הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

לטאשה הכלבה הגדולה שלנו (אחת מתוך שלוש כלבות שירשנו מאמא) יש גידול נבזי בלסת.

בשלב הזה הוא כבר גדול ומכוער ומדמם ממש.

וטרינר אחד אמר שהוא היה מרדים אותה כבר עכשיו. וטרינר אחר יותר מקצועי ועם אינטיליגנציה חברתית מינימלית אמר שהיא יכולה להמשיך לחיות בכיף עוד תקופה לא ידועה כל עוד היא תקבל גלולות ומשככי כאבים, ושאנחנו נצטרך לשים לב לסימנים שיעידו על זה שהגיע הזמן להרדים אותה.

הוא גם הוסיף ואמר שהיא ככל הנראה בת 17 - גיל ממש מתקדם ונדיר לכלבים בגודל שלה.

רמיזה מעודדת לזה שהיו לה חיים ארוכים ליהנות מהם.

קיבלתי את הגזירה בלי חשק מיוחד להילחם בה והחלטתי שטאשה תחיה את הימים האחרונים שלה בכיף של ממש.

אוכל טוב.

דברים שהיא אוהבת לעשות.

סקס, סמים ורוקנרול. (מחקתי את מה שלא באמת רלוונטי)

הבעיה היא שטאשה היא כלבה קצת... טוב, שמעתם על resting bitch face? אז כזה.

טאשה סופר אפתית להכל. היא לא מתלהבת מדברים כמו צעצועים או יציאות לטיולים. למען השם, היום נתתי לה חמאת בוטנים על כף והיא פשוט הריחה אותה והסתכלה עלי במבט של "מה אתה רוצה שאני אעשה עם הדבר הזה?".

כלבה שבורה.

ניסיתי לחשוב ולהיזכר מה הדברים שאני יודע שגורמים לה להתרגש באיזושהי צורה והדבר היחיד שעלה לי בראש הוא שבכל טיול שבו טאשה ראתה כלבים אחרים, היא ממש רצתה לגשת אליהם.

אולי... אולי טאשה אוהבת אינטרקציה חברתית עם כלבים חדשים? אולי! שווה לנסות! יש מצב שזו בכלל התרגשות לא טובה! אין לי שום דרך לדעת...!

אז החלטתי לנסות לקחת אותה לגינת כלבים, לראות אם זה באמת משמח אותה.

הבעיה מבחינתי הייתה שמעולם לא לקחתי את הכלבות לגינת כלבים, אז לא באמת היה לי מושג איפה יש כאלה פה ברעננה.

עשיתי את הדבר הסטנדרטי שאני עושה במצבים דומים - סקירה מחושבת ותכנון קפדני של תכנית פעולה.

מצאתי באינטרנט את כל מיקומי גינות הכלבים בעיר והחלטתי לסקור אותן אחת אחת באופן שיטתי לפי מרחק - ביום הראשון אלך עם הכלבות לגינה הקרובה ביותר ובכל יום אלך איתן לגינה הבאה שנמצאת רחוק יותר.

היום סוף סוף מצאתי מספיק זמן ואנרגיה כדי לגרום לזה לקרות.

לקראת שבע בערב עישנתי כמה פאפים, שמתי רצועה על שלושת כלבי הירושה שלנו ויצאתי איתן לחניה, שם העליתי אותן בגמלוניות למושב האחורי של הרכב שלי. טאשה הייתה צריכה שארים אותה כי הרגליים שלה כבר לא חזקות מספיק ופיצי וריצ'י קטנים כל כך שלא הצליחו אפילו לקפוץ לתוך הרכב.

במהלך הנסיעה הקצרה הבזיקה לי מחשבה בראש שיהיה מגניב אם אפגוש ככה מישהי. רומנטי וקלישאתי כמו סרט אינדי שכזה. "ילדים, שמעתם כבר איך אמא ואני הכרנו בגינת כלבים בגלל שהכלבה שלנו גססה ורציתי לעשות לה קצת גוד טיים בשבוע האחרון שלה לחיים?? הו, איזה סיפור-פילו קלאסי, לול!" #מבוכה #אף_אחד_כבר_לא_משתמש_בהאשטגים_בעתיד_בטח.

נסענו לגינה ברחוב הסייפן בשכונת לב הפארק והוצאתי את הכלבות מהרכב בגמלוניות דומה מאוד לזו שהעלתה אותם אליו.

השכונה לקראת השקיעה הייתה מאוד נעימה אבל גינת הכלבים הייתה די... לא מה שקיוויתי לו.

שטח יחסית גדול ונחמד. חול מכסה את רובו. ללא מתקנים מיוחדים לכלבים. שני ספסלים בצל. כמה עצים. קריאות חמודות של דררות מסביב.

אפס כלבים אחרים.

פאק. זו בערך הסיבה היחידה שבגללה באנו הנה.

ישבתי על אחד הספסלים ומאחר ושניהם אוגפו על ידי שיירת נמלים מתמשכת נאלצתי לקפל את הרגליים קרוב לספסל.

תהיתי לעצמי באיזה שעות אנשים אחרים מביאים את הכלבים שלהם לפארק, ואיך לעזאזל אני אמור לגלות את זה בעצמי. אולי יש איזה סטנדרט קבוע בכל הארץ שאני פשוט לא מודע לקיומו כי אני פשוט לא בברנז'ה. איזה 4:20 של אנשי כלבים או משהו.

או שאולי יש איזו אפליקציה או קבוצה בפייסבוק לתיאום מפגשים לכלבים? משהו עם שם שובבי כמו "דוגי-דייט" או משהו דומה? בטוח יש. אנחנו מדברים פה על רעננה בשנת 2020, למען השם.

נכנסתי לפייסבוק וחיפשתי באופן הכי תמציתי שיכולתי לחשוב עליו את הצירוף "כלבים רעננה". הקבוצה הרלוונטית האחרת הייתה עבור כלבים אבודים.

טוב, נסתדר.

אחרי שהכלבות סרקו כל פינה בגינה, נתנו צואה ונראו קצת משועממות חשבתי שלפחות אעשה איתן סיבוב מסביב לבלוק.

והיי, חשבתי לעצמי, למה לא? בואו נעשה את זה לקטע של השבוע הקרוב. ניסע לכל גינת כלבים ואם יהיה מעאפן אז נעשה סיבוב הרפתקני בשכונה שלה.

יהיה גם נחמד להפוך את זה לפרויקט. לצלם תמונות של גינות הכלבים השונות ולהעביר עליהן ביקורות עם ציונים.

נשמע מגניב, נכון? היה נחמד אם טאשה הייתה יכולה לענות על זה, אבל מאחר ואין לי ממש דרך לקבל פידבק הייתי צריך פשוט להסכים עם עצמי.

יצאנו מהגינה והמשכנו לסיבוב בשכונה.

מוזר שהשכונה הצמודה לשלנו הרגישה שונה לחלוטין מבחינת האנרגיות שלה.

המון אנשים צעירים ומבוגרים מסתובבים בבגדי ספורט ועושים כושר. ילדים על אופניים. ממש מלא חיים. ואישה אחת שנראתה כמו ערפדית בת 600 מרוב הניתוחים הפלסטיים שהיא עשתה. ג'יזס.

תכננתי לעשות עם הכלבות סיבוב יחסית גדול אבל די בהתחלה כבר ראיתי שהגידול של טאשה מתחיל לדמם ושבגדול אני מסתובב ליד אנשים זרים ברחוב עם כלבה שדם ניגר לה מתוך הפה (אותו היא כמעט מרחה על שתי נשים שעברו בצמוד אליה), אז עשינו קיצור משמעותי.

האזהרות של הוטרינר למתי צריך להרדים את טאשה הידהדו לי בראש שוב. אחת מהן הייתה "אם הגידול מתחיל לדמם".

הקיצור הוביל אותנו להצטלבות של רחובות פנימיים להולכי רגל שהעלתה בי זכרונות עמומים ונעימים מפעמים שהייתי בה בעבר כשהייתי נער. חברים. דיבורים. ג'וינטים. לא שום דבר ברור או מדויק, אבל בהחלט זכרתי שהיו לי רגעים נחמדים ומטופשים שם.

בדרך חזרה לרכב הבריזה והשקיעה היו נעימות וראינו שטח די גדול מגודר בגדר גבוהה שבתוכו עמדו כמה מבנים נטושים ומוזנחים. ממש התחשק לי להתגנב פנימה ולחקור את המקום. גם מצאתי את כר הדשא הרך והנעים ביותר שנתקלתי בו זה הרבה זמן. לגמרי הולך לחזור הנה בקרוב.

הגענו לרכב והכלבים העייפים התקשו לעלות לתוכו אפילו יותר ממקודם.

התחלנו בנסיעה וחשבתי שיהיה נחמד לבדוק את גינת הכלבים שאני מתכנן להגיע אליה מחר, רק ליתר ביטחון. דברים משתנים ואתרי אינטרנט של עיריות הם ממש לא מקור אמין למידע עדכני.

בדרך הבנתי שאני נופל שוב לאחד הקטעים המטומטמים הרגילים שלי.

תיכננתי מקודם את הפעולות שלי לעתיד באופן שיטתי ומדויק, ולמרות שהתכנית המקורית כבר לא מתאימה למציאות החדשה, אני מרגיש צורך לדבוק בה.

בערך כמו שעשיתי כשאמא גססה לי מול העיניים.

"ינקזו לה את הנוזלים מהבטן, אחרי זה היא תחזור לאכול בקצב איטי ותצבור כוח, אחרי זה היא תחזור לעשות כושר ותגדל מאסת שריר, אחרי זה היא תתחיל להרגיש טוב ולהחלים. כמו שסיכמתי עם עצמי לפני כמה חודשים.". אז זהו, שלא, דביל. היית צריך לחשב מסלול מחדש לפחות חודשיים לפני שהיא מתה שזהו, נגמר הסיפור, תכין את עצמך לסיום הסיפור.

ועכשיו המצב די זהה.

לטאשה יש גידול סרטני אגרסיבי והיא גוססת. הגידול שלה התחיל לדמם. כל יום מהימים הבאים יכול להיות האחרון שלה.

כיבינימאט, עזוב את התכנית המקורית לעבור על כל הגינות אחת אחת מהקרובה לרחוקה - קח אותה לגינות הטובות ביותר באזור כל עוד אתה יכול.

זכרתי שיש גינה מקסימה ונעימה ביער הקטן הקצה השני של רעננה והחלטתי שאקח אותה לשם בהקדם.

ואולי, אם לטאשה יהיו עוד כמה ימים טובים, נוכל לעשות את השטות הזאת של סקירת גינות כלבים נוספות ברעננה.

בשביל הכיף שלי.

עוד שיעור לחיים שקיבלתי מאמא 3>

כפרה עליה.

נחמד לכתוב פה שוב.

הקטע הזה בכלל לא יצא כמו שחשבתי שהוא ייצא, אבל זה תמיד היה חלק מהקטע.

אעדכן בימים הקרובים מה שלומנו.

נחמד שקפצתם לבקר.

אוהב,

פילו