הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

"אני רוצה להגיע לסוף הסיפור.

תמיד האמנתי שאי אפשר באמת ליהנות מסיפור טוב אם לא הגעת לסוף שלו.

אני רוצה לראות לאן מובילים החיים שלי.

מה אעשה עם עצמי,

במה אעבוד,

האם ובמי אתאהב,

איזו מן משפחה תהיה לי,

איזה מן אנשים יגדלו הילדים שלי להיות,

מי הם החברים שיישארו לצדי,

את מי אאבד בדרך,

מה הם החלומות שאגשים והחלומות החדשים שאצור,

האם אהיה מאושר,

ולבסוף - איך אמות.

איך יסתיים הסיפור שלי.

אבל סוף הסיפור שלי הוא לא סוף הסיפור. הוא רק פרק אחד מהסיפור, ואני רוצה להגיע לסופו.

אני רוצה לראות מה יהיה אחרי שאמות. איך יתאבלו עלי. כיצד יספידו אותי. מי יזכור אותי ומה ייזכר ממני.

אני רוצה לדעת אם הייתי אהוב.

אני רוצה לראות לאן מובילים החיים של הילדים שלי, והחיים של הילדים שלהם, וכן הלאה וכן הלאה, כדי להבין איך השושלת שהשארתי אחריי תשפיע על העולם. האם הגנים שלי יעשו טוב לאנושות? יפגעו בה? יהיו חסרי חשיבות? או שאולי השושלת תיגדע כולה מתישהו...?

אני רוצה לראות מה יקרה לאנושות ולכדור הארץ.

אילו דברים חדשים ונפלאים נגלה.

איך יתפתחו הטכנולוגיה, התרבות והאופנה.

לאן תוביל ההתחממות הגלובאלית.

מתי ואיך ייפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובכלל, כל מלחמות, מחלוקות ותחלואות האנושות.

האם נהרוס את כדור הארץ, או שנתעלה על עצמנו ונציל אותו לפני שיהיה מאוחר מדי.

האם בכלל נישאר על כדור הארץ, או שנמצא דרכים להגר לכוכבים אחרים ולמקומות אחרים ביקום.

באיזה אופן אבולוציוני נתפתח. איך ניראה.

האם נמצא צורות חיים נוספות אי שם בחלל.

ואם ייכחד המין האנושי, מה יהיה הגורם לכך, וכיצד ייראו החיים והעולם בלעדינו.

מה ישמיד את כדור הארץ.

ואם בשלב כלשהו ייעלם זכרם של בני האדם, ויושמד כדור הארץ, ולא תתקיימנה עוד צורות חיים כלשהן, והסיפור יהפוך למאוד משעמם ודל, עדיין אמשיך לצפות ולהמתין.

כמו צופה בסרט שהגיע לכתוביות ומחכה לסצינה הנוספת והמפתיעה שבסופן.

אני אמשיך להמתין עד שאהיה בטוח לחלוטין שהגעתי לסוף הסיפור.

עד שאור חזק ומסנוור יבזיק,

ואחריו יהיה רק חושך

כשוילונות המסך יכסו את הכל.

ואז,

בחושך,

אעמוד על שתי רגליי

אמחא כפיים

ואקווה

שתהיה הקרנה שנייה

כי את הסיפור הזה התחלתי מהאמצע

והייתי רוצה לראות גם את ההתחלה."

אם נהנתם מהקטע הזה, אני שמח לשמוע!

ווווווומציע לכם שלא לקרוא את החלק הבא ^^

הוא קצת מבאס.

סוף פתוח יכול להיות דבר בעייתי.

אם הייתם ממליצים לי על ספר מצוין שיש לו סוף פתוח, הייתי קורא אותו בשמחה.

לעומת זאת, אם הייתם ממליצים לי על סדרה מצוינת של ספרים, אבל הייתי יכול לקרוא רק אחד מהספרים הראשונים מבלי לדעת איך הסדרה מסתיימת, כנראה שהייתי מסרב.

קשה לי להסתפק בסוף פתוח כשאני יודע שמעבר לו קיים סיפור ההמשך.

אז כאני כותב את הקטע הזה ויודע שכנראה שלא אגיע לסוף הסיפור (למרות שצחוקים אם היקום יושמד איפשהו במהלך החיים שלי. ... כלומר, כנראה שבסופם, אני משער), זה מציף בי מחשבות עצובות.

אני לא יכול שלא לתהות לעצמי - אם אני לא אזכה לדעת מה קורה בהמשך, למה לעזאזל אני מסתפק בחלק הקטן שלי בסיפור?

וזו, גבירותיי ורבותיי, דוגמה קלאסית אחת לשאלות האקזיסטנציאליסטיות שרודפות אותי בתוך המוח שלי.

אוהב,

פילו