הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

(או, בתרגום עממי משובח: "קרן אור קטנה")

כן כן, עוד כותרת לפוסט ב-"יענו שפה מדעית", אני יודע, מה לעשות...

למרות הסתייגותי לדבר המקולל שהוא "בדיחות אוניברסיטה", אחרי שנתיים וחצי במקום הזה הז'רגון וההומור האקדמאים התחילו לחלחל לתוכי. בדיוק כמו כמות לא מבוטלת של חומרים מהמעבדה האורגנית (אההה אני ממשיך עם זה שמישהו יעצור אותי הצילו...!!! 0'= ).

אני זוכר איך בזמנו בסמסטר א' של השנה הראשונה, בכל פעם שמישהו בסביבה הקרובה שלי היה זורק לאוויר איזו הערה הומוריסטית שנובעת מפניני החוכמה של אחד מהשיעורים האחרונים כגון "למה להידחף?? כולם להסתדר בטור טיילור!", כיוון המחשבה העיקרי שלי היה לדמיין מהו הנזק המקסימאלי שסטירה בכף יד פתוחה יכולה לגרום לפרצוף של בנאדם.

היום, לעומת זאת, בצער רב וביגון מר אני מוצא את עצמי צוחק בקול לבדיחות כמו "איש אחד הלך הלך הלך, ראה פחמן בוכה. אז הוא שואל אותו: 'פחמן פחמן, למה אתה בוכה??', והפחמן עונה לו: 'כי רע לי!' ". כן, זאת בערך המקבילה המדעית ל-"אני לא ילד, אני תות! 0'= ".

עכשיו, זה דבר אחד לצחוק מבדיחה שכזאת... אבל את תחושת החנוניות העילאית המלאה אתה מקבל רק כשאתה מספר את הבדיחה הזאת, שנוררראאא הצחיקה אותך, לחברים שלך שאין להם ידע בסיסי בכימיה אורגנית. למעט קונפליקטים פנימיים של האם לתת את ההסבר המדעי לבדיחה הזאת, שקיים מושג שנקרא "פחמן כיראלי" שהוא פחמן שקשור לארבע קבוצות פונקציונאליות שונות שנותנות לו תכונות סימטריה ייחודיות (די לנחור, זה מאוד לא מנומס!), לפני או אחרי שתספר את הבדיחה, עד שאתה מסיים להסביר את הרעיון המרכזי אתה כבר מצליח לזהות בעיניים של חברים שלך את המבט התמוה הזה של בנאדם שמדמיין מהו הנזק המקסימאלי שסטירה בכף יד סגורה יכולה לגרום לאמא שלך.

... ואף אחד לא צוחק I=

איכסה... פילו. הוא כזה לא מצחיק BP וטיפש. והוא מתלבש בצורה מזעזעת. למה אנחנו מסתובבים איתו בכלל?? איכסה, פילו!

... אההה, אהמ, מאש מרמוט (=0

אני באמת נזכר בתקופות יפות יותר של נעורים כשרק התחלתי עם התואר הזה. איך שפעם, מבחינתי, סטיררים היו דברים קסומים שמסתובבים מעצמם ('=

היום אני יודע שאין כזה דבר קסם. זה הכל שדות מגנטיים וזריזות ידיים I'=

ועכשיו נעבור לסיבה היחידה שבגללה התחלתי לכתוב את הפוסט הזה, ובאופן כללי הדבר היחיד שהתכוונתי לכתוב בפוסט הזה, אבל רק תנסו לעצור אותי.

אותה "קרן אור קטנה" שצויינה לעיל היא קרן אור של הומור שהצלחתי למצוא בין שעות על גבי שעות של ניצול המוח שלי לדברים שנוגעים רק לקורסים, ועל כן אני מאושר שבמאושרים כי תמיד הפריע לי שכשאני מתרכז בדברים אחרים אני פשוט לא מצליח להיות יצירתי ומצחיק וכיפי. אז זה מה שקרה לי היום:

כמו שגיליתי בתקופה האחרונה, אני אדם שאוהב לשתות (B

ב-"לשתות" אני מתכוון כמובן לדברים כמו סירופ אננס, נסטי אפרסק, בירה שחורה וכל דבר אחר שיוריד את רמת הגבריות שלי לאפס בניגוד מוחלט למשפט "אני אדם שאוהב לשתות (B", אבל ניחא.

אז כ-"אדם שאוהב לשתות" (פנסי! BD ), כשאני עושה קניות בסופרמרקט המעונתי האובר-פרייסי אני נוטה לחפש לעצמי כל מיני משקאות אקזוטיים איכותיים עם פוטנציאל ליאמ-יאמיות ברמה גבוהה  \ דברים במבצע.

במסגרת אחת מהשניים, קניתי השבוע שני בקבוקי "שוופס" בטעמים. שקט, זה היה במבצע ואני עתודאי ואין לי כסף P=

"שוופס ענבי ריזלינג" היה חביב למדי ולא יותר מדי מסרטן, אבל הבקבוק השני הוא זה שהצליח להפתיע אותי.

המשקה היה "שוופס למון גראס - דובדבן מוגז עדין", ולתדהמתי, שוופס... הצליחו I=

זה היה פשוט מדהים! D= הטעם התאים באופן מופתי למה שהיה רשום על התווית...!

אחרי השלוק הראשון נשאר לי בפה טעם לוואי של דבר שהתיאור שהכי מתקרב אליו הוא מרק טום-ים, שמיד התחלף, כמו קסם, לטעם לוואי של...! אההה... 0= טוב... שוופס \=

אבל אומפאקינגאד היה לזה טעם לוואי של מרק טום-ים טיהיהיהיהי....!!!! P(=

ו... אממ, כן.

על זה רציתי לכתוב פוסט \(=

...

...

...

די נו )'= השתיקה שלכם פוגעת בי

ואם כבר אני פה ואף אחד לא יכול להכאיב לי חה חה, אז היום אובמה הושבע כנשיא ארה"ב.

אני חייב להגיד, אני אוהב את איך שאמריקה עושה עם זה בייבי-סטפס. במקום לקפוץ עם הראש ל-"הנשיא השחור הראשון של ארה"ב", הם מתחילים קודם עם נשיא חצי שחור ורואים איך זה ילך.

מעניין אותי לראות אם הם ילכו על אותו רעיון עם "האישה הנשיאה הראשונה של ארה"ב" ויתחילו קודם עם נשיא שיהיה רק חצי אישה.

אלוהים, בבקשה תעשה שאני אחיה לראות את היום הזה.

כל חבר'ה ב' כבר מסיימים עם הפסיכומטרי בזמן האחרון, וכולם מקבלים יותר ממני... \=

זה קצת מפריע לי, אבל לא בגללם. סך הכל יש לי תירוץ די טוב ללמה לא הוצאתי ציון גבוה יותר, עם כל מה שעבר עלי באותה תקופה ובנוסף העובדה שלמדתי לבד לגמרי.

למען האמת, מה שהכי מפריע לי בכל הסיפור הוא שגיליתי היום שבגימטריה, הציון שקיבלתי שווה ערך ל-"בריטני ספירס".

... כשאלוהים צוחק עלייך ממש חזק, זה נשמע כמו שני חתולים מיוחמים שעושים ניינייניינה ליד החלון מחוץ לחדר?

כי אם כן אז זה לא מצחיק אלוהים, די לצחוק עלי...!! 0'=

קצת בחזרה לקרקע:

אלוהים אדירים מילרים, התקופה הקרובה הולכת להיות עמוסה במיוחד עבורי מבחינת לימודים. כנראה שאני אשאר פה חודש רצוף בלי לחזור הביתה, כמה שמבאס אותי לחשוב על זה... טוב, כנראה שיהיו כמה ימים שבהם אני אהיה חייב להיות ברעננה... נראה כבר.

חישוב זריז לדברים שמצפים לי בתקופה של ששת השבועות הקרובים העלה את הממצאים הבאים:

7 X מבחנים

5.5 X תרגילים להגשה

3 X דו"חות מעבדה מסכמים להגשה

2 X מעבדות להתכונן אליהן

1 X סיור ברמת חובב

1 X בוחן בביוכימיה

0.5 X חברים

0 X סקס

20- X זמן

באמת, נפלא.

מוזר להגיד, אבל כבר יש לי המון תוכניות לעתיד של דברים קטנים שאני רוצה לעשות. פחות בכיוון של "אורגיה עם שוודיות" ויותר בכיוון של לסמן כמה V-ים על רעיונות שחשובים לי. אני רוצה להתפתח בצורה כזו שיהיה אפשר באמת ובתמים להגיד עלי שאני איש אשכולות. או שהייתי איש אשכולות. תלוי בזמן, כנראה...

קורה לי לפעמים שאני עוצר לרגע באמצע פיתרון של תרגיל מעצבן במיוחד וחושב לעצמי שיש המון דברים אחרים שהייתי רוצה לעשות עכשיו. שהייתי מעדיף לעשות עכשיו, במקום להתחיל את הקו הליניארי לכאורה הזה של החיים העתידיים שלי של תואר > צבא > התקדמות אקדמאית > קיבעון עבודה > חיים נורמליים.

עוד רשימה? נו טוב. אז אלה הדברים שבזמן האחרון יוצא לי לחשוב עליהם באופן כללי כדברים שאני באמת, באמת רוצה כחלק מהרזומה בחיים שלי:

אני רוצה לצייר קומיקס משלי. אחרי שעברתי קצת על כמה קומיקסים באינטרנט וחשבתי על די הרבה סטריפים, החלטתי שזה יכול להיות משעשע. חוצמזה אני הרבה יותר מצחיק מבוקס והקומיקס המזעזע הזה שלה.

אני רוצה ללמוד לצייר.

אני רוצה לצייר מחדש את הקומיקס שכבר ציירתי אחרי שאני אלמד לצייר כמו שצריך, רק הפעם שיהיה יפה.

אני רוצה ללמוד לנגן על חליל. עדיף ג'אז.

אני רוצה לכתוב ספר. כנראה משהו מצחיק, אבל ספר שיהיה אני.

אני רוצה לשחק בסרט נורמלי. הדבר הנוראי הזה עם הליצנים ששיחקתי בו בצורה נוראית ולא קיבלתי מספיק פריים טיים לא נחשב.

אני רוצה לדובב סרטים מצויירים. אני חושב שאני אהיה טוב בזה ואני ממש אוהב את זה.

אני לא רוצה לעשות סטאנדאפ. אלוהים לא, אפילו אם תשלמו לי באננס טרי.

אני רוצה להמציא או לחשוב על משהו שישנה את העולם לטובה. תמיד הייתה לי הזייה קלה שאני הולך לשנות את העולם הזה... *מאשים את אמא*

אני רוצה נגן מוזיקה נורמלי כמו שמעולם לא היה לי. מה, iPod מיליון ג'יגה? נו טוב.

אני רוצה למצוא את האהבה שלי.

אני רוצה להתחתן איתה.

אני רוצה בן אחד ובת אחת כחלק מהאיזון הקוסמי של הטבע. לאו דווקא בסדר הזה, אבל בהחלט בהפרדה מוחלטת של בן-בת. לא בא לי על איזה רופול.

ואחרי שאני אסיים את כל הדברים האלה, אי שם בעתיד הרחוק למדי, ככל הנראה...

אני רוצה לסיים צבא I=

(כן, זאת בדיחת "אני עתודאי מעאפן", שימחו לאידי)

ניצן לא אוהב אותי יותר בגלל שלא זכרתי את תאריך יום ההולדת שלו. זה לא פייר אני לא זוכר כמעט אף פעם דברים מהסוג הזה, תגידו לו שיפסיק ושיקנה פלייסטיישן 3 ושכולנו נוכל לבוא לשחק אצלו )=

ואין לי מושג למה, אבל אני יכול לנחש שיותם גם לא אוהב אותי יותר (=

אני חושב שגדלו לי חצ'קונים בכף הרגל... =P

כשאני שם משהו ככה בין שני קווים זה באמת מסיט אליו יותר תשומת לב?

אם כן, נייס לכדור ב-Pong שבטח מזיין עד השמיים! \(B

גיליתי השבוע שמייג'ור טום (חה, "major תום" ^^ ) חוזר בסוף הביתה לאשתו. ואם אין לכם מושג על מה אני מדבר, זה בסדר, אתם חלק מהסטטיסטיקה.

בכל מקרה, אני שמח בשביל מייג'ור טום וסופסוף יכול לאהוב את השיר הזה כי זה בסדר והוא לא מת אז לא צריך להתבאס לי התחת כל פעם מחדש.

וזהו.

באמת שאני אוהב אתכם, אני לא משקר.

נשבע I=

לילה טוב חברים ^^

                                       פילו, מוסט דפנטלי! BD