אני כל כך רוצה לכתוב כבר פוסט... זה יושב לי על הכתף כמו תוכי ממש שמן שמחרבן המון וזה כבר מתחיל לעצבן אותי. לפני שעתיים הייתי מוכן לכתוב כבר, ואז פתאום זה עבר לי... נוראי עד כמה סוגיה כל כך פשוטה וחסרת משמעות יכולה לנבוע מדברים חשובים... או לפחות ככה אני מתרץ.
אני רוצה לפרוק. רוצה לכתוב בהומור, להצחיק, את עצמי גם בתהליך. רוצה להיות רציני, דיכאוני, כואב, אובד, מבולבל. יש יותר מדי קולות בראש שאומרים "אוווו תכתוב אותי קודם תכתוב אותי!" שפשוט לא יודעים מאיפה להתחיל ונמאס כבר... וכל זה מבלי אפילו להזכיר את הקול שקורא לי להשתחוות בפני הכוח האימתני של סאורון \=
טוב נו, אם אני כבר פה אז נעשה משהו...
אמא לא ישנה אתמול בבית (=
איוו איוו איוו איוו איוו!!!!
לאמא יש סטוץ' והיא לא אומרת לי איך קוראים לו...!! D=
נראה לי שזה אומר שמנטלית היא עכשיו עברה את השלב של הילדה הקטנה והמעצבנת ועברה לשלב של הילדה המתבגרת והמעצבנת...
אוי כמה שהם גדלים מהר ('=
גידולים ארורים...
טוב, רשימת "דברים לעשות" זמנית:
פוסט להדר החברה היפה שלי שאני אוהב כל כך.
פוסט דברים שקרו + שעשועניישן.
להיזכר שמחר יש לי מבחן במתמטיקה שאני לא מוכן אליו.
שיט נזכרתי I=
להוציא תיסכולים על מגיבים תמימים וחסרי אונים.
ללמוד למבחנים של ימי ראשון ושני.
לסיים עם סגירה אחת מאוד מסויימת שאני כנראה פשוט לא רוצה לסגור...
ליל חמישי טוב לכם אנשי ליל חמישי (=
לכו לישון. אני עייף, אין לי כוח, וצריך עוד להשתחוות מעט לסאורון לפני השינה...
אוהב. בכלליות ובמיקוד.
פילו.
אה כן, ותסתכלו הלילה על הירח...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
