בעוד שעתיים אני יוצא לחתונה של חברה מהצבא.
מוקדם יותר היום הודיעו לי שהורה של חבר נפטר אמש במפתיע. ההלוויה תיערך ככל הנראה מחר בערב.
מצחיק איך שהחיים מצמדים ככה לפעמים שני דברים מאוד הפוכים. אחד שמח, אחד עצוב.
התרחיש הזה הזכיר לי את הסרט "ארבע חתונות ולוויה אחת" שללא ספק מעיד שהשילובים המשונים האלה קורים לא מעט בעולם המפגר שלנו.
אבל בעצם, כשאני חושב על זה, למה חתונה בכלל נחשבת כמאורע משמח...?
זה סתם יום שנבחר באופן הכי נוח כדי לקבץ קבוצת אנשים, כדי שבפניהם יוצג לראווה זוג שרוצה להמר את הימור הטלת המטבע של להישאר ביחד באופן מונוגמי מספיק זמן עד שלפחות אחד או אחת מהם ימצא את מותו לפני שיימאס להם זה מזו.
אין שום דבר מיוחד שקורה ביום הזה.
הזוג הזה כבר ביחד זמן מה, החליט מראש שהוא מתכנן להישאר ביחד בקשר מונוגמי ביום שבו בוצעו האירוסים, ובחר יום שרירותי כדי להתלהב ולהשוויץ בפני כל העולם ואשתו. (אה, רגע עולם, אתה עדיין לא נשוי? נו כבר, לא הגיע הזמן?? 4.54 מיליארד שנים זה גיל מושלם לנישואים! טוב טוב, אל תדאג, יש לנו חברה שנראה לנו שתסתדרו מאוד טוב ביחד... הכרת כבר את נוגה? אתם בערך באותו גיל. היא בדיוק יצאה מקשר קצת בעייתי...)
זה לא כאילו הם הכירו באותו יום בפעם הראשונה, שזה המאורע שבאמת ראוי לציון בכל קשר.
בעצם... יודעים מה? אני בטוח שחייבים להיות כמה זוגות שהתחתנו ביום שבו הם נפגשו. הבה וניקח את הזמן להעריך אותם על שעשו את ההחלטה הנכונה!
וגם אם ההסתברות להתרחשות שכזאת היא נמוכה - אז לפחות תתחתנו ביום שבו התארסתם, דמאט. תחגגו כמו שצריך את היום שבו הגעתם להחלטה הזאת, ורק אחרי זה תדאגו לארגן עוד מסיבה חסרת משמעות או תאריך חשוב בשביל החבר'ה.
(עובדה מעניינת - גיליתי שטקס האירוסים באמת מתקיים בחתונה היהודית ברגע שהחתן עונד טבעת לאישה ואומר "הרי את מקודשת לי...". סופסוף עשיתם משהו כמו שצריך, יהודים!)
אז לא. אני לא מבין למה נישואים הם אירוע משמח.
לא שאני אוותר על תירוצים להשתכר ולהתלבש יפה ולרקוד כמו מפגר ולאכול אוכל טוב, אבל בכל מקרה לא צריך להרחיק לכת בשביל זה. אני חוגג ככה גם ימים אקראיים בשנה שבהם כל החבר'ה מחליטים שמתחשק להם להתלבש בבגדים ורודים (אהמ-אהמ...).
אם ננסה לחשוב על אירוע שלכאורה נראה מתאים כ-"אנטי-מוות", יום ההולדת יעלה לרובנו המוחלט בראש כמועמד העיקרי לזה.
נשימתנו האחרונה בחיים האלה, אל מול נשימתנו הראשונה.
אבבבללל...
רגע. גם פה משהו לא מסתדר לי.
למה אנחנו עצובים כשמישהו מת? כי איבדנו אדם קרוב ואהוב, כן...? או לפחות, כמו במקרים אחרים ונטולי אהבה, מישהו שהתרגלנו אליו.
בלידה, לעומת זאת, מה כבר משמח אותנו?
אנחנו עוד לא יודעים שום דבר על היצור הקטן הזה שהשרצנו הרגע.
אין לנו שום דרך לדעת אם הוא בכלל יביא לנו אושר בחיים, או כאב וסבל. יכול להיות שהוא יהיה הדבר הגדול הבא מאז איינשטיין, אבל גם יכול להיות שהוא יהיה הדבר הגדול הבא מאז היטלר.
אז למה אנחנו שמחים אחרי לידות?
למה אמא מחייכת בתמונות מבית החולים?
ולמה, למה לעזאזל, אנשים שומרים כמזכרת את חבל הטבור המיובש והמצומק בתוך יומן מיוחד?!? (שאלה שפחות קשורה לרצף השאלות. זה סתם משהו דפוק לגמרי שאני באמת לא מבין למה אנשים עושים אותו.)
מה אנחנו חוגגים ביום ההולדת?
את הפוטנציאל הטמון בגור האדם שהבאנו לאוויר העולם? את הזכות שניתנה לנו לגדל ולחנך מאפס יצור חי אחר? את המשכיות הגנום האנושי שלנו? את העובדה שאמא כבר לא דובה-שמנה?
גם אם זה לא מסתדר אצלי בראש, נראה שלידה בהחלט אמורה להיות משמח.
איפה שבני האדם מאכזבים אותי, אני מסתכל על הטבע כדי לקבל חיזוקים.
כשפילים מתים בטבע, חברי הלהקה שלהם נוטים להישאר לידם ולהראות סימנים של אבל ועצבות. הם גם חולקים כבוד לעצמות של פילים אחרים כשהם עוברים לידן.
אחרי לידות, פילים נוספים מהעדר (ליתר דיוק - פילות נוספות...) מראים עניין והתלהבות בגורים, מלטפים אותם ומריחים אותם. מעניין שגם בני אדם נוטים לעשות את זה... ("אווו, ריח של תינוק!").
ויודעים מה פילים לא עושים?
מתאספים כולם ביחד אחת ל-365 ימים מסביב לערימת דשא עסיסית ומניחים עליה באופן אסטרטגי נרות בוערים.
כלומר,
מה
הפאקינג
קטע
עם
לחגוג
ימי
הולדת???
מה אנחנו חוגגים בימים המטופשים האלה? את העובדה ששרדנו כמות שרירותית של ימים?
לפי הלוגיקה הזאת, למה לא להתעורר כל בוקר ולעשות מסיבה בגלל שאנחנו עדיין חיים וקיימים?
אם כבר, זה נשמע לי הרבה יותר הגיוני.
כלומר, ימי הולדת בכלל לא היו קיימים עד היום שבו הומצא לוח השנה. אנשים היו שמחים להיות בחיים, וכל יום שבו הם היו בחיים ולא צד אותם עדיין נמר שן-חרב היה יום מיוחד וקסום. כל כך מיוחד וקסום, שברוב הדתות אפילו אומרים תודה לאלוהים כל בוקר שזה בכלל קרה.
אני לא יכול שלא לדמיין את האדם הראשון שהגה את הרעיון המפגר הזה אחרי המצאת לוח השנה.
"היי חבר'ה, מסיבה גדולה מחר! כולכם מוזמנים!"
"אוו מגניב! מה בדיוק חוגגים?"
"את העובדה שאני קיים בעולם הזה עוד שנה שלמה!!! נכון שזה פשוט אדיר???" *מקפץ לכיוון האופק וזורק עלונים לכל עבר*
"... וואו. באמת? איזה שמוק נפוח ונרקיסיסט."
...
ומאז כולם רצו שגם להם יעשו כזה דבר. כי כולנו שמוקים נפוחים ונרקיסיסטיים.
ה-סוף.
ראיתי לאחרונה באינטרנט מאמר שטוענת שבחדר עם 23 אנשים, יש הסתברות של 50-50 שלפחות לשני אנשים בחדר יהיה תאריך יום הולדת זהה.
מה זה אומר?
זה אומר שבפעם הבאה שתהיו בחדר עם עוד 22 אנשים, תבדקו מתי כל אחד מהם נולד ותגלו שלאף אחד מהם אין יום הולדת בתאריך זהה.
ו-אז...! בפעם הבאה שתהיו בחדר עם עוד 22 אנשים ותבדקו מתי כל אחד מהם נולד, תגלו שלאף אחד מהם אין יום הולדת בתאריך זהה ותחשבו לעצמכם "למה אני ממשיך להאמין לכל שטות מטומטמת שאני קורא באינטרנט?"!
או בעצם, יותר בכיוון של "למה אני ממשיך להסתובב כל הזמן עם אותם 22 חברים?".
(אני מודה שבדקתי את המתמטיקה של הדבר הזה והוא בעצם סטטיסטי והגיוני לגמרי. אני סתם אוהב לצחוק על דברים. אפילו יש לזה שם - "בעיית יום ההולדת". שזה סתם מצחיק, כי עד היום חשבתי שבעיית יום ההולדת זה כשכל שנה ביום ההולדת שלי אני נשאר לבד בבית ובוכה כי אף אחד לא אוהב אותי באמת.
... מצחיק! D'= )
אני הייתי פילו, וזאת הייתה טעימה מהמחשבות שרצות לי בראש חלק ניכר מהחיים.
ולצערי הרב, נראה שהמוות הוא המוזה שלי...
אני די מתגעגע ללכתוב פה.
אנסה לחזור שוב לפני שהאתר הזה מת.
אוהב המונים,
פילו (כן כן כבר כתבתי קודם שזה אני אבל אני תמיד מסיים ככה פוסטים אז לכו חפשו מי שיהפוך אתכם לגופים רוטטים P\= )
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
