הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

{הפוסט הבא מפורסם כחלק מ-"שבוע הפוסטים המתים".

מוזר מה שקורה פה בישראבלוג לאחרונה. אני מודה שבשלב הזה אין לי מושג מה רמת הפעילות של המשתמשים של האתר, כמה קוראים וכותבים פעילים יש ולמה לצפות כשאני מצפה (יש אנשים שטוענים שאני צריך לצפות ללידה, אני נוטה שלא להסכים ולהגיד שאני סתם שמן), אבל ממעט הדברים ששמתי לב אליהם כאן יש מוטיב חוזר. והמוטיב הזה הוא... אממ, בלוגרים. כאילו, שחוזרים. אז הם המוטיב החוזר. הבנתם? דמעות זה סימן של הבנה? אני... מה? כן? טוב אני ממשיך.

די בטוח שבמהלך הימים האחרונים, בכל פעם שהעפתי מבט ברשימת הבלוגים שעודכנו לאחרונה היה לפחות פוסט אחד עם כותרת בסגנון "כן כן חזרתי לכתוב פה אחרי המון זמן". ג'יזס, אפילו הארנב הרוסי עדכן את הבלוג שלו (פחות עדכן ויותר עשה אשכים צבעוניים לקוראים הקבועים שלו, שאני לגמרי בסדר עם זה).

אז מה הסיפור? באמת יש גל של חזרה כלשהי לכתיבה בתקופה הזאת? זה בגללי? אני עשיתי את זה? אני קסם??? D=

... או שבעצם ישראבלוג הגיע לנקודה שבה מבחינה סטטיסטית יש כל כך הרבה בלוגרים לא פעילים שההסתברות שבכל רגע נתון יהיה לפחות בלוגר אחד שמעדכן את הבלוג שלו פעם אחת אחרי שנים של חוסר עדכון היא 99.99% כי אין באמת כזה דבר 100% בסטטיסטיקה?

.... פאק. סטטיסטיקה מנצחת קסם \= שכחתי מזה.

טוב נו, אני סטטיסטיקה! ייאי!!! ^^ *הולך לממש סטיות תקן*

*חוזר כי נזכרתי שיש לי פוסט לכתוב ושהסיבה העיקרית שאני כותב פה עכשיו היא תירוץ שלא להתחיל לכתוב את התזה שלי*

סליחה על זה.

נחזור לפוסט המת שלי. מסכן, נרקב מספיק:

זמן תחילת כתיבה מקורי: יום א' ה-06/11/2011, 19:56.

גיל הכותב: 23. קצת קיוויתי שג'ים קארי יבוא לבקר אותי בגיל הזה אבל זה לא קרה. ... רגע הסרט "23" בכלל יצא כשהייתי בגיל הזה? בעצם זה לא משנה את העובדה שבטח קיוויתי שג'ים קארי יבוא לבקר אותי \=

סטטוס הכותב: קצין בחובה בצה"ל שגר אצל אמא. מבחינת מוזת כתיבה, אם תרשו לי לצטט את עצמי מפוסט שכתבתי יום אחרי הפוסט הזה: "יש לי כמה רעיונות לפוסטים נחמדים. קשה לי לג'אגלג את הזמן ככה שאני את כל מה שאני רוצה, ואיכשהו הבלוג הזה תמיד נופל אחרון." (כן, זה הציטוט.)

ואם לא תרשו לי: *אתם לא אמורים לראות איך אני עושה זין למסך*

נושא הפוסט: חרקים!!! D= וכל מיני סיפורים מעניינים עליהם כי אלו חיות ממש מגניבות! אבל לא רק חרקים כי זה מה שהכותרת מרמזת. וכי לא כתבתי רק על חרקים.

מעניין מה היה הטריגר לפוסט הזה. בטח היה איזה מקק אחד שממש נגע בי. איכסוש. (בעצם אני חושב שזה באמת היה גמל שלמה שנגע בי)

סגנון הפוסט המקורי: אחרי שהצטברו לי כמה סיפורים חמודים ומטופשים על חרקים במהלך חיי (וכנראה אחרי שחוויתי טראומה נקודתית זמן קצר לפני זה), עלה בי הרעיון לכתוב פוסט מצחיק שמרכז כל מיני עובדות וסיפורים עליהם בסגנון עאלק-אקדמי. לחלק את הפוסט לחלקים שכל אחד מהם מתייחס לסוג אחר של חרק ולהוסיף כל מיני עובדות וסיפורים מעניינים ומצחיקים.

איך הפוסט נראה בטיוטא: תמצית קצרה של הדברים שרציתי לכתוב בלי כל הכתיבה המיותרת שלי מסביב. "שלד", כמו שיגדירו את זה אחדים. "שלד חיצוני", כמו שיגדיר את זה חנון אחד שעוד מתייחס פה למוטיב של החרקים וחשב שהוא מצחיק עם הבדיחה הזאת. שנייה אני הולך לחפש מראה כדי לדפוק לעצמי מבט ביקורתי.

אני אנסה לערוך אותו קצת כדי להשיג את התוצאה המקורית שכיוונתי אליה...

מזכיר שסוגריים מסולסלים מעידים על הערות מההווה שלא צריכות להיות חלק מהפוסט, ושבכלליות אלה סוגריים מאוד מטופשים.

טוב קדימה.

אז...! למה אני לא יכול לקרוא לפוסט הזה "סיפורי חרקים"...?}

... בגלל שבלולים.

נו כי... כי טכנית מבחינה ביולוגית שבלולים הם לא חרקים אז... אז אני לא יכול... ואני כותב פה גם על שבלולים אז...

אהמ. כן.

אני אוהב חרקים כי הם החיות הכי מעניינות חוץ {מ...? נראה לי שזה היה פתח לבדיחה. אני אוותר עליה באלגנטיות} וכי כיף לצלם אותם וכי הם בכל מקום. {בעיקר במקומות שאתם לא רוצים אותם. טיהיהי.}

אז הנה כמה חרקים שבא לי לכתוב עליהם. מזכיר שוב שחלק מהחרקים האלו הם בכלל לא חרקים. מדהים איזה יצורים מגוונים הם החרקים, הא?

גמלי שלמה

עובדות בנטוי מאת וויקיפדיה + משהו שאני המצאתי, נחשו מה {ככככןןןןן... ככה כתבתי את זה לעצמי. בפירוש הייתה עוד עבודה להשקיע בפוסט הזה שלא היה לי כוח להשקיע. בואו נראה איך זה עובד לי היום כמעט שש שנים אחרי! D= למרות שלא, אני לא אעשה את זה ככה, ואני מעביר את הטקסט הנטוי לשמות של החרקים כי ככה החלטה עיצובית נגעתי בעיצוב}

עובדות על גמלי שלמה (מתוך: ויקיפדיה)

שם מדעי: Mantodea

שם אקראי: שלמה

החרק נקרא על שם הדמיון לגמל שמשווים לו החזה הקדמי הארוך, הנראה כצוואר ארוך, יחד עם הראש הקטן, העשוי לנוע לצדדים. דבר זה מלמד אותנו שאנשים שנותנים שמות לחרקים הם מאוד מוזרים, או שגמלים נראו בעבר כמו יצורים מהחלל החיצון. רגליו של החרק, במצבן הרגיל, סמוכות לגוף ונראות כפרושות בתפילה, ומשום כך נקרא על שם שלמה המלך, עליו מסופר שהיו לו ידיים מפחידות עם שפיצים כמו של מפלצת.

במקרים רבים טורפת נקבת גמל השלמה (או: נאקת בת פרעה) את הזכר בעת ההזדווגות. מחקרים הוכיחו שדבר זה אינו מפסיק את פעולת ההזדווגות, כיוון שהעצבים המפקחים על פעולה זו מצויים אצל הזכר בקצה האחורי של בטנו (שנאמר "כשהזין עומד השכל בתחת"), והנקבה, הגדולה הרבה יותר מהזכר ("אני מתחילה דיאטה מחר! רק אוכלת אותך ודי!"), מתחילה בלאכול לו את הראש כמו שנשים נוטות לעשות. יתרה מכך, מוחו של הזכר מעכב את פעולת שחרור הזרע, שנאמר "אחי רק תפסיק לחשוב על זה יותר מדי וזה יקרה".

בישראל המין הנפוץ ביותר הוא גמל שלמה ירוק, שבנוסף אליו מצויים בישראל עוד מינים נוספים שאני הולך להסתלבט עליהם עכשיו:

• גמל שלמה משובץ - כנפיו משובצות ירוק ולבן או חום ולבן. תוכלו למצוא אותו במקומות שבהם תחפשו אותו.
• גמל שלמה ננסי - כל כך קטן שאפילו לא תשימו לב שהוא רוצח אתכם.
• גמל שלמה ענק - ענק ביחס לגמלי שלמה אחרים, אז... כאילו, לא מרשים.
  
• גמל שלמה מתפלל - שמאוד כועס על גמלי השלמה האחרים שרק עושים כאילו ומוציאים לגמלי השלמה שם רע.
• גמל שלמה חיוור - בגדול זה גמל שלמה ירוק שראה דברים שהוא לא היה אמור לראות.
  
• גמל שלמה חד-עין - לרוב מגיע עם רגל אחת מעץ ומלא סיפורים.
• גמל שלמה ארצי - הזן היותר אהוב ואהוד בארץ, למרות שאין שום סיבה הגיונית לזה.
• גמל שלמה רץ - גמל שלמה שהבין שהוא מאחר.
  
• גמל שלמה עצבני - קטן ורוטט, גמל השלמה הזה פופולרי במיוחד בקרב נשים.
  

סיפורים על גמלי שלמה (מתוך: המוח שלי)

כשהיינו בחתונה, גמל שלמה קפץ על בן זוגה של בת דודה שלי מאחד השיחים שלידנו והגיע לגובה מרתק של כשלושה וחצי מטרים ומרחק לא כל כך מרתק של כשלושה סנטימטרים. לאחר מכן אותו גמל שלמה החליט שהוא שונא את אחת האורחות הנוספות בחתונה, והתחיל לעוף עליה שוב ושוב באובססיביות תוך שהוא מזכיר לנו שהולי פאקינג שיט לדברים האלו יש כנפיים והם יכולים לעוף והם יכולים להיות אובססיביים.

בוקר אחד התעוררתי במיטה ומולי על הכרית עמד באלגנטיות גמל שלמה שנופף בזרועותיו. אם הבנתי נכון, נראה לי שהוא רצה להזדווג איתי. אם לא, אז יש מצב שהוא שר לי אופרה ממש בשקט. אם בכלל לא הבנתי נכון, יש מצב שזו הייתה בחורה שנשארה לישון אצלי באותו הלילה.

והנה עוד משהו מצחיק:

[zefrank1 - True Facts About The Mantis]

עכבישאים

עובדות על עכבישאים (מתוך: אנציקלופדיית "אביב" שתאמינו או לא עדיין יש לנו את כל הכרכים שלה בחדר הישן של אחותי ליד ספרי התנ"ך) {כן באמת יש לנו כרכים של אנציקלופדיה בבית של אמא שלי, לא אני לא מתכוון להגיע לשם עכשיו ולמצוא את הכרך שעוסק בעכבישים רק בשביל להצחיק אתכם בפוסט הזה רגע הולי שיט באמת מצאתי אתר שמאפשר להסתכל באנציקלופדיה תראו מה קורה בעמוד 200 למטה משמאל ווי!}

שם מדעי: Aranea

רגע אבל חשבתי שגם עכבישים הם לא חרקים: צדקת לא אכפת לי הפוסט הזה נכתב בכל מקרה

סיפורים על עכבישים

וואו, אני... ממש אוהב עכבישים. כלומר, הם כאלה חיות חמודות. ברצינות. חיפוש בבלוג יוכיח שיש לי נטייה להתייחס אליהם לא מעט בחיים שלי.

אז פעם אחת הייתי בשירותים על ארבע וראיתי נמלה ש...רגע בעצם בואו נקפוץ לחלק של הנמלים ונחזור הנה {כן אני לא הולך לעשות את זה פשוט תמשיכו לקרוא}

אז הייתי בשירותים אצל אמא שלי ובפינה של החדר מאחורי האסלה היה עכביש קטן וחמוד שראה שהיה עכביש גדול ופחות חמוד שהסתבך בקורים שלו! מאחר ועכבישים הן כאלה יצורים מקסימים, העכביש הקטן מיהר מיהר לעזור לעכביש הגדול! כשהעכביש הקטן הגיע לעכביש הגדול, לא הבנתי בהתחלה מה הוא עושה כי הוא נגע בו שוב ושוב אבל לא ממש עזר לו לצאת מהקורים... לקח לי זמן עד שהבנתי מה קורה שם. בעצם, העכביש הקטן הזה... החליט שבה לו לדגדג ולהצחיק את העכביש הגדול! ^^

אווו... איזה חמודי קטן!

הנה תמונה מחורבנת של העכביש הקטן מדגדג את העכביש הגדול מהטלפון שלי {שאתם לעולם לא תזכו לראות כי היא לא פה ואני לא הולך לחפש אותה ולמי שלא הבין העכביש הקטן גלגל את העכביש הגדול בקורים כי אוכל}

אני זוכר גם איך כשחזרנו לבית הישן של אמא שלי, בערך בגיל 10-11, הייתה התקהלות גדולה של נמלים בכניסה לחצר ליד זוג אופניים חלודים. לקחתי את הזמן להסתכל עליה כי לפני שהייתי מבוגר מוזר הייתי ילד מוזר, וקלטתי שיש עכביש "דייג" שהתמקם על האופניים החלודים מעל הנמלים וירה עליהן מקורים מלמעלה, הרים אותן אליו אחת אחת, גלגל אותן בקורים והניח בחלק של הקורים שנחשב אצלו כמקרר לפני שהוא המשיך לדוג נמלים נוספות.

זה היה פשוט מגניב. קראתי לאמא שלי ולאחותי שיבואו לראות גם.

החלק הכי מוזר הוא שמאז הסיפור הזה לא ראיתי שוב עכביש שצד אוכל באותה צורה... אני תוהה לעצמי אם מדובר בזן עכבישים פחות נפוץ, או שלגמרי במקרה נפלנו על עכביש שלימד את עצמו את הטכניקה הזאת.

והנה סרט אימה קומי חמוד ומצחיק שאני ממש אוהב על עכבישים ענקיים שנקרא Eight Legged Freaks.

נמליים

שם מדעי: Formicidae

אז רגע מה הקטע עם זה שרק לחלק מהנמלים יש כנפיים? איך זה הגיוני שאיזושהי צורה? זה כמו שרק חלק מבני האדם ידעו לירות לייזר מהעיניים שלהם.

כלומר, פיתחתן כבר את היכולת הנפלאה הזאת! למה אתן לא משתמשות בה יותר?!?

מישהו זוכר את הסרט Antz? וואו זה היה סרט דפוק לגמרי עם מלחמה נגד טרמיטים ומלא מוות ו... וואו. סרט דפוק. צריך לראות אותו שוב.

טוב בגדול אין לי ממש סיפורים על נמלים {בעצם לאחרונה היו לי כמה נמלים בתחתונים שעקצו אותי במקומות אסטרטגיים...}, אבל אם כבר התחלתי לכתוב עליהן פה שווה לתאר כמה דברים מדהימים שנמלים ברחבי העולם עושות.

יש נמלים רועות שמגדלות כנימות בשביל להפיק ולאכול את ההפרשות שלהן. נמלים חקלאיות שחותכות עלים ומשתמשות בהם כמצע לגידול פטריות אכילות בקן שלהם. נמלים אוגרות שממלאות את הגוף שלהן בדבש ומתנפחות ממש כדי לשמש מאגרי מזון חיים. נמלים אורגות שיודעות לחבר ביחד עלים כדי ליצור מהן מבנים למגורים. נמלי אש יודעות להיצמד אחת לשנייה כדי ליצור משטח בעל כושר ציפה, ובכלליות יודעות להתנהג כקולקטיב באופן שמאפשר להן לעשות דברים שהן לא יכולות לעשות בעצמן. וכמובן, אי אפשר להזניח את העובדה שכי מוכרת בנוגע לנמלים, שהן יכולות להרים משאות מאוד מאוד מאוד... קלים. כן. לא מעניין אותי שהן מרימות פי עשר מהמשקל שלהן. מאית גרם כפול עשר זה עדיין רק עשירית גרם! תפסיקו לשבח אותן ככה יש חרקים שיודעים להרים משאות הרבה יותר כבדים מזה גם באופן יחסי למשקל הגוף שלהםBP

עדין, יצורים מגניבים.

מקקים (תיקנאים)

שם מדעי: Blattaria

טוב תכלס גם פה אין לי ממש הרבה סיפורים...

אולי בעצם יש לי את הסיפור על הפעם ההיא בטירונות שראיתי על הרצפה פרוסת לחם מרוחה בשוקולד, ואז כשהתקרבתי אליו פתאום כל השוקולד ברח ונשארה פרוסת לחם עם גבינה לבנה ובלי מקקים.

או על הפעם ההיא שהכנסתי את הרגל שלי לנעל בלי גרביים והרגשתי משהו לח ומוזר והוצאתי אותה מהנעל וראיתי שהיה לי נוזל חום מגעיל על הבוהן אז נתתי כמה מכות על הנעל ויצא משם מקק חי.

או הפעם ההיא שראיתי עובדי עירייה פותחים צינור של ביוב מלמעלה וכל החלק הפנימי של הצינור היה מלא בעשרות מקקים.

או הפעם ההיא כשהיינו קטנים והיה מקק שהתעופף בכל הבית, והולי שיט, איך זה שפעם מקקים עפו הרבה יותר והיום הם כבר לא עושים את זה בכלל? מה קורה פה?

אה כן ויש את הסיפורים על המקק החכם שהברחתי אל מתחת למכשיר של סחיטת מיץ תפוזים בעבודה ואז הוא פשוט עצר, הסתכל למעלה עם הראש, והתחיל לטפס לתוך המכשיר ועל המקק החמוד ההוא בבית של אמא שלא ממש רצה לברוח ממני למרות שניסיתי להרוג אותו אז הוא עצר והסתכל ישירות עלי ופתאום ממש הרגשתי לא נעים מכמה שאני נגעל ממקקים ודי הגשתי רע עם עצמי אחרי שהרגתי אותו...

הא. טוב נו.

הייתי אמור לעשות פה בדיחה של "תראו את המקק הגדול בעולם!" ולשים תמונה ואז להוסיף תיקון של "בעצם זה המקק הכי גדול בעולם" ולשים את המקק מהסרט "גברים בשחור" ששמתי פה למעלה, אבל עזבו אתכם משטויות.

אה כן, ולמדתי היום שמקקים קטנים צעירים (מהסוג שאני תמיד הורג במקלחת שלי) נקראים "נימפות". סקסי, הא?

שבלולאים (לא מילה אמיתית, סתם בא לי לשדרג את "שבלולים")

שם מדעי: Pulmonata

עובדות על שבלולים {לא רוצה. הפוסט הזה כבר ארוך לי מדי.}

שכשהיינו קטנים, אחותי ואני היינו יוצאים לחצר במהלך היום, אוספים קונכיות של שבלולים ומנסים לגרום להם להתעורר ולצאת החוצה. שזה כמו שחילזון ענק יבוא באמצע הלילה וישלוף אנשים מהמיטה שלהם ויפיל אותם לרצפה רק כדי לראות אותם ערים. ג'יזס, ילדים זה קקה...

תמיד כשאני הולך בחצר של אמא שלי בלילה ואני שומע התפצלחות, אני קופא במקום ועוצם עיניים בזוועה כשאני נחרד לחשוב שרצחתי שבלול.

{בעצם, בשנים האחרונות זה ממש התהפך. למרות שפעם שנאתי לפצלח שבלולים (יו איך אני אוהב את הפועל הזה), לאחרונה במהלך החורף שבלולים ענקיים מציפים כל סנטימטר בחצר של אמא שלי, ועכשיו אני יודע שהם בכלל פוגעים בצמחייה והורסים אותה. אז בכמה שנים הפכתי מבחור נחמד ששונא בטעות "לרצוח" שבלולים, לעלם זועם שמרים כל שבלול שהוא רואה וזורק אותו בזעם כמה שיותר רחוק לכיוון השדות שליד הבית בתקווה שהוא יתפוצץ שם וימות. אני מדבר פה על לפחות עשרה שבלולים כל יום במהלך החורף. מצחיק איך שדברים משתנים (=0 }

עוד מצחיק!

[zefrank1 - True Facts About The Land Snail]

דיונוני ענק

{אוקי אוקי בואו נתחיל לקפל פה... הוספתי את החלק הזה רק כי באותה תקופה גיליתי כמה עובדות מוזרות ומצחיקות על דיונוני ענק שרציתי לחלוק עם בדיחות. הנה:}

שם מדעי: לא אכפת לי

לדיונון הענק הזכר יש זרוע מיוחדת שהיא בעצם בולבול מאוד ארוך של שני מטרים ולפעמים במהלך ניסיון להזדווג הוא בטעות גומר על עצמו במקום לתוך הנקבה כי... טוב, כי ממש קשה לשלוט על בולבול של שני מטרים? מניסיון. (מקור ועוד מקור כי מדע)

מה שכן, גם אם היו מוצאים אותי מכוסה בזרע של עצמי הייתי טוען שזה קרה בטעות במהלך הזדווגות. ככה שלא יודע כמה אפשר להאמין לדיונון הזה.

מחקרים נוספים מצאו שלדיונון הענק יש גם זרוע מיוחדת שמפרישה קרם לחות וזרוע מיוחדת שנועדה להחזיק ממחטות.

כל זה, אגב, מסביר למה קוראים ללוויתן שניזון בעיקר מדיונונים "לוויתן זרע" (;

בננות

שם מדעי: מוז. לעתים גם נקראת "תאנת חווה", למרות שהיא לגמרי נראית כמו בולבול.

עובדה מעניינת: לבני אדם ולבננות יש כ-50% מטען גנטי זהה.

סרטים. {הייתי אמור לשים פה סרטים מצחיקים. אני לא יודע של מה. הצילו.}

{ייאי נגמר הפוסט!

הנה משהו אחר ממש יפה ומעניין על חרקים:

Levon Biss: Mind-blowing, magnified portraits of insects

ופה תוכלו לראות את התמונות של החרקים עצמם (למעלה משמאל תלחצו על Explore)

טוב אז אני רואה שלאחרונה הקוראים שלי לא עומדים בקצב הפוסטים שאני מפרסם, או לפחות בוחרים שלא להגיב כמו שצריך, מה שגורם לי להרגיש כאילו אני מגזים עם הפוסטים.

מה שאומר שעל הנייר, אני בהחלט משמר את התכונה הקלאסית שלי שהיא "להיות מוגזם" (=

יופי טרופי! (כמה מעצבן אתכם עכשיו לקרוא את שתי המילים האלו ביחד?)

יאללה, זמן לחפש תירוצים אחרים שימנעו ממני לכתוב את התזה! ^^

אוהב ומאחל לכם סוכה נעימה (אני... אני לא בטוח מה זה אומר. אבל זה נשמע אדיר. ופרוותי.),

פילו}