הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אז נכון שאמרתי שאני לא כותב פוסטים בזמן האחרון, ונכון שזה טכנית פוסט, אבל אם תשימו לב טוב טוב תראו שזה לא באמת פוסט פילו!

קרו לי כמה דברים נחמדים / משעשעים בתקופה האחרונה ובא לי קצת לתעד אותם.

אבל אני לא אכתוב פסקאות ארוכות, אשקיע בכל משפט ומשפט ואקרא מחדש את הכל עד שזה יהיה מושלם ומצחיק ושנון ומביך לנכדים שלי. לא לא. אני לא במוד לכתיבת פוסטים. במקום זה אני אכתוב משפטים בודדים, שמאחורי כל אחד ואחד מהם ישנו עולם ומלואו! הבטחה שלי. תרגישי חופשיים לדמיין איזה סיפור שרק בא לכם לכל אחד מהם (=

ובכן:

עקבות דם בבית שלי.

משתכשך בבריכה של סדרת הטלוויזיה "מסודרים" עם חברים.

"איזו רשימת השמעה שמת לנו שבוע שעבר? ממש אהבתי אותה!" "באמת? סתם השמעתי שירים שאני אוהב ושנראו לי זורמים!"

הרגע הזה שבו מזג האוויר עושה בדיוק את מה שחזית שהוא יעשה וחברים שלך אומרים לך שהם התלבשו בהתאם לתחזית שלך.

האוטו היה במוסך כדי שיחליפו לו את האגזוז ועכשיו הרמקול השמאלי המת שלי קם לתחייה.

להיפגש סוף-כל-סוף עם מישהי שכבר שנים אתה רוצה להיפגש איתה ולגלות שהיא באמת מגניבה כמו שחשבת.

אגב, חבר'ה, בעקבות שיחה שהייתה לי היום אני רוצה להזכיר כאן משהו נורא נרוא חשוב: כתיבה זו אמנות.

עשו טובה, אל תכתבו רק כי לימדו אתכם את הבסיס של איך לכתוב כשהייתם ילדים. ובבקשה, ב-ב-ק-ש-ה, אל תחרבנו מילים ככה סתם. בטח שאל תשלשלו אותן...

הנה, דוגמה. תראו איך אני כותב שני קטעים על אותו נושא בדיוק, רק שאחד מהם מגניב ומסקרן והשני משעמם ומיותר לגמרי:

1) יש לי כוס מלאה בסוכריות גומי בטעם קולה במטבח. זה אדיר, רק חבל שאני מפחד בכל לעיסה שיינעצו לי שבבי זכוכית בחניכיים. אל תשאלו.

2) קיבלתי סוכריות גומי בטעם קולה בתוך בקבוק זכוכית ולא ממש ידעתי איך להוציא אותן ממנו אז שברתי את הבקבוק והוא התנפץ לרסיסים ועכשיו אני פוחד שיש לי שבבי זכוכית בתוך הסוכריות אז אני לא אוכל אותן.

אנא מכם, כתבו בצורה מעניינת.

(קטע זה הוגש לכם בחסות זה שנשבר לי הזין מבלוגים גרועים. לא, לא הבלוג שלך. אני מדבר על בלוג אחר. די לבכות. ואגב, זה שקר. אני לגמרי אוכל את הסוכריות האלו בלי לחשוב פעמיים.)

אוהב,

פילו