או, היי! D=
מה שלומכם?
נפלא ^^
אממ, לא \= אני לא עונה על השאלה בשמכם פשוט, חשבתי ש... ש... שיערתי שהתגובה שלכם תהיה... משהו נחמד, כן. ואז... ו... אההה |=
כי אני בנאדם נחמד! \(= ל... לא? ממ. אה.
... אוי נו תסתמו את הפה P=
בעקבות שיחה קצרצרה עם מישהי בצ'אט של הפייסבוק (יש לה כבר חבר ככה שאין ממש סיבה להתעניין מי זאת בדיוק או על מה דיברנו), פלטתי משפט שדי חיבבתי. המשפט הזה נתקע לי בראש אחרי השיחה ועם הזמן שעבר הוא המשיך להיטלטל לי במחשבות ולעשות מלא רעש. ככה זה כשיש לך המון מקום ריק בראש. מעט הדברים שכן מוצאים לעצמם שם בית פוגעים בדפנות ומהדהדים.
תקראו לזה מוזה, או אפקט רזוננס או התאבכות בונה, אבל ככל שעבר הזמן נבנה סביב המשפט הזה והמכות שהוא הכניס לי בגולגולת איזשהו רצון לבנות קטע קצר.
יודעים מה? עזבו, אל תקראו לזה בשום צורה. כבר נתתי לזה שם והוא מופיע בכותרת BP (לא באמת. רק התחלתי לכתוב את הפוסט הזה [עוד שקר, התחלתי לכתוב את הפוסט הזה לפני כמה ימים וזה בערך החלק האחרון שאני כותב {טוב יותר בכיוון של החלק האמצעי שאני כותב \(= }] ועוד לא חשבתי על שם בשבילו {שקרן מסריח [האמת שהתקלחתי לפני כמה שעות <נראה לך שאתה מצליח לעבוד על מישהו?>]}. אני אתן לו כבר שם בסוף [שקרן הומו {פה כבר יש לנו הסכמה <מעניין כמה סוגי סוגריים יש בעולם הזה...>}]).
(אני יודע. יש מצב שתצטרכו לקרוא את המשפט האחרון כמה פעמים בשביל להבין מה כתבתי (=
איזה כיף שאני לא צריך לקרוא את הפוסטים של עצמי! ^^ [... ושאני סתם עושה את זה כי כיף לי ואני מצחיק את עצמי {?} ...] )
מעניין אותי אם ככה סופרים כותבים באמת. בונים עלילה מסביב למחשבה או שתיים או שלוש שהם אהבו. כמו פנינה שכזאת. כן כן, אני יודע מה משתמע מזה, שמחשבות יפות הן כמו גרגרי חול שהגוף מנסה להרוג אותן P= קיבלתי 100 בשיעור טבע בכיתה ג' אתם יודעים!
הממ. בעצם, זאת מחשבה די פואטית.
בכל מקרה, מעניין אותי אם ככה זה עובד, או שהם פשוט מתחילים עם סיפור והשנינויות מגיעות באמצע. בטח יש כאלה ויש כאלה, אבל מעניין אותי מה הרוב עושה (נשים סיניות? [אווהו, שנון {meh, חצי כוח}]).
נו סעמק, בואו נתחיל כבר עם הפוסט הזה (מה, כל זה לא נחשב??? 0'= הו לא!):
שגיב וסיון שכבו מחובקים למחצה על המיטה בבית וצפו בטלוויזיה שמולם בחלק המעיק הזה שבין תחילת הפרסומות ועד סופן. במקום לקרוא לזה 'מחובקים למחצה', אולי יותר נכון יהיה להגיד ששגיב, מחוסר מקום על המיטה, פרש את היד שלו על הצד שבו שוכבת סיון, שמבחינתה ראתה את זה כהזדמנות מצוינת ללמד אותו כיצד נגרם נמק.
השמיכה כיסתה את שניהם עד המותניים. סיון לבשה חולצת פיג'מה בלי חזייה. שגיב לא לבש חולצה או חזייה. השיער המתולתל שגדל לו על החזה, על הבטן, על הכתפיים ועל הגומה הזאת שנמצאת בין עצמות הבריח (איך שלא קוראים לה) היה פזור וחופשי.
בידה הפנוייה סיון ליטפה את החזה של שגיב.
על מסך הטלוויזיה הסתיימה בדיוק פרסומת למרפאה שמתמחה בהסרת שיער גוף בלייזר.
שגיב נענע בראשו בזלזול.
"חבורה של קוקסינלים... אני אומר לך, בושה שהגענו לזמנים שבהם מרשים להראות דברים כאלה בטלוויזיה."
"מממ...?"
"כל האלה שמסירים לעצמם שיער, נו. זה מעצבן אותי."
"אה. חשבתי לרגע שהתכוונת ל-ג. יפית."
"זה גם. אייהיהיכס...", זייף הצטמררות.
סיון המשיכה ללטף את החזה של שגיב והעיפה מבט על השיער הקצר והסמיך שמכסה את הגוף של חבר שלה.
"מה... אז אם הייתי מבקשת ממך, לא היית מוכן לנסות?"
שגיב דפק בה מבט שנשמר לקיסרים שגילו שחבריהם הקרובים רקמו מזימה לרצוח אותם.
"אני מאוד מקווה שאת לא רומזת מה שאני חושב שאת רומזת."
"אויש, באמת. אתה יודע שלי זה לא מפריע. אני חושבת שאפשר להגיד בוודאות שאם מישהו ראה אותך בעירום ולא ברח בצרחות, זה אומר שאין לו בעיה עם שיער גוף. סתם, שאלתי מסקרנות..."
"יופי. זה נושא מאוד רגיש מבחינתי."
"עד כדי כך?"
שגיב חזר לצפות בטלוויזיה. "כן."
"הממ... למה? זה רק שיער..."
"אצלי זאת אידיאולוגיה. אחת מאוד מבוססת. אבולוציה וכל זה."
"אוי שתוק! עכשיו אתה תהיה חייב להסביר את עצמך...!" צחקה.
"מה, זה לא ברור?"
"קודם כל, איתך שום דבר לא ברור. מעבר לזה, לא! על מה אתה מדבר?? אבולוציה? דארווין והגלאפגוס וכל הדברים האלה...?"
"מה קשור גלאפגוס? דארווין, נו. ההוא עם הזקן והציור הזה של הקופים שהולכים אחרי בן אדם וה... דארווין, נו."
"אתה לא יודע? דארווין קיבל את הרעיון לתורת האבולוציה בזמן... עזוב, מפגר. יאללה, תסביר את עצמך."
"מה באמת? עכשיו? זה חופר ובדיוק נגמרו הפרסומות."
בטלוויזיה אנשים נחבטו ממתקנים ענקיים מכוסי ספוג ועפו לבריכה בנפילות שהתיזו מים לכל עבר בזמן שהקריין העיר הערות עוקצניות על המראה שלהם.
"נוווו....."
שגיב נאנח והתיישב מעט במקום. התנועה עצמה הייתה מזערית וזניחה, אבל סיון ידעה שמבחינת עצלנים כמו שגיב אפשר להתייחס אליה כמו עלייה לבמה והשתחוות בפני הקהל.
וכך נפתח הרסיטל של שגיב.
"אוקי, אז ככה. אחרי תהליך של מאות אלפי שנים, האדם התפתח מהקוף. נכון?"
"נגיד."
"מה נגיד?!"
"זה נושא שנוי במחלוקת. גם אחרי כל ההוכחות המדעיות, עדיין יש המון אנשים שלא מאמינים ש-"
"אוי די, תחסכי ממני את ההתיפיפות ההיפית הזאת של 'כל אדם זכאי להאמין במה שהוא רוצה, בלה בלה בלה אלוהים וחרטא'. רק את ואני כאן ואין לי כוח לכל הפוליטיקלי קורקט הזה. אנחנו שנינו באותה דיעה. בכלל, כבר שכחת איך לפני חודש הסתובבנו בבני-ברק וראינו את התינוק ההוא בעגלה? אם זאת לא הייתה הוכחה מספקת בשבילך שבעבר היינו קופים, אני נפרד ממך כאן ועכשיו."
"בסדר" היא חייכה בשעה שנזכרה בתינוק המכוער והשעיר ההוא, "האדם התפתח מהקוף. נקסט."
"יופי. תודה באמת. אז התפתחנו מהקוף, שהוא בעצמו יצור מאוד שעיר."
"כמעט כמוך."
"נפלא, תמשיכי להרוס..." סינן בעצבים.
"לא לא לא, סליחה!" צחקה, משועשעת מרמת הרצינות הנדירה והלא מוסברת שבה שגיב השרה את עצמו. "סליחה... תמשיך בבקשה." היא חנקה את הצחוק המתגלגל שלה ושמרה רק על חיוך עקום שנתן עדות לשעשוע שלה.
"אז אני אומר דבר אחד מאוד עקרוני ופשוט. אנחנו, בני האדם, עדיין מכוסים בשיער כי האבולוציה עוד לא ראתה לנכון להסיר אותו מעלינו."
שקט השתרר בחדר. הרסיטל הסתיים בפתאומיות.
"... מה, זהו?"
"על רגל אחת? כן. זה עניין רציני בשבילי ואת מעצבנת אותי. זורקת לי הערות באמצע וצוחקת על כל הנושא..."
"לא! תמשיך. אני באמת רוצה לשמוע את כל התיאוריה. הנה-" היא נעלה את פיה עם רוכסן דימיוני, "עכשיו אני לא יכולה לדבר כי הפה שלי סגור עם רוכסן דימיוני ומה שאני אומרת עכשיו לא נחשב אז תמשיך."
שגיב הסתכל בה בפרצוף עקום. סיון החזירה לו מבט מתחנן שהיה יכול לגרום לקיסרים לרצוח את עצמם, אילו רק הייתה מבקשת.
"אוקי... הזדמנות אחרונה."
חליל חלוש ביקע את השקט הצורם. הרסיטל נמשך.
"בגדול אפשר לסכם את הפואנטה בפשטות יחסית. אני לא אוהב את הרעיון שאנשים דוחים מעל עצמם את הגוף שהם נולדו לתוכו ושכולם כל הזמן מנסים לשנות את איך שהם נראים. בגלל זה אני גם שונא ניתוחים קוסמטיים. ואיפור מוגזם. זה בגדול.
"אבל בעצם יש פה נושא הרבה יותר עקרוני שמפריע לי. מבחינתי, מה שרוב האנשים רואים כנושא של ביטחון עצמי לא עוצר ב-'אוי יוי יוי, יש לי אף עקום והעור שלי מקומט והציצים שלי לא מספיק גדולים וכל החברים שלי צוחקים עלי שאני גורילה מרוב שאני שעיר!'."
שגיב השתמש בקול צפצפני גבוה כשחיקה באופן מוגזם בחורה סנובית טיפוסית. חיקוי שהזכיר לסיון כמה מהחברות שלה שאותן ידעה בוודאות ששגיב מתעב.
"בעצם בדיוק לנקודה הזאת אני מנסה לכוון. גורילה. מה שהסברתי בהתחלה. אנחנו בכלל התפתחנו מהקופים. הקופים שמהם התפתחנו היו יצורים שעירים ובגלל זה אנחנו יצורים שעירים. למה איבדנו את רוב שיער הגוף שלנו בתהליך האבולוציה ולא את כולו? אין לי מושג, אבל אנחנו כאלה כי זה מה שאנחנו צריכים להיות.
"אז נניח שצוחקים עלי שאני גורילה. וצוחקים עלי שאני גורילה. את יודעת את זה, את באה איתי לים. בעצם, את בעצמך צוחקת עלי שאני גורילה. אבל למה אני צריך להיעלב מזה? אנחנו הגענו מהגורילות. זה העבר שלנו. היית נעלבת אם מישהו היה רואה תמונה של סבתא שלך כשהייתה צעירה ואומר לך שאת נראית כמוה? כנראה שלא. אני גם זוכר שראינו תמונות של סבתא שלך בבגד-ים כשהיא הייתה צעירה ו..."
הוא התחיל להעלות על פניו חיוך שנקטע במהרה והתחמק מעיניה של סיון, שכבר היו מוכנות לצרוב דרכו חור. "... עזבי, אני לא אסטה מהנושא.
"...א-המ. א-ז," המשיך בגמלוניות, "למרות שאנחנו יודעים שבעבר היינו קופים ויש לנו הסבר ברור לחלוטין בנוגע ללמה אנחנו שעירים, אנחנו עוד מנסים לברוח מזה. עם כל האנשים שהולכים ל-'קליניקאות' המטומטמות האלה שמפרסמים בטלוויזיה..."
הוא מרח על פניו הבעה מטומטמת והמשיך בחיקוי שסיון חשדה שאמור להזכיר לה עוד מישהו ממעגל החברים שלה
" 'הו שלום לך אדוני הרופא-לכאורה! תוכל בבקשה להוריד לי את כל השיערות מהגוף באופן קבוע כדי שאני אוכל להדחיק מעצמי את הרעיון שהתפתחנו מהקופים וכדי שאני אהיה בן אדם מושלם בראשו של סולם האבולוציה, עוד לפני שהגעתי לשלב הזה של הסולם באופן טבעי?' 'בוודאי, לקוח משלם! הכל כדי לרכב על הטרנד המטומטם הזה וכדי להרוויח המון כסף ולקדם טכנולוגיות להסרת שיער שלא באמת תורמות למין האנושי בשום צורה!' ".
אחרי שסיים עם החיקוי, חזרה ההבעה הפגועה והמזלזלת ששמר עליה למקומה הטבעי.
שגיב לא נראה כאילו סיים לדבר אבל לכמה שניות הוא נתקע ונענע בראשו לכאן ולכן. אפשר היה להבין שהמחשבות שלו מנסות לקחת אותו ליותר כיוונים משזוג שפתיים אחד יכול לבטא.
(כהערת שוליים, חשוב להזכיר שהעובדה שלכל מוח יחיד יש זוג שפתיים אחד שהוא יכול לנצל נובעת בעצמה מאבולוציה של מיליוני שנים, שכנראה יודעת מה היא עושה...)
סיון החליטה להתערב. מהשידה שלידה לקחה מחברת ועט, כתבה משהו והעבירה את המחברת לשגיב שיקרא: "ובכל זאת, מה עם אנשים שלא מאמינים באבולוציה?"
"הם אידיוטים." ירה שגיב.
סיון הרימה גבה והיטתה את ראשה בתנועה שביקשה תשובה אמיתית.
"אוקי. גם אם מדובר במישהו שמאמין באלוהים, אז הדת טוענת שהוא ברא אותנו בצלמו ובדמותו וכל השטויות האלה, נכון? הדת בעצמה תומכת ברעיון הזה של לא להוריד שיער מהגוף ולא לשנות את איך שאנחנו נראים, כי סך הכל אנחנו מעוצבים בהתאם לדמות אלוהית."
הוא התחיל לגחך.
"אלוהית... לא פחות ולא יותר. אבל עזבי שטויות. בחזרה להיגיון הבריא."
ההתערבות של סיון הצליחה לאפס את שגיב על כיוון חדש.
"אנחנו גם מרמים את האבולוציה ככה. כשאנחנו מסירים שיער ומאפרים את עצמנו ומשנים את הגוף שלנו עד שאנחנו לא יכולים לזהות את עצמנו במראה. אחרי כל מה שהאבולוציה עשתה עבורנו עד היום, אחרי שהיא הביאה אותנו למצב הנוכחי שלנו שעדיף בהרבה על להיות... לא יודע, דוב פנדה מתוסכל מינית בסין, אנחנו משקרים לה ומנטרלים אותה. כלומר, כשאני רואה בחורה, אני נמשך אליה באופן ראשוני בגלל מה שאני רואה."
הוא החווה בידו קלות לכיוון סיון שבתגובה קדה קידה קטנה במקומה.
"זה אינסטינקט. אני מחפש תכונות חזותיות שנחשבות כאטרקטיביות ושאני רוצה להעביר באופן גנטי לילדים שלי כדי שהסיכויים שלהם למצוא זיווג יהיו גבוהים וככה אני אצליח להעביר את הגנים האיכותיים שלי הלאה והלאה עד היום שבו השמש תתפוצץ ותשמיד את כל החיים במערכת השמש הזאת. ברור. אבל עם איך שזה עובד היום, בחור אקראי יכול לפגוש בחורה אקראית בפאב ולחשוב שהיא יפיפיה וסקסית ומושכת..."
מחווה קלה.
קידה קטנה.
"ולרצות לקחת אותה איתו הביתה שתהיה שלו מתוך כוונה אבולוציונית לעשות לה ילדים, ורק אחרי שהקשר יתמסד ושניהם ישבו להעיף מבט בתמונות ילדות שלה פתאום יתגלה שהיא הייתה כונפה שלא מהעולם הזה ושמאז היא עברה איזה מיליון עבודות שונות על הגוף שלה כדי להגיע לאיך שהיא נראית היום."
סיון החמיצה פנים ששגיב התעלם מהם.
"צחקו על זה גם באיזה סרט שראיתי פעם. שמישהו גילה שהחברה הכוסית שלו כולה מזויפת. עם פיאה ומחוך ושיניים תותבות. סרט מפגר. שכחתי איך קוראים לו. בכל מקרה, אותו בחור אקראי ומסכן מגלה עכשיו שאם הוא בוחר להשפריץ לתוך הבחורה הזאת ... סליחה, אולי זה היה ביטוי קצת יותר מדי גס... אותו בחור מגלה שכל הרצון שטמוע בו לעשות ילדים שייראו כמו הבחורה הזאת שבה הוא בחר הלך לזבל. למה? כי אין קשר בכלל בין איך שהיא נראית ובין הגנטיקה שלה. אבל כבר מאוחר מכדי להתחרט ובעוד חצי שנה הוא יחזיק בידיים שלו תינוק מכוער עם גבנת שמזכיר לו את גולום משר הטבעות יותר מאשר את אישתו."
עוד רגע קל של הפסקה ושגיב זינק בכיוון נוסף.
"ומי בכלל קבע שזה הכיוון אליו האבולוציה רוצה לקחת אותנו? הא...? גוף ללא שיער? מי קבע שבעוד מיליוני שנים, הדרך הכי טובה לשרוד תהיה גוף חטוב ושרירי עם אפס אחוזים של שומן או שיער או... לא יודע, שיניים עקומות? כי לי אישית נראה שהעולם הזה מתקדם יותר בכיוון של חורף תמידי ואני יותר ממבסוט על כמות השיער ששומרת על חום הגוף שלי. נמאס. זה פשוט אבסורד מה שקורה היום. ועוד עם איך שכל המדיות השונות מקדמות את הרעיון שלהיות חלק ונקי משיער זה טוב. עם כל הדוגמנים המגולחים האלה והזמרים המזרחיים שמפרסמים לייזר להסרת שיער ו... ו... לא יודע, שחיינים אולימפיים שכולן מזילות עליהם ריר!"
"רגע, שנייה, הערה רצינית," התפרצה סיון, שכבר נמאס לה לשמור על שקט במשך ההרצאה שללא ספק נמשכה יותר משחשבה בתחילה.
שגיב עקץ אותה במבט עצבני ומודאג והיא שיחררה בתנועה זריזה ובהפגנתיות את פיה מהרוכסן הדימיוני שנעל אותו ביעילות עד אותו הרגע
"אני לא חושבת שאתה צריך להכליל שחיינים בעניין הזה. נראה לי שהסרת שיער היא לגיטימית אם היא עוזרת להם לשפר תוצאות..."
"יודעת מה? בואי נלך על אותו רעיון כללי של אבולוציה, אבל עם כיוון קיצוני אפילו יותר. לא רק שהם מדחיקים מעצמם את העבר שלהם כקופים, הם בכלל חושבים שהם דולפינים! חוץ מזה, אם תגידי לי שיש ספורט שבו אני אהיה פחות טוב כי יש לי קצת שיער בתחת, זה כבר אומר משהו על כמה ספורט זה באמת. אבל בואי לא ניתפס לשחיינים. בימינו כל הקטע הזה של הסרת שיער נהיה פופולארי! נשים ממש אוהבות גברים חלקים...! זה חתיכי! דיברתי עם כל כך הרבה בנות שאמרו לי שהן לא מוכנות שחבר שלהן יהיה שעיר. ומאיפה צמח הקטע המפגר הזה בכלל? עד לפני עשרים-שלושים שנה לאף אחת לא היה אכפת אם לבעל שלה היה שיער חזה שופע. להיפך, זה אפילו נחשב גברי וסקסי! תחשבי על כל הכרזות האמריקאיות משנות ה-40 וה-50. אותה תקופה שבה נשים אמיתיות הצטיירו כנשים שיש להן גם קצת בשר לתפוס, ולא כולן עור ועצמות כמו שכולן מנסות להיראות היום... אני גם זוכר איך אמא שלי סיפרה לי שכשהיא ראתה את אבא שלי פעם ראשונה על חוף הים בתל אביב, שיער הגוף הגברי שלו היה הדבר העיקרי שתפס את תשומת הלב שלה. את מבינה שאם השטויות האלה על הסרת שיער היו אותו הדבר בתקופה ההיא, פשוט לא הייתי נולד? זה לא נשמע לך מפגר??"
בשלב הזה כבר היה אפשר לשים לב בקלות ששגיב התחיל להתבטא באופן נלהב. עם כל שלב חדש שהסביר, גבהה עוצמת הקול שלו בדציבל או שניים.
"מעצבנת אותי גם הצביעות הזאת בנושא של השיער! להיות קירח בכל הגוף זה סקסי, אבל אם אין לגבר רעמת שיער מנצנצת על הראש אז הוא פחות אטרקטיבי? הא? יש איזשהו הסבר משמעותי ללמה הכרחי שיהיה לנו שיער רק על הראש ולא בשום מקום אחר? מי אתם שתחליטו כמה זקיקי שיער פעילים צריכים להיות על כל נקודה ונקודה בגוף האנושי?!"
הרסיטל הגיע לנקודת השיא שלו. התופים והמצילות רעמו, כלי הנשיפה התחזקו והמיתרים צווחו. הקול של שגיב כבר כמעט הגיע לרמה של צעקה.
"בסופו של דבר, כל בן אדם שבוחר להסיר את שיער הגוף שלו, שבוחר לעוות את הגוף שלתוכו הוא נולד, מתנכל לעצמו.
הוא מנסה להיפטר מהמגרעות שלו, אבל תוך כדי כך הוא מתנכל לכל מה שהוא, כולל הצדדים הטובים...!
הוא מתנכל לגנים שלו! למשפחה שלו! להורים שלו! לשושלת שלו! לאבות אבותיו...! לעוצמה ההישרדותית האדירה שטמונה בתוכו ושהתגלגלה אליו משחר ההיסטוריה...!
הוא זונח את ההיסטוריה שלו, ויחד איתה הוא מתעלם מהמקום שממנו הגיע ויורק על המקום שאליו הוא הולך!
וכשאני הולך נגד הזרם המטופש הזה, כשאני מציג את הגוף השעיר שלי לראווה בים, או במכון הכושר, או סתם כשחם לי, אז הגוף שלי הוא פאקינג אנדרטה! אוקי?-"
"-אני חושבת שאנדרטה זה יותר קטע של אנשים מתים."
"אז הגוף שלי הוא פאקינג מקדש! אוקי? לרעיון האבולוציה! לעבר, להווה ולעתיד של המין האנושי...! להשקעה האדירה שעוד מחכה לנו בטרם נהיה מושלמים...! למשמעות האמיתית של כל מה שהיינו, שאנחנו ושנהיה...!"
כלי המיתר זינקו בתרועה חדה ורועמת שסגרה את הרסיטל של שגיב.
"... וואו. אוקי."
שגיב נשכב במיטה, נשם נשימה עמוקה וחזר לבהות בטלוויזיה. סיון המשיכה ללטף אותו.
הקולות היחידים שנשמעו עתה בחדר השינה השקט והרגוע היו קול הקריין שבטלוויזיה ורחש היד של סיון ששיחקה עם שערות חזהו של שגיב.
בזמן שהחליקה את ידה למעלה ולמטה יכלה להרגיש את התנגדות השיער, כאילו כל שערה ושערה הזדקרה בגאווה בעקבות הרסיטל.
שניהם המשיכו לשתוק ככה עוד כמה רגעים.
"אז תגיד, מה דעתך שגם אני אתחיל לגדל שיער בכל הגוף?"
"גועל נפש. שלא תעזי בשום פנים באופן אפילו לחשוב על זה."
יהיה ספר מתישהו?
מקווה ^^
לא מונע ממכם לתרום שום דבר למטרה! תמיד רציתי מטרה בבית. אחרי זה נשאר לי רק להשיג את החצים ויהיה מגניב (B
הקטעון הנ"ל הינו פרי של עץ הדימיון הפורה (הפירותי? \= ) שהוא המוח שלי. פרי עץ הדעת, מאט'ר פאקרז. אז לא לאכול או שתעופו מגן עדן! 0= (הערה שתקפה רק למי שקורא את הפוסט הזה בהוואי. או לזומבים. מי עוד ירצה לאכול לי את המוח? ... חניבעל לקטר. ההערה הזאת תקפה גם לחניבעל לקטר. כן. ולאנשי גרמניה! ולתולעים האלה שיש במוח לפעמים. ו... אהה... זומבים, שוב. למקרה שהם לא שמעו.)
כל קשר למציאות או לאנשים אמיתיים הינו אפשרי לחלוטין. לא יפתיע אותי (=
יש כל כך הרבה אנשים שזה רק סטטיסטי...
וכן, למי שתהה... אני בנאדם שעיר P=
ועצלן. וגאה בזה ביצ'ז!
עד לפעם הבאה, שכנראה לא תהיה פרי של המוח שלי אלא יותר תיאור של החיים האמיתיים (שזה בעיקר פירות רקובים).
אוהב הרבה ומאחל לכם חג הומלסים שמח (נו סוכות וזה),
פילו
עכשיו בואו נראה איך אני קורא לקקה הזה... =P
אוו, מה דעתכם על...! D= *תדמיינו שפה יש אחד מהכפתורים האלה שלוקחים אתכם בחזרה ללמעלה של הקטע ומעולם לא הבנתי למה המציאו אותם כי הם כאלה מטומטמים וכמה קשה זה כבר לחזור ללמעלה, שיש...!*
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
