הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

חה, הצחקתם אותי.

כי אם יש משהו שאני צריך מעבר לעובדה שיש לי עוד עוד שלוש בחינות בקורסים הכי קשים בתואר שלי שכבר נכשלתי באחד מהם ושאני מבקש ללמוד אותו מחדש השנה, בחינה מועד ג' בקורס קל עם מרצה נבזי ושתי עבודות מסכמות לקורס שהמרצה בו עדיין לא הגיע לשיעור, כשכל אלה נפרשים על פני תקופת זמן שמסתיימת שלושה ימים לפני תחילת השנה השלישית שלי - זה חבורה של ילדים שיסתובבו ויהיו מאושרים מהחופש הזמני שלהם. והכי נוראי, שחלק מהילדים האלה הם כוסיות, ואסור! זאת אשליה אופטית אההה...! 0'=

עובדה מעניינת (כמו היציאה של פאקינג דיאבלו 3 אומפגד אמל"חים הפגנות אימפריה....!!!2421!שמונה) גרמה לי להיזכר בתקופה בה כל הזמן רק שיחקתי במחשב, בלי שהיה לי שום דבר אחר חשוב מספיק כדי למקד בו את החיים שלי. יצא לי לתהות לעצמי אם אי פעם תהיה תקופה בה באמת אני אוכל למקד את כל החיים שלי סביב משחק מחשב מטופש (אל תגיד את זה! הוא הראה לך חום ואהבה...! 0'= ) מבלי להרגיש כאילו ביזבזתי חלק מהחיים שלי. בכלל, יכול להיות שמגיל כלשהו אתה מתחיל להיזהר יותר מדי שלא לבזבז את החיים שלך? והאם זה אומר שבגיל 90 כשלאף אחד כבר לא יהיה יותר אכפת ממני ולא באמת יהיה לי עתיד לבזבז, אני אהיה אשף המשחקים האולטימטיבי...? קול.

גם הייתה לי שיחה השבוע עם אמא שלי על העתיד (למי שלא יודע - היא קוראת בטארוט אוגה בוגה מכשפופל'ה....! P(=[ ), בלי שום קשר לזה שהיא מכשפה שיודעת לקרוא את העתיד (מה?! \= אז בשביל מה כתבתי את זה בכלל...?) סתם כי היא הייתה סקרנית מה אני אעשה עם החיים שלי, ואמרתי לה שאני כנראה יכול לעבוד באיזה מקום כמו טבע, או חברה אחרת כלשהי...

היא בתגובה אמרה שהיא לא מוכנה שהבן שלה יהיה סתם שכיר, כי אני באתי לעולם הזה לעשות שינוי ולהיות משהו גדול. היא תמיד תלתה בי תקוות שכאלה... כאילו הסיבה היחידה שהיא הגיעה לעולם היא כדי ללדת את המשיח הבא או משהו שכזה. ולמי שתוהה, כן - זה עושה לאחותי הרבה רגשי נחיתות. אבל היא עדיין מביאה לי אוכל בחינם מהעבודה. טיהי, יחסים לא הדדיים.

ואני מרגיש איפשהו את האחריות הזאת על הכתפיים שלי. אני רוצה להיות מישהו שישנה את העולם. אני רוצה להיזכר לעד כבן אדם טוב, שעשה שינוי... אני רוצה דת משלי, דמאט!

אבל איפשהו... מקנן הפחד הזה שאני לא היה כלום. שאני אהיה... שכיר. הא.

מחשבות אלמותיות אנושיות ארורות...

לזרוק מילים אקראיות לאוויר בתיזמונים הנכונים זה דבר הורס מצחוק. לפגוע באישה זקנה עם מילה אקראית שזרקת לאוויר זה לא דבר אפשרי פיזית. אבל קורע מצחוק. למען האמת זה כן אפשרי. זונה. (סליחה סבתא אני אוהב אותך למה את מתה *בוכה*).

מחשבות על אהבה שוב... טוב תמיד בעצם, מתרוצצות לי בראש. אני צריך מישהי לדבר איתה סתם על דברים עמוקים וחסרי כל היגיון, ואין. למה זה תמיד חייב להיות מישהי ולא אפשרי שזה יהיה מישהו? כי יש את יותם ואת ניצן שהם חברים מאוד טובים, ולפני שבועיים הייתה לי את השיחה הרצינית הראשונה שלי עם יותם, אבל אני מרגיש כאילו אני לא יכול להגיע איתם לרמה של שיחות כמו שהיו לי כבר בעבר עם בנות... כנראה שזה הגורם האינטימי כמו החיבוקים שאחרי וכל אלה. או שאני גיי. יא איזה יפה צמיד הגאווה שלי.

מסקנת השבוע: סמים זה רע! (כי זה גורם לך להקיא) [לאו לאו דווקא מניסיון אישי, או בסדר כרונולוגי]

מצד שני, זה כמו להגיד שאוכל זה רע (כי זה גורם לך לחרבן!) ... מה? \= טוב, אני מפסיק.

ולא ילדות, אוכל זה לא רע. אני נגד הפרעות אכילה, מה שאומר שברגע שיש לכן הפרעות אכילה אתן הופכות רטרואקטיבית (ככה משתמשים בזה? D= ) לאויבות שלי, ואני מישהו שאתן ממש לא רוצות כאויב BI או כמאהב.

אז תיזהרו ממני יא דבות! 0=

אחרי הפוגה קלה בקריאה של דברים שאין בכותרת שלהם את המילה "Chemistry" \ "עושק", התחלתי לקרוא היום את "צינורות" של אתגר קרת. ייאי.

עוד חודש בדיוק יום ההולדת שלי, ואני אהיה בן 20. עדיין לא נשמע לי הגיוני לצאת ככה משנות העשרה.. מצד שני, לכו תדעו... אולי לפני תפגע בי מכונית עתידנית ניסיונית רובוטית סופר מהירה ובלתי נראית (=

אני יודע בדיוק מה קרה לפני שנה, וזה עושה לי איכסי בגוף.

אף אחת פה לא רוצה לשנות את זה כבר?

הא. אולי בכלל אני צריך לשאול את עצמי את השאלה הזאת...

בא לי לכתוב פואמה. המחברת הזאת לוקחת לי את כל הארטיסטיות, ולא בצורת פואמות. אני מתגעגע ללכתוב פואמות, דאמוט, חרוז הו כן-נוט!

אני יודע מה יהיה הפוסט הבא שלי. איזה קול אני שאני קורא את העתיד עם קלפים של פוקר (B

אה כן, ויש לנו סופסוף אינטרנט בסטודיו. הורא!

יאללה, מרתון דו"חות מעבדה עד הבוקר...

אוהב מאוד אם בכלל,

                                  פילו (=#