הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

בסוף השבוע הזה סיימתי למלא את המחברת הראשונה שלי...

כבר קניתי היום אחת חדשה, והיא אקסטרים. שום דבר שאני החלטתי עליו או מתכנן לעשות, פשוט שרשום "EXTREME" על העטיפה שלה.

אני מאוד אוהב לרפרף במה שכבר כתבתי. איכשהו, אני מצליח להנציח את עצמי על הדפים עם דיו. מה שאומר שרשמתי המון דברים מפגרים

מעבר לזה אני עייף מאוד כי לא ישנתי לילותיים השבוע, וכי עוד יש לי מלא דברים לעשות השבוע בשביל הלימודים.

תיכננתי להצטרף למצעד הגאווה השושו בירושלים, להראות תמיכה ולפגוש כוסיות עליהן איישם באופן מלא את העלילה של "צ'ייסינג איימי", אבל אמא נזכרה להגיד לי שאני צריך לחזור לטיפול אצל השיננית \=

עכשיו, לא שזה משהו רע. כלומר, לשכב חסר אונים על מיטה טכנולוגית בשעה שאוסטרלית כבדת משקל עושה בך כרצונה עם מלאן אביזרי מתכת שאמורים להיות בטעם תות אבל בעצם יש להם טעם של משחת נעליים בטעם תות זה לא כזה שונה מלצעוד עם חבורה של אנשים שמאוד אוהבים את הרעיון של שבירת האור לכל מיני צבעים, אבל דווקא ממש התחשק לי.

נו טוב...

ראיתי את הסרט "המעיין" אתמול, עם יו ג'קמן. מאחר והוא התיימר להיות סרט על אהבה, מוות ומהות האנושיות חשבתי שהוא יהיה מאוד לטעמי, אבל אחרי כמה זמן כשהבנתי שאין סניקיטי סנוצ'י סנוץ' שיצאו מהידיים של ג'קמן ושהוא לא יחתוך את האמא של איזה משהו-בעל-אמא, התאכזבתי למדי...

איזה מוזר זה. עוד חודש+ אני בן עשרים.

וזהו, אני לישון עכשיו (=

נגה"פ לכולם! ערב...

לאבזינג, פילו (=@ (חזרה לי הליפה ייאי)