הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

בטח שטן בינינו

... הרבה יותר טוב משתן, אני משער \(=

א. אתם כולכם קצת זונות שלא הגבתם לפוסט הקודם, אפילו שהיה קטע לא ברור עם שליחה של מלא מיילים והפיכה זמנית של הבלוג לפרטי. כן, הבלוג השתגע קצת. אני חושב שבהתחשב בעובדה שיש לו בעלים כמוני, מותר לו לעשות את זה פעם בעשור!

ב. עברתי את ה-66,000 כניסות לבלוג, מה שאומר שפספסתי את ההזדמנות לעשות קשר בין מספר הכניסות לבלוג ובין מספר השנים שעברו מאז שמת הדינוזאור האחד-לפני-האחרון (תחי דנבר, הדינוזאור האחרון! ... דנבר מת מתישהו? \= ... ומה זה השם המטומטם הזה, דנבר?)

ג. אני עכשיו בבית של אמא שלי כי המחשב הנייד שלי מת. אני חושב שזה קצת מוזר להגיד שהוא מת כי דווקא עכשיו הוא עושה הרבה רעש מפחיד כזה של נקישות לא ברורות כשאני מנסה להפעיל אותו. יש מצב שהוא מנסה לדבר איתי בשפה חייזרית מגניבה שכזאת? בכל מקרה, אני צריך להוציא ממנו את כל הדברים החשובים שלי (50% זה המוזיקה שאגרתי כל חיי והייתי שאנן מכדי לגבות אותה. הקארמה מזיינת אותי על סגנון החיים הפיראטי שלי, Aye?) ולקנות מחשב חדש. עד אז... טוב, יש לי סיבה נוספת לבוא לאמא כמעט כל יום P=

ד. ברגע נדיר מתחשק לי להודות שאני רוצה שוב אהבה. כלומר, לא שאני רוצה ששוב תהיה לי אהבה, כי לא ממש היה לי את הדבר המפגר הזה עד היום, אבל אני שוב במצב שבו אני מודע לזה שאני רוצה אהבה. אתמול ישבתי עם יותם ושאלתי אותו איך זה להיות עם מישהי ליותר מכמה חודשים (כמה שנים, במקרה שלו). הוא אמר שאני, במיוחד אני, ממש אוהב את זה.

... אוף.

למה הבנות שאני ממש רוצה להיות איתן לא ממש רוצות להיות איתי?

ה. האקסית שלי הרבה זונה בגלל שהיא פירסה בפייסבוק את הדף הזה שאני די מכור אליו ולמוזיקה שבו ויש שם מלא ג'ינג'יות שאוות אבל בתכלס הוא גם קצת מדכא וגורם לי להתבאס כשאני חושב על אהבה.

ו. הוטרינר חושש שלטאשה, הכלבה האהובה שלי, יש סרטן ברגל. בקרוב הבדיקות. worst case scenario, בקרוב תהיה לי כלבת Tripod ואני לגמרי אעשה על זה מלא בדיחות.

ז. בולבול, בולבול אני אומר...!!! 0'=

ח. אז כן, כנראה שאני לא אכתוב יותר מדי בקרוב בגלל שלא יהיה לי אינטרנט נגיש במיוחד...

ט. היה לי שלשום סיור-סליחות בירושלים שהצבא הכריח אותי ואת שאר הקצינים ביחידה ללכת אליו. כולנו סבלנו נורא, בעיקר כי חזרנו לבסיס רק ב-3 בלילה. הנה התקציר של מה שהיה שם: דתי זקן מחיל האוויר שהיה מאוד לא ברור (אף אחד לא הצליח להבין אם הוא צילם בסוף את המטרה או לא ואני ציירתי סימני שאלה ענקיים במחברת שלי וניסיתי לצייר אישה כושית אבל יצא לי ציור של קוף ואני לא בטוח אם זה הופך אותי לגזען או לא) ושרמז בתחילת ההרצאה שלו שלקבל חבילה מהבית במהלך הטירונות זה כמו להפציץ את הכור בעירק (תזכיר לעצמי - הדגל המתנופף בחלון שרק אני יכולתי לראות ושהיה מאוד תמונתי ויפה), "אנחנו לא הולכים לדבר על יהדות כי הערב הזה הוא לא כפייה דתית, אז בואו אני אספר לכם איך הכל גורם לי לחשוב על אלוהים!", "מה תוכלו להגיד לי על דוד המלך?" "הוא היה ג'ינג'י!" "ומה אומרים על ג'ינג'יים?" "שהם שובבים...!", קצת מצחיק ואירוני שיהודים הולכים להתפלל לנשמה של ג'ינג'י, הסתובבתי בכותל שהיה מפוצץ באנשים והבנתי שאם מישהו יציע לי להשתתף אני אענה לו שאני לא יהודי, זה פחות או יותר היה רגע של הארה רוחנית (האפלה רוחנית?) שבו הבנתי שאני לחלוטין מוכן להתנתק מהקשר של הדת לחיים שלי.

ו... אוח, האוויר של ירושלים.

התענוג היחיד בחוויה המפגרת ההיא.

י. יום כיפור אוטוטו. מי רוצה להצטרף אלי ואל חברים שלי ליום של משחקי קופסא וכפירות קטנות?

בואו נסיים את זה ככה, לפני שזה יתפתח לריב.

אוהב,

פילו