הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

במקור תכננתי לכתוב פוסט משעשע על שטויות שעשיתי אתמול בטכניון, אבל יצא שאני קצת עייף ולכן אני לא במצב הנכון לכתוב מצחיק.

גם גיליתי שאני שרוף במצח ובצוואר וזה נורא כואב ומעצבן. אז לא. בלי פוסט מצחיק.

אתם מוזמנים לצחוק עלי שאני שרוף וסובל.

מי שעיין קצת בתגובות ביני ובין ריבר בפוסט הקודם {למרות שזה לא באמת היה הפוסט הקודם?} יוכל לשים לב שהמוות הוא נושא מאוד גדול בחיים שלי. {מצחיק איך שמוות יכול להיות משהו גדול מהחיים שלי מבלי שאפילו חוויתי אותו פעם אחת. טוב... לכאורה?}

זה לא משהו ששמים לב אליו במיוחד כי לא יוצא לי לדבר על זה יותר מדי, אבל אני שונא את המוות שנאה עזה, ולכן הוא תופס חלק משמעותי מהחיים שלי. הלוואי והייתי אפתי כלפיו.

אז החלק הבא יהיה די אפל ומקברי שכזה.

אתם מוזמנים לדלג עליו, אם אתם לא מסוג האנשים שעומדים בדברים האלה.

החלק שאחריו הוא גם קצת גרוטסקי אבל הרבה יותר קליל וסביר, אז לא צריכה להיות לכם בעיה איתו ^^ נו אתם יודעים, אם כבר הגעתם הנה וכל זה לפחות שיהיה לכם משהו לקרוא. חבל שתצאו מכאן בידיים ריקות. ... אוקי אני חושב עכשיו על אנשים קטועי ידיים.

טוב נראה לי שזאת הייתה הכנה מספיק טובה למנטליות של הפוסט הזה D=[

ננסה לשמור עליו קצר, אני די עייף...

לפני שבוע היה לי חלום די אינטנסיבי על קניבליזם.

הסיבה שאני מגדיר את זה כחלום ולא כסיוט היא כי אני אדם שאין לו באמת סיוטים.

מבחינתי, ההגדרה של סיוט הייתה חלום שממנו אתה מתעורר בבהלה או בפחד או בגועל. חוויה שממש עושה לך רע.

הקטע הוא שגם כשאני חולם על דברים ממש דוחים ומזעזעים ונוראיים, אני כמעט לעולם לא מתעורר מהם באימה, ככה שאין לי ממש סיוטים. אני יכול לחלום על מפלצות מזוויעות ופציעות מחרידות ודברים גועליים ומעוררי חלחלה, אבל בבוקר אני פשוט פותח עיניים וחושב "יאכס, זה היה משונה" ויושב לאכול קורנפלס. סיוטים אמיתיים יש לי רק כשאני ממש חולה ואני מתעורר משינה ארוכה ומייגעת כשאני שטוף זיעה קרה ומזועזע מזכרונות קטועים, מעורפלים ומבולבלים על כבשים שמדברות פורטוגזית. כן, עד שכבר יש לי סיוטים, הם לא באמת שווים משהו. ואני גם בקושי חולה.

בכל מקרה, החלק שממש נצרב לי בזיכרון מהחלום ההוא קשור לקניבליזם.

תכירו שבגדול אני משתייך לקהילה היפית למדי בארץ שנקראת "ברנרים" - חבר'ה מגניבים ומשונים ומעניינים שלקחו קרוב לליבם את פסטיבל ה-Burning Man (תקראו על זה קצת ותבינו יותר. כנראה שתמצאו מלא תמונות של ציצים בחיפוש. היי פייב לכם.). {איזה חמוד אני שאני מגדיר את עצמי כחלק מהקהילה! ^^ כזה סחיפלצת!}

אז בחלום היה אירוע של ברנרים שהתנהל על איזושהי ספינת תענוגות.

עכשיו, הקטע עם ברנרים הוא שהם אוהבים לעשות שטויות כיפיות. איפשהו עמוק בפנים, תמיד חשבתי שהם קצת מגזימים עם הקטעים שלהם, אז בחלום היה איזשהו הסכם די משונה:

מאחר וכולם הבינו שאנחנו הולכים להיות "תקועים" על הספינה, הושגה ההחלטה שאם מישהו מוצא את מותו באחת מהפעילויות הכיפיות של האירוע, מותר (ואפילו חייבים) לאכול את הגופה שלו, כדי שלא תתבזבז.

ולא, זה לא היה סיוט כי אין לי סיוטים.

ונדיגו

{מאחר ופילו של העבר לא הגיע לחלק הזה, אני אשלים אותו.

בפולקלור הצפון אמריקאי יש מפלצת קניבליסטית שנקראת ונדיגו (Wendigo) - יצור מפלצתי, עצום וגרגרן שלא יודע שובע ותמיד רעב לבשר אדם. ההגדרה של מפלצת קניבליסטית היא קצת משונה, כי המשמעות של קניבליזם היא מין שאוכל את מינו, ולמעשה מסופר על הונדיגו שהוא אוכל אדם. אז מה ההיגיון פה?

בחלק מהמיתולוגיות שמתארות את הונדיגו, מסופר שבני אדם שחטאו בחמדנות או שטימאו את עצמם באכילת בשר אדם נהיים אחוזי דיבוק של רוח הונדיגו והופכים בעצמם למפלצת. בגדול, הסיפורים על הונדיגו היו אמורים להדגיש את הטאבו שבקניבליזם כדי שאנשים יפחדו ולא יבצעו את הפעולה הזאת.

ההיכרות שלי עם הונדיגו נובעת בעיקר מהקומיקסים של וולברין, מאחר וביקום של Marvel ונדיגו היא מפלצת שלפעמים נלחמים בה גיבורי העל. למעשה, הפעם הראשונה אי פעם שבה וולברין הוצג לקהל הקוראים הייתה בקומיקס של הענק הירוק שבו הוא נלחם בונדיגו בקנדה.

לפני כמה שנים קראתי קומיקס של וולברין שהתעסק בונדיגו ושגרם לי לחשוב. בקומיקס, וולברין נלחם בונדיגו ושם לב שבאחת מהידיים שלו חסרות שתי אצבעות. פלאשבק שהגיע בהמשך גילה שאדם שנפל לבור ונלכד שם זמן ממושך החליט לאכול את האצבעות שלו כדי לא לגווע למוות מרעב, וכתוצאה מכך הוא הפך לונדיגו.

אני זוכר שהקומיקס הזה גרם לי להתחיל לחשוב על הטאבו שהצבנו מסביב לקניבליזם. או כמו שכתבתי במשפט הבא:}

לא לאכול בשר אדם אפילו אם זה מאפשר לשרוד. אפילו אם זה הבשר שלך. עקרונית, מבחינה מוסרית, עדיף למות מרעב ולא "להידרדר" לקניבליזם.

למה?

{זה פשוט הזוי כל כך בעיניי.

באותו זמן גם חשבתי לנסות להבין מה קורה בטבע, ונראה שבכלליות יש גם בעולם החי נטייה לסלוד מקניבליזם ביצורים עם מוח מפותח.

טורפים לא ינסו לאכול פגרים של קרובי משפחה שלהם שמתו. מקרים יוצאי דופן שמצאתי בנושא זה היו אצל אריות (שהורגים ואוכלים גורים של זכרים אחרים, מעבר לזה קניבליזם הוא די נדיר), אריות ים (שגם אוהבים לאכול גורים, ועכשיו אני חושב שאולי כדאי לי לנסות), ו... ניחשתם נכון, קופי שימפנזה. אה, ניחשתם אריות אוויר? לא יודע מה זה. אבל קופי שימפנזה יוצאים למסעות הרג מתוכננים נגד להקות אחרות של קופי שימפנזה שבסופם הם אוכלים את הקורבנות.

ממש דפוק, הא?

ראיתי את זה לאחרונה בתכנית טבע וזה גרם לי לחשוב על כל השבטים האפריקנים שהיו ידועים בכך שהם היו תוקפים ואוכלים זה את זה, ועל כך שכנראה יש קשר אבולוציוני בין השניים.

אני זוכר גם שהתארחה אצלנו בבית הספר התיכון משלחת של אנשים מכל העולם, ושם סיפר לנו גבר גדול, עגול ושמח מפיג'י על איך במאה ה-19 באו אליהם מיסיונרים שניסו להפיץ את הנצרות, והמקומיים אכלו אותם. לאכול את השונה תמיד היה קל יותר, גם כשהשונה שונה ממך רק כי הוא לא מהמשפחה שלך.

ואני עדיין תוהה לעצמי, למה בעצם קניבליזם הוגדר אצלנו כטאבו? למה אם אדם רוצה שיהרגו ויאכלו אותו, ואדם אחר מוכן לאכול אותו, זה כזה נוראי?

למה עדיף לנו לגווע ברעב ולא לאכול גופות של בני אדם אחרים? (דבר שקרה באופן מחריד למדי שוב ושוב ושוב לאורך ההיסטוריה, פחות ממאה שנה קודם ברוסיה בזמן מלחמות שגרמו למחסור חמור במזון ולרעב כבד באוכלוסיה)

מבירור קצר שעשיתי עכשיו מסתבר שבעולם המערבי יש חוקים שאוסרים על אכילת בשר אדם *בכל מצב שהוא*. עיתונאי בריטי שרצה לבדוק איזה טעם יש לבשר אדם הסיר כירורגית חתיכת בשר מהרגל שלו ולא היה לו מותר לאכול אותה, אז הוא הלך למעבדה שסינתזה תערובת בשר בהתבסס על אנליזה של חתיכת הבשר שלו, ואותה הוא טעם.

אני היחיד שזה מרגיש לו... לא יודע, קצת מוגזם?

יש גם חוקים נגד ללקק לעצמי את הדם שאני אמור לדעת עליהם?

ב-1920 היה עיתונאי אמריקאי אחר שהשיג רקמות אנושיות מבית החולים, בישל ואכל אותן לצורך מחקר (למרות שיש הרבה שביקרו אותו ואמרו שהיה לו עניין אישי מדי בנושא הזה מכדי להוות רק סקרנות עיתונאית...) וזכה לביקורת מאוד שלילית. טוב טכנית הוא גנב בשר אדם מבית חולים. אז בסדר.

לפני כמה זמן שאלתי את חברים שלי שאלה היפותטית - אם אני כותב בצוואה שלי שאני מבקש שישתמשו בשאריות מהגופה שלי כדי להכין ארוחת גורמה מפוארת, כמה מהם יסכימו לאכול אותי?

ציפיתי לשמוע מהם בעיקר התנגדות, אבל הופתעתי לטובה כשכולם אמרו שהם בכיף היו מנסים לאכול אותי. נחמד לי לדעת שחברים שלי לא נותנים לעצמם ליפול להגדרות שרירותיות של טאבו ^^

ולסיכום החלק הזה, הנה הערך בויקיפדיה שמתעד מאורעות קניבליסטיים באנושות לאורך ההיסטוריה (אליו נוספו לאחרונה זוג רוסים שכנראה רצחו ואכלו כ-30 בני אדם...)

ערך מעניין שישבתי לקרוא אותו במהלך התעוררות העניין שלי בכל הנושא הזה של הקניבליזם.}

טרנד של סיפור קצר.

{אני משער שרציתי לכתוב פה סיפור קצר שקשור לקניבליזם, למרות שאני ממש ממש לא זוכר מה היה הרעיון המרכזי שלי, והמשפט הזה לגמרי עקום.

הממ, בואו אני אנסה לחשוב... הכותרת של הפוסט אומרת "אימה קצרה", מה שאומר שזה בטח היה אמור להיות סיפור אימה קצר =P

הדברים היחידים שעולים לי כרגע בראש הם הקטע הזה שאומרים לתינוקות "אני יכול פשוט לאכול אותך!" (משהו דפוק לגמרי שאני לא מבין איך הוא בסדר), ומחשבה שהייתה לי על עולם בעתיד שבו כל המתים לא נקברים אלא עוברים עיבוד כדי שיוכלו לשמש כאוכל לשאר האוכלוסייה. קהילה של אפס בזבוז שכזה. אתן לעצמי עוד כמה דקות של מחשבה.

שעברו עכשיו ואני לא יכול לחשוב על כלום. יש מצב שזה סתם רעיון שהיה לי לסיפור אימה קצר שלא קשור לקניבליזם ולגמרי שכחתי ממנו.

נו טוב}

זה הכל.

לילה טוב <:

{מה שהוא אמר <:

אוהב ויכול פשוט לאכול אתכם, מתוקים שלי,

פילו}