ביום ראשון כשקראתי ספר באוטובוס בדרך לבסיס, העפתי מבט החוצה וראיתי פרסומת חמודה של "צומת ספרים" שבה היה ציור של פיטר פן.
(פוסטר אילוסטרציה - ככה היה נראה פיטר פן אילו היה בלש ממולח, מבריק ושנון מהמאה ה-19)
אחרי כמה דקות, בספר שקראתי, תואר כתב חידה שהתייחס גם הוא לספר של פיטר פן.
שעה מאוחר יותר, כשעמדתי בתחנת הרכבת אחרי שהגעתי לבסיס שלי ונזכרתי שהייתי אמור להתייצב בבסיס אחר, עמדה לידי בחורה פריקית מגניבה עם שיער צבוע בגוונים של כביסה צבעונית שכובסה בטעות עם אקונומיקה. על הירך שלה היה קעקוע ענקי של פיטר פן.
אלה היו יותר מדי צירופי מקרים לדעתי ומצאתי את עצמי מחייך בסיפוק עצמי.
היה משהו מעודד ומחמם לב בעובדה שהדימוי הקלאסי לילדות נצחית בחר לרדוף דווקא אחרי.
אגב, ממש נהניתי מהספר הזה שקראתי. מאוד התחברתי לקווי המחשבה שבו ולדימיון היצירתי של הכותב, שבמקרה, הוא ישראלי. בכמה פסקאות הייתי יכול להישבע שהוא פשוט עשה קופי פייסט לדברים שכתבתי פה בעבר, וזה די הדהים אותי.
אני מתכנן לשלוח לי אימייל ולהודות לו על הספר.
סתם ככה. כי אני יכול וכי בא לי.
... טוב וכי הוא גם די הכווין את הקוראים בין השורות לאפשרות לשלוח לו אימיילים.
או משהו שכזה.
היום, במהלך מסלול הליכה קצר של 750 מטרים בתל-אביב:
- דיגדגתי כפות רגליים של תינוקת מתוקה וחייכנית בת 9 חודשים
- ילדה ברחוב נתנה לי דף מודפס עם סמל צה"ל ודגל המדינה שעליו רשום "תחזרו לשלום, ישר כוח" (איך היא יודע שאני יוצא מחר להגנ"ש בשומרון?)
- בחורה על אופניים כמעט דרסה אותי, ואז זיהתה אותי והזכירה לי שאנחנו מכירים (זה לא הוגן שאנשים שהכרתי בצבא יצפו ממני לזהות אותם באזרחות)
- נתקלתי בעוד מכר חביב, שמכיר את אזור השומרון וסיפר לי שהיישוב שאני הולך לשמור עליו מחר מלא בחבר'ה צעירים נחמדים, מה שדי עודד אותי
- חבורת ילדים שהפגינה כדי לחזק ולעודד את חיילי צה"ל כפתה עלי לקחת עוגיה אחרי שפניתי לאחד מהם והודיתי לו על מה שהם עושים
- ו... הזעתי 50 ליטר זיעה
אני מאוד רוצה להמליץ לכם להסתובב קצת רגלית במדינה הקטנה והיפה הזאת שלנו ולספוג את כל מה שיש לה להציע, אבל אלוהים ישמור, חכו עד שיתקרר קצת בחוץ.
מילא שאתם תספגו דברים, אבל רחמים על החולצה המסכנה שלכם!
... אה כן, והעדפתי שלא לתאר את גל ריח הביוב ששטף אותי מעט בהמשך הדרך.
למי מכם שלא עושה עבודה מדהימה בכריית מידע מתוך קטע כתוב, אציין עכשיו שמחר אני יוצא לשבוע שמירות ביישוב בשומרון.
קצת מבאס אותי כי עד היום עשיתי שמירות באזור הבקעה, שזה בתכלס חופשה של שבוע יד ים המלח.
אבל עכשיו אני יוצא לשומרון. המקום שבו נחטפו ונרצחו שלושה נערים לפני לא הרבה זמן.
ממממממ-המ.
אז היום מצאתי את עצמי יושב במשרד שלי, משפצר את האפוד שקיבלתי בנשקייה ומפזר בתוכו את המחסניות במיקומים אסטרטגיים קלים לשליפה, כולל מחסנית מסומנת שמכילה כדורים נותבים לירי בלילה.
היש יותר ג'ובניק מפוחד ממני?
למרות שבתכלס אני לא כזה מודאג. אתמול התאמנתי על ירי בזומבים במשחק ממש מגניב.
שיבואו, אני אומר, שיבואו!!!
*זורק בקבוק זכוכית על הריצפה*
... אהמ, וופס, סורי זה הכפתור הלא הנכון.
*יורה לאוויר*
אוף. לא רוצה )'=
עשו טובה ותגיבו דברים משעשעים!
אוהב,
פילו
(נ.ב.,
נכון הזימזום המעצבן הזה ששומעים כשיתוש מתקרב אליכם?
אז מסתבר שכשחמישה יתושים מעופפים נכלאים איכשהו בחדר אחד, זה נשמע כמו סירנה מרוחקת / הסאונד אפקט המצמרר הזה ששמים בסרטי אימה רגע לפני שהרוח מפילה סיר חמין לרצפה במפתיע. שאלוהים ירה בי.)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
