הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

יותם ואני דיברנו היום שש שעות

וזה היה שווה כל רגע.

אני רוצה להפנות אתכם לפוסט שיצא לו לכתוב בהשראת השיחה, או לפחות ככה אני רוצה להאמין כי ממש אהבתי אותו.

וכל המשפט הזה הוא הלינק לפוסט

הייתם מאמינים?

פוסט רציני בלי אפילו בדיחה צינית אחת...

מה שמזכיר לי! D=

בחיפושינו הלילה אחרי נוף משתנה לשיחה, מצאנו לעצמנו גן שעשועים קטן בעיר.

ישבנו ודיברנו, וכשפחות דיברנו יצאה הגיטרה מהנרתיק, פרטה את קסמיה בידיו של יותם, ואני שרתי כמו איזה בתול ים כוסוני להפליא. הנגינה והשירה יש לציין היו רגועים ונעימים ברמה שלא הייתה מביישת ארנב בילבי על קטאמין.

חמש דקות אחרי שהתחלנו הגיעה ניידת של מוקד 107 להגיד לנו שהתקשרו להתלונן על ה-"רעש" ושאנחנו צריכים ללכת.

והדבר היחיד שחשבתי לעצמי הוא "מה לעזאזל?!"

כלומר, אף אחד לא יצא להעיר לנו שום דבר. אפילו לא קיבלנו שפריץ של דלי מים מהשכנה הזקנה והממורמרת, או צעקות מחלונות חדרי שינה להפסיק להיות חוליגנים. וכל זה כשמתעלמים לחלוטין מהעובדה שאני שר כמו מלאך!!!!!! 0'=

מה קרה לימים הטובים שבהם מטאטא בידיה של אשה מבוגרת בחלוק רחצה סגול ורולים בשיער נכנס לקטגוריה של כלי נשק לפיזור הפגנות? רענניסטים צפונבונים שכמונו...

אני כבר רואה איך זה רק יכול להתפתח.

"איכסה, ברוקולי..." "דני חמודי, אם לא תאכל את הירקות שלך מהצלחת, נתקשר למוקד!"

ועכשיו נראה לי שהגיע הזמן להפסיק לכתוב פוסט במחשב הנייד שלי כשאני שוכב על מיטת הנוער וחצי שלי בתחתוני בוקסר של Hike.

כיף להיות רענניסט ^_^

לילה