הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

וואו

יש מקק על הקיר.

... אוי נו שקט, אני נמצא בחוץ וזה לגיטימי שיהיה פה מקק BP

ודורבנים

וחתול שהסתכל עלי מלמעלה כאילו הוא יותר טוב ממני או משהו

וברז שמטפטף... כל הזמן I=

ומדרגות שיורדות לחדר אפל ולא ברור, שעולה ממנו ריח מוזר... \=

...

רואים מה אני עושה כדי להשיג אינטרנט במקום הזה?! 0'= שייסה!!! אז מה אם אני אוהב את המקום הזה באופן כללי כי אני פריק?!

... מעניין כמה זמן ייקח לאנשים להריח אותי אם אני אמות פה =P

הפוסט, כמו שאפשר להבין מהכותרת, הוא עלי (B אבל בעצם הוא לא, אז די לצחוק על חשבוני חבורה של אוכלי חינם בטעם עוף P\=

אני מאמין שחלק גדול מכם ממה שניתן לשער מכיר את הבעיה הבאה : אמא. אבל הו, לא סתם אמא חייכנית ומכינת אפיפיות כמו שמוכרים לכם באמריקה...! האמא הנוראה והמחרידה מכולן! האמא... אוספת הזבל BI *ברק-רק-רק!!!* + *רעם-עם-חומוס!!!*

אמא שלי, צברית נדל"ניסטית קשת יום ואופי, פיתחה לעצמה במשך השנים העשוקות לחייה תחביב שנשמר בתקופת ימי הביניים אך ורק לדינוזאורים אוכלי נבלות - והוא מציאת דברים בזבל.

כמו אותם דינוזאורים, גם לאמא שלי יש אינסטינקט להאט את האוטו בצורה מסוכנת בכל פעם שעוברים ליד ערימת זבל שמישהו השליך לרחוב, בדיוק כמו שאנשים עושים ליד תאונות דרכים כדי לראות אם יהיה שם משהו שאפשר לקחת הביתה. בדיוק. "נו באמת, מי יזרוק דבר שכזה??" היא תעלה על מוחה ושפתיה ובמקרה ורצה הגורל (שברגעים אלו ממש ינסה להסתיר את הגיחוך שלו) ואני איתה באוט, תגידו: "אורי חמודי, צא רגע לבדוק את הנספה בתאונת הדרכ... אהמ, את השידה הזאת, תגיד לי אם שווה לקחת אותה הביתה".

בתגובה רפלקסית של ילד שכל שריר בגוף שלו התבסס וגדל על ערימות זבל של אנשים אחרים וגרירתם הביתה אני צועק "לאאא!! 0'= " ולוחץ עם הרגל חזק ככל שאפשר על הגז. כמובן שאז אני נזכר שעוד אין לי רישיון ו\או מושג קלוש במבנה האוטו, ואמא מסתכלת עלי במבט מוזר בשעה שאני דורך על האמברקס. ואז אני יוצא... שום תחינה, בקשה או שוחד לא עוזרים. אם היא שמה על זה עין - זה יגיע הביתה. משם, אינשאללה, אני אסחוב את זה לזבל שליד הבית.

בעצם, באופן מפליא למדי קיימים בבית שלי הרבה מאוד דברים שאמא מצאה ברחוב. בין אם רהיטים, כלבים או סינים. אנשים שביקרו אצלנו בבית לא יהיו מופתעים כל כך לשמוע את זה... \(= באותה מידה נמצאים בארון שלי הרבה מאוד בגדים, את חלקם אני אפילו מאוד אוהב, אותם אמא שלי מצא במה שהיא אוהבת לכנות "בוטיק הערימה". אנשים שראו מה אני לובש יתעלמו לחלוטין מהנתון הזה ויגידו לי שאני סתם מתלבש מזעזע ^^

אבל היום אני כאן כדי לספר על סוג זבל מאוד ספציפי. הזבל מסיווג "הו, אני בטוחה שאוריל'ה החמודיל'ה נשנשון קטון שלי יוכל להשתמש בזה במעונות בירושלים!".

ואני מסכים עם אמא. למה לבזבז 20 שקל מיותרים על קומקום מצויין שעובד כמו קסם, עם נצנצים והכל, כשאפשר להביא *ב-ח-י-נ-ם* מרחובותיה האקזוטיים של תל אביב קומקום ישן, מכוער וחסר כל תקנה משנת מינוס תמו"ז, שגורם לקצר כולל אם משתמשים בו למשך יותר מחמש דקות רצוף! D=

נפלא באמת...

כל השנה האחרונה סבלתי מטוסטר-אובן קטנטן ומוזר שאי אפשר להכניס לתוכו שום דבר, בטח שלא תינוקת בת חצי שנה, ומן הסתם ברגע הראשון שהפעלתי אותו גיליתי שרק פלטת הימום שלמטה עובדת. למכשיר המזופט היו שתי מעלות יחידות שאותן הערכתי עד אין קץ - א) הוא הכין טוסטים מעולים ו-ב) הוא עשה כזה *טיק-טיק-טיק-טיק-טיק-טיק-טיק.... טינג!!!!* P(= ... כן, שקט. מעבר לשימושים האלה, הטוסור אובן הזה אפילו לא היה משקולת נייר מי יודע מה.

התחלתנו לסדר המון דברים בבית לפני שבוע בערך ומצאנו טוסטר אובן גדול יותר ונחמד הרבה יותר. בדקתי אותו והכל עבד בצורה יוצאת דופן, אז נסחבתי איתו אתמול כל הדרך מהתחנה המרכזית עד לחדר במעונות שם ווידאתי שוב שהוא עובד והוא עבד והייתי סופר שמח וישר זרקתי את הטוסטר אובן הישן (=

היום, כשבאתי להכין לעצמי שניצלים (גו מאמא, גו מאמא! BD ) הפעלתי את הטוסטר ונגעתי בדלת שלו. ואז זה היכה בי... אני מתכוון כמובן לכך שהבנתי למה מישהו זרק את הטוסטר אובן הזה, אבל באותה מידה אני מתכוון לזרם החשמלי שהיכה בי.

"אההאהאהאהא אמא זבל!!! 0'= " צווחתי לעצמי בשקט, כשאני מפענח מיידית את כל השיקולים הפיזיקליים שבגללם לא גיליתי את התקלה המחשמלת עד אותו רגע (כמו למשל העובדה שתמיד היו עלי נעליים ולא הייתי במגע ישיר עם הרצפה).

בגלל שאני כזה מאזו ניסיתי לגעת בעוד כל מיני מקומות בטוסטר. מסתבר, איך לא, שכל חלק מתכתי חשוף בו מחשמל. "אהא, אז אני רק לא אגע בו!" חשבתי לעצמי בביטחה והכנסתי את השניצלים על המגש. המגש שעשוי ממתכת. כן, שוב חטפתי זרם \=

ניסיתי להתעלם מכל הסיפור עד שהשניצלים היו מוכנים ואז עלתה בידי הברקה איך לא להתחשמל. את אופציית ברירת המחדל ביטלתי מיידית, כי היה ברור לי שאין בסביבה מספיק מסקנטייפ. גם אם היה, לא הייתי רוצה שהטוסטר אובן שלי ייראה כמו נשק של RD&D \(= ... הולי אמא של בוקס, אני חושב שכרגע עליתי על הנשק האולטימטיבי של RD&D. אהמ, אז בכל מקרה, עשיתי את הדבר הבא: קודם ניתקתי את הטוסטר אובן מהחשמל, ורק אז הוצאתי את המגש עם השניצלים ממנו ביריעות ניצחון. "האהא, עכשיו אני לא מתחשמל ממך!!! P(= " הייתי מאושר למדי מאי ההתחשמלות שלי. וככה עמדתי שם, מחזיק את מגש המתכת. הלוהט. תוך שאני נכווה ממנו. סעמק עם החיים.

שאלוהים יעזור לי.

את הבית שלנו, שגם מלא כמובן בהרי עיתונים, אנחנו כבר מצליחים לשכנע את אמא לסדר ולזרוק את כל הזבל.

פה ושם כמובן היא מביאה הרבה דברים שאנחנו אוהבים, כמו הספות שזרקנו בחלק האחורי של הבית, אבל באמת שאנחנו משכנעים אותה לזרוק הרבה מאוד בזמן האחרון.

מי יודע, אולי בזמן הלא-כל-כך-רחוק יהיה אפשר אפילו לעשות כבר מסיבות בבית שלי (B

בתקווה.

כואב לי התחת ויש פה עוד קולות מפחידים חדשים

חוצמזה נגמרת לי הבטריה במחשב הנייד

אני לא אעבור ואקרא את הפוסט כדי שאני עוד אוכל להספיק לדבר עם לילו ואתם כולכם תקפצו לי שאין סגירה יותר ספרותית לפוסט הזה.

לילה טובן!