כשאחיך פנה אלי ושאל אותי אם אם יש מצב שאני משחרר אותך מהמשך הערב
החלקים של הפאזל התחילו להסתדר הרבה יותר מהר במקומות הנכונים שלהם
אז פניתי אלייך ושאלתי אם זה בסדר שאני אזוז
ונראה שלא הרגשת טוב ואמרת שזה מרגיש רע לבקש ממני לנהוג חזרה לבית שלי באמצע הלילה
אמרתי שזה בסדר ולא נורא ואת לא צריכה להרגיש עם זה רע ונתתי לך דחיפה חברותית כשקרסת לידי בתסכול עצמי.
אז רק לסיים להקשיב לשיר האחרון של הלהקה שמופיעה.
כי הם באמת ממש טובים.
חזרתי למקום שלי ליד השולחן שמוקף בחברות שלך
שאת כולן הכרתי לראשונה באותו ערב
בדייט השני שלנו
(ולא, אני לא חושב שזה מוזר לפגוש אותן ואת אחיך בדייט שני
להיפך
חשבתי שזה אומר שאת חושבת שנסתדר טוב ביחד
למרות שלצערי לא ממש זרמה לי השיחה עם אף אחת מהן לאורך כל הערב)
והרגשתי כאילו כל העיינים עלי
כאילו כולן כבר ידעו שזה היה התכנון, ורק אני לא קיבלתי את התזכיר
מושפל.
המוזיקה הייתה קצבית וטובה ואני עצמתי עיניים וזזתי בהתאם למה שהרגיש נכון
זמרת הבלוז שרה בקול מלא כאב
ואני כל כך התחברתי לרגש הזה באותו הרגע
שהייתי צריך לעצור את עצמי מלהזיל דמעה כמה פעמים.
ושם, כלוא בין המבטים האולי לא אמיתיים של החברות ובין המוזיקה
נכפה עלי להריץ בראש את כל הרגעים שבהם הרגשתי מעט שלא בנוח במהלך הערב הזה
וחשבתי בהם שאולי משהו לא היה בסדר
ונאלצתי לחיות אותם מחדש
הפעם בתחושת וודאות מוחלטת ששום דבר לא היה בסדר
וכל מה שחששתי ממנו היה אמיתי ונכון ורע.
כששכבתי לידך ואמרתי שאני מאוד מחבב אותך
ואמרת לי תודה
וכשכל ההופעה נראה שאת שומרת ממני מרחק
ולמרות ששאלתי אותך המון פעמים אם את מרגישה בסדר (כי אמרת מקודם שאת לא) ואם את רוצה ללכת הביתה
אמרת שלא, שאת לפחות נהנית מהמוזיקה
(והנה עכשיו כשאני מסתכל את נראית כאילו הכל פתאום שוב בסדר)
ובעצם, גם הרגעים שלא חששתי מהם מוארים באור שלילי פתאום
למשל, כשהיית עייפה על המיטה וניסיתי לדגדג אותך ולהעיר אותך כדי שלא תדפקי ברז לחברות שלך...
כבר אז משהו לא הסתדר לך? כבר אז משהו בי היה לא מתאים? אולי אפילו מעצבן?
ואני חי מחדש את כל הערב הזה
סובל מחדש את החיים שלי בראש שלי
ובחיי שעוד אין לי מושג בשלב הזה אם זה משהו שכולם עוברים ומרגישים
או שזה העונש שלי שנובע ממודעות עצמית גבוהה ומחשיבת יתר.
אני לוקח את התיק מהמושב מעט לפני שהשיר מסתיים
אומר לכולן שלום
(אף אחת לא מגיבה באופן שמראה שהיא מופתעת)
ויוצא
את באה אחריי ומתנצלת שוב ואומרת שעל הנייר זה אמור לעבוד
אני חכם ומצחיק ועוד כמה דברים שאני כבר לא זוכר
אבל בפועל את לא מרגישה שיש התאמה.
אני שואל אם את באמת יכולה לדעת כל כך מהר
ואת אומרת שכן
אז אני מחייך ואומר שזה בסדר ושאני יודע איפה הרכב שלי ונותן לך נשיקה על הלחי.
במהלך ההליכה לרכב אני שולח הודעות לחברים שאני יודע שיכולים לעודד אותי מהמצב הירוד שבו אני נמצא
ואני מבין שכל מולקולת מים התנדפה מהשפתיים, הפה והגרון שלי במהלך מספר הדקות האחרונות שלי בהופעה
ושכל מה שנשאר הוא מדבר.
באמצע הדרך לרכב אני נזכר שהשארתי משהו אצלך בדירה וחושב לעצמי מה כדאי לעשות
שלחתי הודעה שאני מתאושש ברכב לפני הנהיגה ושאם תחזרי הביתה בזמן הזה, אני מעדיף שתוציאי לי את המשהו
קנט התקשר ודיבר עם המדבר שהעלה רוחות דיונות יבשות ומחוספסות מגרוני
והצליח ליצור נווה מדבר של שמחה (ודמעות).
חזרת לבית
חיכיתי לך בחוץ וקיוויתי שתחשבי שהאדמומיות בעיניים היא בגלל הסמים שעישנתי
התנצלת שוב ואמרתי לך את כל האמת שתגרום לך להרגיש טוב עם המצב
ועם עצמך
כי אני יודע איך הייתי רוצה שיתנו לי להרגיש במצב הזה שלך
ואם כבר אני לא הולך להרגיש כמו שהייתי רוצה שיתנו לי להרגיש הלילה, אז לפחות שאת תזכי לזה
את צוחקת ומלטפת לי את הראש דרך החלון של הרכב
כמו שמלטפים ילד קטן
או כלב
מה שמוציא ממני אוטומטית קול של יצור
את חוזרת לדירה שלך
ואני ממשיך בנסיעה הביתה
מקשיב לאלבום של Weezer שבו כל השירים נשמעים עצובים וכועסים ומתוסכלים ומבולבלים
כמו שאני מרגיש באותם רגעים
ואחריו התנגן אלבום נוסף שלהם, הפעם מעט יותר שמח.
וכל מה שאני יכול לחשוב ולהרגיש
באופן רציף במשך שעה פלוס של נהיגה
הוא שלא מגיע דווקא למישהו כמוני לעבור חוויות שכאלו
ואיך אני הולך לאכזב את אמא
שידעה כמה ציפיתי לדייט הזה והתרגשתי ממנו
וממך
כי אם יש מישהי שיכולה להתחבר לרגשות שלי ולחוות אותן בעצמה, זו אמא שלי.
לפחות הייתה אחלה הופעה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
