומרים בעברית את הביטוי "That's so sick" (זה משהו טוב. מוזר. אני יודע. הייתי רוצה לראות את הרופא המניאק שמסתובב במחלקה ומחלק ככה מחמאות.). בעניין של רגע, החלפתי מבטים עם כל החברים, הסתכלתי למקס עמוק עמוק בעיניים, ולימדתי אותה איך להגיד "כה חולה.". לכן, אם אי פעם תפגשו בחורה אמריקאית שמשתמשת בביטוי הזה, אני מבקש שתחבקו אותה חזק חזק ותבקשו ממנה שתמסור ד"ש לפילו (=

הביטוי, אגב, תפס לא רע בחבר'ה... כה חולה! BD

איך מצאתי את הפיתרון לכל בעיות העולם - ישבנו עם מקס וניהלנו שיחה על המבטא האמריקאי של האות ר' בשפה העברית. ואז, בהברקה של רגע, מצאתי דרך להסביר לה איך להגות את האות ר' כמו שצריך. בפעם הראשונה שהיא ניסתה לעשות את זה כמו שהסברתי לה, זה עבד. דברו איתי אם אתם צריכים עזרה בנושא (B

חשיפת זהותו של ספיידרמן הירוק! - גילינו מי הבנאדם מאחורי המסכה!!! D= ... טוב, כן, בעצם זה כנראה לא אומר לכם כלום. גם לא לגלן. אבל זה מלהיב בכל זאת!

ציורי גוף - חלק הכרחי בכל אירוע היפים. את החצי הראשון של היום הראשון בילינו בלצבוע את עצמנו בצבעי גוף שהביאה אחת מהחבר'ה. חלק מהחברים עשו דברים נורא נורא יפים. אני סתם עשיתי לעצמי צמידי טרייבל שחורים על שתי הזרועות עם רקע זהב מנצנץ. ממש אהבתי אותם והם גרמו לי לשקול להתחיל להשקיע מאמצים בכיוון של קעקוע. היו דיבורים על איך מה שאנחנו בוחרים לצייר על עצמנו אומר עלינו המון. הדברים שאני ציירתי היו הכי פשוטים ומינימאליסטיים מבין כולם. מעניין מה זה אומר עלי...

משחקי אור וצבע - נכון תמיד שוכחים להביא פנסים לקמפינג ואז אף אחד לא רואה שום דבר בחושך? למזלי, הפעם לא שכחתי והבאתי אחלה פנס. רק שהוא היה בוהק ולבן מדי והכאיב לנו בעיניים. מה שגרם לרצף מאוד כיפי של "בואו נשים דברים מול הפנס שיעשו תאורה יפה מסביב!". השתמשנו בבקבוקים שהכילו נוזלים ומיצים עכורים שהפכו למנורות יפיפיות, בשקיות תפוצ'יפס, בקולר האדום שלי (שהפך לפריט דקורטיבי מ-ה-מ-ם) ובעוד כל מיני דברים שהיו זרוקים מסביבנו. היה כיף. בלילה, ממש לפני שהלכנו לישון, כבר לא נשארו הרבה אנשים ערים. הלכתי לסיבוב עם חבר והחלטנו שאנחנו פועלים במוד "עשים". הלכנו למקור האור הכי קרוב, אמרנו שלום לכולם, הצגנו את עצמנו כעשים, ואם לא היה שם מגניב המשכנו הלאה. זה עבד בדיוק פעמיים (מדורה ומנורת זברה. אל תשאלו אותי מה זה.) ואז הגענו לרחבת הריקודים והתחלנו לרקוד.

אנשים טובים - אתם יודעים איך אנשים מציגים את עצמם לאנשים אחרים באירועים היפיים-חופשיים מהסוג הזה? ובכן, ככה: *מסאז'*. כן. היו לפחות שלושה אנשים שהתגנבו אלי מאחור ועשו לי מסאז' מה-זה-כיפי ורק אז הציגו את עצמם. בתמורה, נתתי להם חיבוק. איזה אנשים מקסימים. איזה כיף.

אה, אממ... כאלה... נו. דברים. היו דברים. - טוב, אני לא אשקר. עם כל האלכוהול והאווירה הטובה שרצו מסביב, קשה לי קצת לזכור מה עשינו ביומיים האחרונים ואיך הזמן רץ כל כך מהר. אני זוכר שהיו תופים שבטיים. היו ריקודים מטורפים לתוך הלילה. היה דיג'יי שלא ידע לשבור עליות. הייתה מוזיקה חיה של אנשים מגניבים. הייתה מדורה. הייתה נדנדה על עץ. הייתה עמדה של חפצים פרוותיים נעימים שכל מה שעשינו היה להימרח עליהם וללטף אותם. היה בר פתוח, שתפקדתי בו כברמן למשך כמה דקות וחילקתי שוטים של טאקילה במבחנות צנטריפוגות, יחד עם קליפות קלמנטינה, סתם בשביל הריח הטוב. היה... היה... היה כיף. כן.

פילו - נו כן, גלן גם לגמרי פיספסה את ההנאה מחברתי (=0 לצורך הבנה כללית של הטיפוס שאני, הנה שתי שאלות שחברים שלי שאלו אותי במהלך היומיים האחרונים ושהסכום הוקטורי שלהן שווה אפס: "תגיד, מאיפה יש לך את כל האנרגיות האלה כל הזמן??" "תגיד, איך ישנת כל כך טוב בלילה??"

כוח האהבה #1 - הילחמו, היפים, הילחמו! - ביום השני שלנו, לא הרבה לפני שהתחילו לקפל את האירוע, הגיע הזמן למופע הסופי: קרבות ההיפים! בקריאות ספונטניות של קופים אחוזי אמוק, התאספנו כולנו על ה-Dome. מה זה הדום? טוב, תדמיינו לכם כזאת כיפה שבנוייה מצינורות מתכת בצורות של משול-אוי נו כוסעמק אני לא סומך על הדימיון שלכם. חכו שנייה אני מוצא תמונה...

הנה. ככה זה נראה. זאת הדום.

ולמה אמרתי שהתאספנו כולנו על הדום?

טוב, דמיינו לעצמכם את הדום הזאת, כשהיא מכוסה בהיפים (= כולם טיפסו עליה כדי להנות מהמופע שהתרחש בתוכה. היפים-היפים, זוגות-זוגות, נכנסו לדום ונלחמו עד המוות עם נשקים של ספוג! זה היה כל כך אדיר. היו כמה קרבות מצויינים ומפתיעים, וכולם שאגו וצרחו ונהנו. די בטוח שיש לא מעט תמונות שלי תלוי כמו ספיידרמן איפשהו על המתקן הזה כשאני צופה בשני היפים נלחמים ומלקק סוכריה בצורת לב.

וופס, מצאתי אחת!

ציצים - היו 6-8 כאלה שהסתובבו חופשי ביום האחרון. לא בטוח אם 6 או 8 כי יש מישהי שאני לא בטוח אם ראיתי אותה פעמיים או שאלה היו שתי נשים שונות. נשים נהיות דומות מאוד אחת לשנייה כשהציצים שלהן בחוץ (זה שקר מוחלט, לא יודע למה כתבתי את זה...)

סופת טורנדו - טוב, לא באמת, אבל עדיין היה קטע אדיר. מערבולת חול בגובה של כמה מטרים עברה במרכז הרחבה שסביבה נבנו כל האוהלים. היא הייתה נורא מגניבה. ואז היא המשיכה להיות מגניבה. ישר על כמה אוהלים שעמדו בדרכה. העיפה אוהל אחד כיבינימאט, וגרמה לבחור לרדוף אחרי חפצים שלו שעפו ברוח. אני כל כך רוצה ללמוד כשפות-אוויר!!! D'=

תקועים בחולות - בדרך הלוך לאירוע, שכדי להגיע אליו היה צריך לעבור בשטח מדברי של חול, כבר הבנתי שאין מצב שאנחנו מצליחים לחזור מבלי להיתקע לפחות פעם אחת. צדקתי. בלשון המעטה. מרגע שיצאנו מהאירוע ועד שעלינו על כביש האספלט הקרוב (מרחק של 5 דקות נסיעה בערך), עברו 4 שעות. 4-פאקינג-שעות. נתקענו 9 פעמים, בבערך 3 מסלולים שונים שניסינו. מסתבר שהאוטו שלי אוהב לחפור בערך כמוני. המסלול לאירוע, אגב, היה מסומן בנייר טואלט במיקומים אסטרטגיים. עכשיו אני יודע שזה סומן ככה כי זה היה חרא מסלול (!!!).

אגב, סתם קטע משעשע: כשהתחלנו את הנסיעה, מישהו שם לב שאנחנו עומדים להיכנס לשטח החולי וצעק לנו משהו. עצרתי לידו את הרכב ושאלתי אותו מה הוא אמר. הוא אמר "הכי חשוב זה שלא תעצרו באמצע הנסיעה!". בשביל זה עצרתי. ואז כשניסינו להמשיך את הנסיעה, האוטו כמעט נתקע. בשביל מה האידיוט הזה היה חייב לפתוח את הפה?! היפים ארורים!

תיאוריית ה-"סופרמן הוא זין" - בפעם הראשונה שנתקענו, נתקענו ממש. האוטו נשען עם הגחון שלו על החול. היינו גם יחסית מרוחקים מקבוצות אחרות של אנשים והיינו די מיואשים. למזלנו הרב, בחור עם רכב 4X4 ויכולות גרירה מצא את הדרך שלו לידנו. היינו צריכים לשכנע אותו קצת שיעזור לנו (הבנזונה לא רצה בהתחלה!), אבל אז הוא הצליח לגרור אותנו אחורה. אמרנו לו תודה, שרנו לו שירי הלל, זיבחנו זבח לכבודו, ואז הוא נעלם לעבר האופק החולי. מאושרים, נכנסנו לאוטו, התנענו, והתחלנו ליסוע. נתקענו שוב אחרי דקה בערך במקום אחר. תיאוריית ה-"סופרמן הוא זין" - כשסופרמן בא לעזור לאנשים, הוא עושה חצי עבודה ולא ממש אכפת לו מה קורה איתם אחרי. "זה נכון, אני יכול לקחת את הרכב שלכם עד לכביש הנורמלי הקרוב, אבל אני מעדיף רק להוציא אתכם מהמקום שאתם תקועים בו ולברוח. להית'!"

כוח האהבה #2 - מספיק חזק כדי לחלץ מכוניות שתקועות בחול! - בתקיעות האחרונות שלנו כבר היינו מוקפים בקבוצות של אנשים מרכבים אחרים, שגם הם נתקעו. היו קטעים נורא יפים שכולנו התחבקנו וזה עשה לנו נחמד כי היינו נורא מבואסים ומיואשים מלהיתקע בחולות. היה אפילו רכב אחד שנהיה לו פנצ'ר. אבל מה, כשהתחברנו, שילבנו ביחד כוחות והצלחנו לחלץ את כל הרכבים התקועים שלנו. כשהצלחנו להגיע לשביל היותר ראשי, שבו לא ממש היו סכנות להיתקע, היינו מאושרים כולנו וקפצנו במקום והתחבקנו. ... טוב, רק אני קפצתי במקום. אבל כולם היו שמחים וצעקו מאושר! יש תמונה ממש יפה של טביעות ידיים מחול על השמשה האחורית של הרכב שלי של כל האנשים שעזרו לדחוף.

זמן אוויר - לקראת כביש האספלט, אחרי 4 שעות של סבל בחולות כשכבר ממש היינו בעצבים, הצלחתי לשמור על הרכב במהירות של 60 קמ"ש ולא ממש התכוונתי להאט. הדרך הייתה דרך עפר יחסית טובה, אבל עדיין פחדתי שניתקע איכשהו. מלפנינו, הצלחנו לראות שדרך העפר מסתיימת במדרון חול עם שיפוע כזה בערך \ (השיפוע עלול להשתנות כתלות בפונט). בגלל שפחדתי להיתקע, המשכתי ליסוע במהירות גבוהה. מה שגרם לחברים שלי באוטו לצרוח "פילו בטונדות!!!". מה שגרם לי לסטות בחדות ימינה כדי לעקוף את שתי הבטונדות הקטנות שעמדו משמאל לפני העלייה לכביש (הייתי שם לב אליהן לבד... אולי.). ואז עלינו את השיפוע. והיינו באוויר. עם כל הגלגלים. בערך 30 ס"מ מעל הכביש, להערכתי. מה שגרם לחברים שלי באוטו לצרוח ככה סתם. ואז נחתנו והמשכנו בנסיעה על כביש האספלט, וזאת הייתה האקסטזה של החיים וכולנו היינו מאושרים ונשפכנו מצחוק למרות 4 שעות של חפירות בחולות. זה היה סיום אדיר.

... איזה מזל שבכל מקרה אני צריך לקחת את הרכב למוסך בקרוב.

הענקת תואר "אביר" לרכב שלי - אחרי מה שהרכב שלי עבר בחולות, החלטנו שצריך לתת לו תואר אצולה כלשהו. שם, לפחות. השם שנבחר הוא Mister P, שזה קיצור של Mister Pig, שזה לא באמת קיצור כי כשחושבים על זה יש בשני השמות בדיוק אותה כמות של הברות אבל שקט. לשם הזה יש משמעות כפולה והוא מרמז על שתי דמויות מוערכות מעולם הקולנוע/טלוויזיה. אם מישהו יצליח לנחש אני אוסיף תמונה/וידיאו (; בהצלחה עם זה!

פוביות חול - אחרי 4 שעות של להיתקע בחולות, גילינו שפתאום כולנו נורא מפחדים להיתקע כשאנחנו מתקרבים לעליות. או כשאנחנו מתחילים נסיעה עם הילוך ראשון. או בדרכי עפר. ... כן. אנחנו מפחדים להיתקע על כבישי אספלט. אתם לא מבינים כמה זה הוטמע בנו.

כיף בבית הקברות - אחרי הבריחה הנועזת מכלא החולות, חיפשנו מקום נחמד לשבת בו ולהירגע. פנינו לכיוון אחד היישובים  וזיהיתי כביש שמוביל לפארק שאפשר לשבת בו. אז הגענו לפארק. שהיה בעצם בית קברות. ולגמרי ישבנו שם ונרגענו ועשינו דברים לא חוקיים טיהי. (העלמת מס, בעיקר...). טוב לדעת שאני יכול לסמן V על הסעיף הזה ברשימת ה-"דרכים לזלזל במתים" שלי (=

הסעודה האחרונה - בנדיקטס! - בפעם הראשונה שנתקענו בחול, היינו בטוחים שנמות במדבר. התייאשנו לגמרי. ובדיוק ברגע הזה, נופר, בחורה חמודה מהחבר'ה, התיישבה על גבעת חול. בפרצוף ממורמר ומובס, היא יכלה לחשוב רק על דבר אחד שלא באמת היה קשור לשום דבר שדיברנו עליו עד אותו רגע: "אוף. נמאס לי מזה. אני רוצה לאכול בנדיקטס.".

מעט היא ידעה (הביטוי הזה לא מתורגם טוב, הא?) שאני בנאדם שמאוד אוהב לרצות אנשים. "יודעת מה? קבענו. אחרי שנצליח למצוא את הדרך שלנו מחוץ למדבר הזה, נלך לשבת בבית קברות ונעשה שמח. אחרי זה, אנחנו נוסעים לאכול בבנדיקטס."

וכך עשינו. הצטרפו אלינו עוד שני חברים מהאירוע. עצרנו בחנייה (קצת בחשש, כי זאת הייתה חניית עפר...) ובסצינה מאוד משעשעת, יצאנו מהאוטו, מטונפים, מסריחים, מכוסי חול ולבושים כמו היפים, כאילו אנחנו חוזרים לסיוויליזציה אחרי שנים שבהן נעדרנו. אבל יש לנו אוטו. אז, כזה... לא יודע. אותי זה הצחיק.

מורעבים ועייפים, התיישבנו לאכול אחרי כמעט שעתיים שבהן פינטזנו על סלסילת הבריוש שנקבל. לא הפסקנו לדבר על בריוש. ועל דרכים משונות למות. אבל זה לא קשור עכשיו.

בכל מקרה, היה מדהים. מהארוחות האלה שבהן נהנים מכל ביס.

הנה, תראו איזה אנשים יפים אנחנו:

אם תסתכלו מקרוב, תוכלו לראות שאי אפשר באמת לראות בתמונה הזאת את קעקועי הצמידים שציירתי לעצמי על הידיים ושהמשפט הזה מיותר לחלוטין.

רואים את החיוך המטופש הזה על השפתיים שלי? (אני האידיוט באמצע התמונה) אז החיוך הזה לא ירד ממני לכל אורך המנה שאכלתי. היא הייתה מושלמת וכל כך נהניתי ממנה. אין דרך טובה להסביר את זה. הייתי מאושר כשאכלתי אותה. מכל ביס מחדש.

אולי הכרתי אותה בגלגול קודם. מי יודע.

אז זהו, גלן. אלה הדברים שפיספסת!

למרות שיודעת מה? בעצם, אני מאמין אדוק של תיאוריית הכאוס, מה שאומר שאם היית מצטרפת, כנראה שכל הדברים האלה בכלל לא היו קורים ובמקומם היו קורים דברים אחרים לגמרי ובכלל לא היינו נהנים מהאירוע הזה... כנראה שפשוט היינו נכנסים בבטונדות ומתים.

אבל בכל מקרה, האמריקאית הייתה שם (;

יופי. כן. תקנאי, מוהאהא! D=[

... שבוע הבא אנחנו בלונה פארק, כן? ^^

באופן משונה למדי, נזכרתי שהיום זה יום ההולדת של אבא שלי.

יום הולדת שמח אבא.

אני אנסה לבוא לבקר אותך בבית הקברות, למרות שאני יודע שמעולם לא ייחסת חשיבות לימי הולדת... זה תמיד היה תירוץ טוב כדי ללכת למסעדה טובה. אולי אני אביא אוכל.

אוהב אותך. לא נראה לי שיש הרבה פואנטה בלאחל מזל טוב (=

באופן משונה למדי וקצת אחר, הזכרתי לעצמי שאני שמן.

איך?

טוב, יש לי מקרר חדש שאפשר להגדיר בו את הטמפ'. איך החלטתי באיזו טמפ' לבחור? הכנסתי גלידה של בן&ג'ריז למקפיא בטמפ' מקסימלית והורדתי בהדרגה את הטמפ' עד שהמרקם והקושי של הגלידה היו אידיאליים.

... כע.

אוקי עכשיו הגיע זמן לישון כי מחר צבא וכאלה.

אה כן, ונשרפתי קצת. ייאי P\=

אוהב!

פילו