הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

נו כן, אני די בטוח שזה יום השואה ה-60-יש, אבל מבחינתי זה ללא ספק רק ה-19. הסחבק שלי איינשטיין מוכן לגבות אותי.

אתמול הצלחתי לערער את המרצה בכימיה אורגנית ב' ולהעלות את הציון שלי ל-77. נראה לי שאני אסתפק בזה... אז ווט-ווטו, סיימתי עם אורגנית ב'!

אחרי זה נפגשתי עם בר, אם כי בשעה מאוחרת יותר מזאת שקבענו כי התקשרתי אליה והיא התבכיינה בטלפון משהו על זה שקשה לה, אז נתתי לה להמשיך לישון כי אני כזה שרף עליון. ואז בר באה עם האוטו שלה והרישיון השייני שלה וסירסה אותי מנטלית כשהסיעה את שנינו למרכז.

המטרה העיקרית שלנו הייתה לחפש לבר עבודה, והיא התחלפה מהר מאוד עם המטרה העיקרית של לא לחפש לבר עבודה וסתם לשבת ולהשתעשע. המסקנות מאותו יום הן שמה שאני תורם לבר כחבר\ידיד\פילו אולמייטי בזה שאני יכול לגרום לה לצחוק חמש דקות רצופות מבלי לנשום, ושהיא תורמת לי בזה שהיא צוחקת עלי ושואלת אותי כל הזמן אם אני בטוח שאני לא הומו ואומרת שהבלוג שלי עלוב ושאני לא יפה נפש ושהיא לא רוצה לראות אותי בעירום. יאפ, תמיד ידעתי להקיף את עצמי בנשים שידעו להעריך אותי בשביל מה שאני ('= כבר מרגע שפגשתי את אמא שלי!

איוו. אמא שלי באמת הקיפה אותי I=

אהמ, בכל מקרה, המטרה המשנית הייתה לאכול ב-"צ'ילי פיצה" כי כמו שבר אמרה "וואו פילו איך אתה לא מכיר את צ'ילי פיצה?! אתה חייב לאכול שם! בטוח שאף פעם לא פינטזת ככה סתם על גברים...?". אז הלכנו למקום, והאנשים היו שם, והדלת הייתה פתוחה אבל האנשים טענו שסגור. "זה לא הגיוני, חכו עד שאני אביא את איינשטיין אחוקי שיכנס באמ-אמכם!" חשבתי לעצמי, אבל כאילו הם יכלו לקרוא את המחשבות שלי (על אף הכתב של הילד באוטיסט בכיתה ד') האנשים ענו מהר "נו, כי מחר יום השואה, ואנחנו צובעים את המקום פעם בשנה, אז...".

"אהא", הבנתי לעצמי, "הם בטח נאצים!". אלוהים איזה טיעון מפגר.

 המלצתי לבר ללכת לרול אנטריקוט, כי הייתי רעב, ולא באמת היה אכפת לי מבר אז פשוט הלכתי לרול אנטריקוט והיא עקבה אחרי. אחרי הפרוצדורה הסטנדרטית של בן ובת שהולכים למקום שמגיש בשר ("לא אני לא רעבה. אפשר ביס משלך? וואי זה טעים, גם אני רוצה!"), סיימתי חצי מהרול שלי ומצאתי שערה ממש ארוכה בפנים. מסתבר שאני ממש לא מוגעל מלמצוא שערות ממש, ממש ארוכות בתוך האוכל שלי, אבל הייתי רעב אז הלכתי על הטכניקה הקלאסית: "גרסון, הו גרסון! יש שערה ברולי...! 0'= לא לא רול כזה י'מפגר, הרול אנטריקוט" זעקתי והתחלתי למשוך החוצה את השערה, ממשיך לגלות כמה ארוכה היא באופן מפתיע. בר לא יכלה להפסיק לצחוק. "אומגד אחי, איך ידעתי שקוראים לי גרסון?! והו לא, מהר עמאד, הכן רול אנטריקוט חדש ללקוח הלא מרוצה!". וככה אכלתי רול וחצי במכיר של רול ייאי P(=

מוזר דיו, לאף אחד במקום לא היה שיער ארוף שכזה שיכל להיכנס לי לאוכל... משהו אומר לי שלאלוהים יש שיער ארוך. אהמ-אהמ. היפי מסריח.

אחרי שסיימנו לאכול והמשכנו את הפרוצדורה התקנית ("אההה אני רוצה להקיא... למה הכרחת אותי לאכול פה?! למה אכלתי את הכל?!?!? אאאעעעעע.....!!!") יצאנו וגילינו יונה תקועה בפיר סגור מתחת לאדמה.

יונים הם יצורים מטומטמים. או שיוני מגמה חסינות מתחילות לנסות להשתלט על כדור הארץ שוב.

כמו תמיד, נהניתי מאוד באותו יום. אם יבקקשו ממני לחזות את העתיד כנראה שבר ואני ניפגש פעם בחודש-חודשיים בערך להתעדכן \ לרדת עלי שאני הומו. אה כן, ותקום רפובליקת רובוטים דיקטטורית וכל מיני דבריים כאוטיים אפוקליפטיים אליפטיים שכאלה מוהאהא!

חזרתי לסטודיו והלכתי להירדם עם שירי שואה ברדיו. אני ממש אוהב שירי שואה, הם מזכירים לי אווירה של שבת אחר-הצהריים... שזה משפט מאוד מאוד הגיוני. ונו תודו בזה, כולנו אוהבים שירי שואה!

אה, ודיברתי עם מישהי בת 21 שאני לא מכיר ושהתחלנו לדבר דרך אתר היכרויות (די לצחוק, אם סתם מקנאים! 0'= ) שעה בטלפון. נכון שזה מוזר ומטריד? (=

תיכננתי להתעורר למחרת וללכת לקמפוס להשתתף בטקס יום השואה, אבל אני שמן ועצלן אז בסוף לא קמתי. לצפירה לעומת זאת דווקא קמתי, לעומת השנים הקודמות. אתם יודעים, כי ריספקט לשואה וכל זה...

מישהו סיפר לי שהוא ביקר ביד ושם ושיש להם שם חתיכת תקציב מהממשלה. ואני שואל את עצמי, איזה מן מדינה אנחנו שמפציצים תקציב למוזיאון השואה, ומשאירים את האנשים ששרדו את אותה שואה עניים ומורעבים? מה ההגיון בזה...? קודם כל תנו לאנשים האלה לחיות ולמות בכבוד, אחרי זה תשקיעו במוזיאון לזכרם ולזכר מה שעבר עליהם. שיש, פוליטיקה... גועל נפש.

מעבר לזה, כי אין לי באמת אלוהים (אני מתחלק בו), אני היחיד שמוצא את האירוניה המשעשעת בזה שיום השואה השנה נופל גם על חג העבודה (labor day)?

ולא אשמתי שזה נפל דווקא על היום,פשוט אמרתי לעצמי שאני אעשה את זה בתאריך הזה ברגע ששמרתי את השיר: תורידו את השיר first of may של Jonathan Coulton. זה הכל, חזיר.

עכשיו, כל מי ש*לא* שחושב שהבלוג שלי עלוב ובעל הומור ירוד ומעורר רחמים, הלאה לנאץ את הדברים יפי-הנפש והפואטיים שבר כותבת בבמה חדשה! D=[

ומי שכן חושב ככה... למה?!? )'=

לא יפה! .. רגע, אז למה אתם עדיין קוראים? \=

איהיהי, מתחיל להיות לי קר פה (אתם עדיין לא רוצים לדעת מה אני עושה כדי למצוא פה אינטרנט אלחוטי וכמה זוגות מכנסיים זרקתי לכביסה בשביל זה).

אז, אההה...

יום שואה, הא?

יאללה ללמוד לפיסיקלית.

אוהב,

פילו.