הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

כותרת שכמעט הייתה "דברים שנעלמו", אבל זה לא נשמע נכון. אז תגידו תודה, השארתי לכם צוהר לבדיחות "חה חה, דברים שנבלעו!" (באמת, מישהו ראה קנט כלשהו לאחרונה? אני מתגעגע... וצריך להתעדכן בגיל של האחות).

מה שמצליח לגרום לי לחייך בהרגשות האלה שיש לי מדי פעם ופעם הוא שאין לי מושג מאיפה פתאום הן קופצות עלי. סך הכל ראיתי עכשיו סרט מאוד חביב ושמו "נשיקה אחרונה" כי אומגד זאק בראף כזה כוסון אפילו שהוא בכלל לא הו כוח האישיות הכובשת כשלפתע החלטתי להתעמת עם עצמי בנוגע למה שהייתי פעם. נראה לי שאולי בגלל שהדבר היחיד שבאופן מוחלט לא השתנה אצלי מאז תקופת הפארק לפני שלוש שנים ככה הוא האספקט וההרגשות שלי בנוגע לאהבה, הם אלה שמקשרים בין כל הדברים שהייתי, וכנראה אהיה. וכן זה היה סרט על אהבה ולא על חייזרים מוצצי מוחות מהחלל הפנימי, אז תבינו את החיבור. זאק בראף באמת לא נראה כזה טוב, הא? הו וול...

בכל מקרה (לעזאזל איתי שאני מנסה להתערב לעצמי במוח ולשנות את כיוון החשיבה הכללי שלי בכל פעם שהוא נהיה רציני דמאט), התחלתי לחשוב על כל הדברים שהייתי באותה תקופה בכלל לא רחוקה של לפני כשישית מחיי העכשווים. למען האמת כשמסתכלים על זה ככה, זה נשמע די הרבה...

בתקופה ההיא הייתי שוכב על המיטה שלי ומהרהר. פשוט מהרהר, נשבע. לא משחק במחשב, לא רואה טלוויזיה, לא מתאמן על הגיטרה ואפילו לא נמצא בפייסבוק 80 אחוז מזמן ההכרה המלאה שלי. הייתי לוקח את הזמן כדי לחשוב על החיים שלי... יכול להיות שזה בגלל שבאותה תקופה הייתי נתון בסיטואציות אחרות לגמרי. לא הייתה לי חבורה קבועה של חברים, לא הייתה לי שום אחריות, פיזזתי רוב חיי בין אנשים רבים שונים ומגוונים והם היו המהות העיקרית של חיי.

לפעמים הייתי בוהה בתקרה ומדמיין סיטואציות שלמות שיכולות לקרות בעתיד שלי, על כל פרטיהן הקטנים ובכל התפתחות אפשרית. הייתי מדמיין איך אני מבלה את שארית חיי עם מישהי נחמדה שרק הכרתי, או איך שאני נכנס לקרב מכות (אני רוצה לכתוב בלי "קרב" ולהיות אספסוף כי דמאט להיכנס למכות זה הכי כיף!) אימתני ומביס את כולם בתנועות קראטה מפתיעות. הייתי יכול לשכב שעות במיטה ולפנטז... הייתי מדמיין איך פתאום, סתם ככה, אהבת חיי הייתה נכנסת אלי לחדר.

הייתי חוזר הביתה אחרי שיחות עם עשרות אנשים שלא הכרתי ושלא הכירו אותי, נכנס לחדר האמבטיה ומסתכל על עצמי שעות במראה תוך התכתשות על דברים שאמרתי ושיכלתי להגיד בצורה יותר מצחיקה, או דברים שעשיתי ולא הייתי צריך לעשות. הייתי באמת כועס על עצמי במידה כלשהי.

הייתי בנאדם שונה לחלוטין... היום אני כבר לא מדמיין יותר מדי סיטואציות. אני כבר לא מהרהר. אם אני עושה משהו לא בצורה שבה אני חושב שהייתה יוצאת יותר טובה, אני נותן לזה לעבור על ידי סתם ככה. למען השם, בזמנו תמיד הייתי עם חולצה ועכשיו אני טופלס קונסטנטלי (איוו?)

כבר אין לי שיחות כמו שהיו לי פעם עם אנשים. אני אפילו לא יכול להתחיל לנסות לתאר את ההבדל... כולנו התבגרנו. כולנו. לא אני, לא יותם, לא קנט. כולנו. וככה אני מרגיש את ההבדל הרבה יותר בקיצוניות. אה כן, הסרט גם היה על המעבר של להפוך למבוגר, עוד חוליה מקשרת האזה!

ועכשיו עברתי על תמונות מאותה תקופה שיש לי במחשב. אני מסתכל על התמונות שלי מאז ורואה מישהו אחר... אני מנסה לדמיין מה עבר לאותו אדם בראש, איך הוא חשב, איך הוא היה ומה לעזאזל הסיפור עם הליפה הזאת, ואני פשוט לא מצליח להיזכר איך זה היה להיות אני בעבר. איך זה הרגיש. כמה מוזר זה?

מוזר... ואותה דמות שאני רואה ונזכר בה ויודע שהייתה אני - מעלה לי חיוך על השפתיים. כל אותם אנשים שמסתובבים עכשיו ומתלוננים על זה שהם השתנו, ושהם לא מה שהם היו פעם, ובלה בלה בלה מחזור, איך הם לא יודעים? שמה שהיה שם תמיד ישאר. לפעמים אני מתעורר בבוקר ומנהל עם עצמי שיחה מול המראה זמן רב הרבה יותר משבכלל יש לי מה לעשות דברים מול המראה, ואיכשהו עדיין יוצא בסוף שאני לא מצחצח שיניים. הדברים הקטנים נשארים אצלי, כשאני שם לב איך אני יכול להעביר שבועות שלמים במירמור על כך שלא אמרתי למישהו להתראות אחרי מסיבה כי לא היה לי כוח לחפש אותו. כן, הדברים האלה נדירים הרבה יותר משהם היו פעם, אבל הם שם... וכמה שהשינוי מטריד אותי ומפריע לי, זה בסדר. כי תמיד הייתי, ותמיד אהיה, הלוזר הזה שקופץ גבוהה ואוהב אהבה וחושב על עצמו משהו מוזר שהוא יספר לאנשים רק אם הם ממש ירצו לדעת וינג'סו לו שעות בנוגע לזה, או אם הם יספרו לו סוד אחר שלהם בתמורה. וואו מתחתי את המשפט הזה \= פריק.

..

..

..

רואים?? D= הא. לא חשבתי שהפוסט הזה יתקדם ככה. ציפיתי להרבה יותר דיכינסנס מצדי לקראת הסוף.

אה כן גם ככה לא סיימתי.

אם תזכרו בלפני חצי דקה שאמרתי שהסתכלתי על תמונות ישנות, אז הסתכלתי על תמונות ישנות ווואו אני יודע לייצר משפטים כאלה מיותרים. ושם, בין התמונות ראיתי את בר.

בר. האדם שמבחינתי היה תמצית אותה תקופה, כשמתעלמים לחלוטין מהעובדה שהיא הייתה הבנאדם הכי מדהים שפגשתי עד היום. ההיא שאיכשהו אני מצליח להפוך אותה למשפט שלם, ולשים אחריו נקודה. אותה אחת שאני עדיין מצליח לחשוב עליה כמעט כל יום. שאני מנסה לדמיין לעצמי כמה היא השתנתה, או התבגרה, או נהייתה ילדותית אפילו יותר, והאם אנחנו במהותנו עודנו מה שהיינו אז, או שזאת הייתה רק תקופה יפיפיה שבה חווים דברים שלעולם לא חווים יותר ושאין מצב שנוכל להסתדר כשני בני אדם עכשיו כשהתבגרנו יחסית כי נו באמת, אני מזה קרציה מעצבנת כבנאדם. אז מה זה היה לפי דעתי...? מה, נראה לכם שאני מתכוון לפרש את התקופה הכי יפה בחיים שלי למשהו בוגר ומדכא?! 0= זין לא! היה נייס (B

פשוט - נייס. (JGHBTAAFH)

ושלשום ירון התקשר (= ירון החמודונצ'יק שנעלם שלוש שנים כיבינימאט התקשר! ... טוב, טכנית דנה התקשרה, אבל למי אכפת מדנה היא מוזרה עם משקפיים. ואני מאוד מאוד מאוד רוצה לראות אותו כבר, כי אני מתגעגע לבחור הראשון שהצלחתי לשים על הכתף שלי ולהסתובב כאילו הוא התוכי השחור והאפל שלי.

אני ממש לא מצליח לעקוב אחרי איזשהו דפוס תחבירי קבוע בפוסט הזה \= יש מצב שאני צריך לחזור קצת על החומר של כיתה י'. או שאני צריך להפסיק לקרוא את הפוסטים שלי. אווו כן, גאוני! ממליץ בחום...!

בכל  מקרה... הייתה לי פואנטה, והיא פזורה פה איפשהו בחלקים. תרגישו חופשיים לקבל מזה מה שאתם רוצים. הו טי הי, מאוד בוגר לקחת אותיות מכל הפוסט הזה וליצור את המשפט "טוב לי אוראלי" BP

מאיפה אתם לומדים את הדברים האלה?! 0= ... אוווווווו, יש אנימה בטלוויזיה Q=

מוזר. משומה אני לא אוהב את הפוסט הזה בכלל. אסור היה לי להתחיל לכתוב בספונטניות בלי טיוטה, אין פה חיבור הגיוני בין כלום לכלום. אפילו לא כזה שרק אני מבין! כנראה שככה זה כשמתחילים לכתוב עם הרגשה אחת ומסיימים עם אחת שונה לחלוטין...

מזל שלא משלמים לי על זה. מישהו רוצה לשלם לי על משהו אחר? אני מאוד טוב בלעשות משהו אחר!

... הממ. אני לא אוהב את הפוסט הזה בכלל (= אל תקראו אותו. אוי 0= זה משהו שהייתי צריך לכתוב בהתחלה? אז, כנראה ש... האהא P(=

פאקינג אל אני ממש לא אוהב את הפוסט הזה.

מתנצל מראש של בובת פיתום על הכל, תרגישו חופשיים לערב תגובות נאצה עם נצנצים.

שמישהו יזכיר לי למה בכלל אני לוחץ עכשיו על "שמור"?

פילו (= (I REGRET EVERYTHING)